התעשיות הביטחוניות החלו לאבד חוזי ענק, ובישראל הסירו הסודיות מהמל"טים החמושים
התעשיות הביטחוניות החלו לאבד חוזי ענק, ובישראל הסירו הסודיות מהמל"טים החמושים
הצנזורה התירה הערב לפרסם את מה שטוענים הפלסטינים בעזה כבר שנים: ישראל הקדימה את שאר העולם בהפעלת מל"טים חמושים. התעשייה האווירית הפסידה לפני כ-30 שנה לאלביט את הפרויקט הראשון בתחום. על הפרק: מכירה של הכלים למדינות זרות, כולל למדינות המפרץ
יותר מ-20 שנה אחרי שנפתחה בחיל האוויר טייסת ראשונה של מטוסים חמושים ללא טייס, ואחרי אינספור דיווחים של פלסטינים שמל"טים ישראליים משגרים טילים לעבר מטרות בעזה, התירה הערב הצנזורה לפרסם כי צה"ל מפעיל מטוסים כאלה.
"בתום עבודת מטה, במהלכה בחנה הצנזורה את תחום המל"טים התוקפים בצורה מעמיקה ועניינית, נמצא כי אין מניעה לפרסם את השימוש שמבצע צה"ל במל"טים תוקפים במסגרת פעילותו המבצעית. זאת מבלי להביא לפגיעה ביכולות מבצעיות או בשיטה מבצעית של צה"ל", נאמר בהודעת הצנזורה.
המל"ט החמוש הראשון שרכש משרד הביטחון עבור חיל האוויר היה ההרמס 450 מתוצרת אלביט המכונה בחיל האוויר "זיק", ובהמשך גם את הגרסה המוגדלת שלו, ההרמס 900, המכונה "כוכב". מהתעשייה האווירית נרכש מל"ט ההרון TP המכונה "איתן", המסוגל לשהות באוויר כמעט יומיים לפי פרסומי החברה, שמאפשר לו לתקוף מטרות בטווחים ארוכים יחסית.
מדובר במטוסים שממריאים חמושים בטילים מבסיסם, מסוגלים לשהות בין יממה לשתיים באוויר, ללא תלות במגבלות השהייה של טייסים אנושיים, ובמקרה שהם נפגעים ומופלים, אין כמובן חשש לחיי אדם. המטוסים מופעלים מרחוק בידי צוותים ייעודיים, האחראים על זיהוי המטרות, והכוונת החימושים.
בניגוד למל"טים משוטטים, שהם למעשה חימוש אווירי חד פעמי שמסוגל לשהות שעות ארוכות בהמתנה למטרה, ואז צולל ומשמיד אותה, מל"טים תוקפים נועדו לשימוש רב פעמי. הם זולים משמעותית לרכישה ולהפעלה לעומת מטוסי קרב מאוישים, אך גם איטיים יותר, ונושאים כמות קטנה יותר של חימוש.
חיל האוויר בחן את הרעיון של שימוש במטוסי תקיפה לא מאוישים עוד בתחילת שנות ה-70, באמצעות ניסויים שבוצעו במטוס סקייהוק. טייס המטוס המריאה והנחית אותו, אבל בשאר הזמן נשלט המטוס מרחוק, כדי לבחון את היכולת להפעילו ללא טייס, כדי לתקוף באזורים שבהם יש סכנה גבוה שהמטוס יופל.
אבל בחיל לא התקדמו להצטיידות במטוס כזה, עד שאהוד ברק מונה ב-1991 לרמטכ"ל, והחל לדחוף פרויקט הצטיידות גדול במל"ט תוקף, מול התנגדות בכירי חיל האוויר, שהתקשו לאמץ פלטפורמה חדשה שבה מאבד הטייס את מקומו המרכזי בתפעול שלה.
במכרז שהתקיים אז על "הפרויקט המרכזי", כפי שכונה אז פרויקט המל"ט התוקף המסווג, הפסידה, במה שנתפס כהפתעה גדולה, התעשייה האווירית לחברה קטנה וצעירה בשם חץ הכסף, שהקימו יוצאי יחידת מל"טי המודיעין של חיל האוויר, ונרכשה עד מהרה בידי אלביט.
הזיק נכנס לשירות מבצעי בסוף שנות ה-90, ומהר מאוד למדו תושבי עזה לזהות את הזמזום הייחודי של מנוע הרוטקס שלו. פלסטינים פירסמו פעמים רבות תמונות של טילים ישראליים שלא התפוצצו שלדבריהם שיגרו המל"טים של צה"ל. פרויקט הזיק זכה בפרס ביטחון ישראל ב-2001.
למרות שישראל הקדימה את שאר העולם בהפעלת מל"טים חמושים, ובעיקר את מל"טי הפרדיטור והריפר האמריקאים, ההחלטה להותיר את יכולת התקיפה שלהם מסווגת, מנעה גם את ייצוא המל"טים עם יכולות כאלה. בניגוד לדגמי מל"טים משוטטים של התעשייה האווירית, אלביט וחברות אחרות שנמכרו במיליארדים למדינות זרות, נמנע משרד הביטחון מלהתיר לתע"א ולאלביט למכור מל"טים חמושים.
ארה"ב עשתה שימוש רב במל"טים חמושים בעיראק ובאפגניסטאן, שהופעלו בידי צוותים מבסיסים אמריקאיים. מחקרים גילו תופעות של דיכאון וחרדה בקרב המפעילים, בין השאר עקב מקרים של פגיעה שלהם באזרחים חפים מפשע.
בשנים האחרונות הביא האיסור לחשיפת היכולת לאובדן עסקאות לא מעטות לאור הביקוש ליכולת הזאת. מי שהרוויחה מכך היא טורקיה, שמכרה את מל"ט הביירקטאר החמוש שלה לאזרבייג'ן, שעל פי פרסומים זרים רכשה במקביל מל"טי הרמס 450 לא חמושים מישראל. בעקבות הצלחת הביירקטאר במלחמה האחרונה בין אזרבייג'אן לארמניה, הוא נמכר בין השאר לפולין, שתכננה לרכוש כלים ישראליים. בריטניה, שמפעילה גרסה מקומית של ההרמס 450 תחת השם ווטץ' קיפר, רכשה בנוסף מל"טים חמושים מארה"ב
בחודשים האחרונים עושה אוקראינה שימוש נרחב ומוצלח במל"טי ביירקטאר נגד הצבא הרוסי, מה שרק הגדיל את העניין של חילות אוויר נוספים ברכישת מל"טים חמושים, כולל מצד מדינות ערביות החתומות על הסכם אברהם. ההבנה שהתעשיות הביטחוניות הישראליות עומדות להפסיד עסקאות נוספות הייתה אחד הגורמים העיקריים להחלטה להסיר רשמית את מעטה החשאיות סביב קיומם בארץ, כדי לאפשר את מכירתם למדינות זרות.
