משפט שדהשלילת רישיונו של רופא מתנגד חיסונים - שמירה על הציבור או פגיעה בחופש הביטוי?
משפט שדה
שלילת רישיונו של רופא מתנגד חיסונים - שמירה על הציבור או פגיעה בחופש הביטוי?
ועדת משמעת של משרד הבריאות שללה מד"ר חיים רוזנטל את רישיונו לשנה באשמה שפרסם מידע מטעה בעניין חיסונים. בערעור לבית המשפט המחוזי הושם דגש על חופש הביטוי ועל החשיבות בתעוזה להציג עמדה שונה, והשופט החזיר את הדיון בהשעיית הרישיון לוועדה
"תעוזת רופאים לצאת מול הזרם מאפשרת שיפור בטיפול במחלות"
מהם גבולות חופש הביטוי של רופא ש"שוחה נגד הזרם"? מסתבר שהשחייה הזו מוכרת במקצוע הרפואה ואפילו מוסדה בידי ההסתדרות הרפואית בישראל (הר"י), שפרסמה נייר עמדה בעניין. "החופש המחשבתי, קליני־אקדמי־מקצועי של הרופא הוא הדחף העיקרי לקידום הרפואה", נכתב שם, "אצבע המסמנת האשמה כלפי רופא החושב אחרת מהקולגות עלולה לפגוע ביצירתיות והמחשבה המקצועית״. המסמך אפילו משבח את השחייה נגד הזרם: "תעוזת הרופאים לצאת מול הזרם, לחקור ולקדם את מדע הרפואה היא לעתים זו המאפשרת שיפור בטיפול במחלות ושיפור איכות ואריכות החיים״.
אבל, כשהתיאוריה נתקלת במציאות, הסובלנות ל"שוחים נגד הזרם" פוחתת, כפי שאירע במקרה של ד"ר חיים רוזנטל. משרד הבריאות הגיש נגדו ארבעה אישומים משמעתיים. ועדת המשמעת זיכתה אותו מסעיף אחד, ושופט בית המשפט המחוזי ד"ר גרשון גונטובניק זיכה מסעיף נוסף. ועתה, העונש החמור שהוטל עליו בידי הוועדה — ביטול הרישיון לשנה — נמצא בבדיקה מחודשת. ומסתמן סיכוי טוב שהעונש יופחת או יוחלף בסנקציה דרקונית פחות.
ד"ר רוזנטל הוא בעל מרפאה פרטית, שבה הוא מעניק למטופליו טיפולים רפואיים לצד טיפולים הומאופתיים. רוזנטל איננו חובב, בלשון המעטה, של חיסונים. הוא מטיף נגדם בכל דרך תקשורתית אפשרית. הוא מגדיר את החומרים המוזרקים בחיסונים כ"רעלים". בהזדמנות אחרת טען: "בחיסון מוזרקים חומרים מזיקים והוא מעורר מחלות רדומות. אם ישנה נטייה לאוטיזם אצל הילד, החיסון יעורר אותו". בעוכריו של רוזנטל היתה העובדה שחלק מפרסומיו הודהדו גם בתקופת הקורונה, אף שהוא עצמו לא נמנה עם מכחישי המחלה או מהכופרים בחיוניות החיסונים נגדה. הוא התמקד בעיקר במחלות שאינן קיימות בארץ שנים רבות כמו דיפתריה, טטנוס ופוליו. לטענתו, אין עוד צורך להתחסן מפניהן וכתחליף הציע לרכישה "חיסונים הומאופתיים".
ד"ר רוזנטל הורשע בהצגת נתונים שגויים ובהפצת אזהרות מטעות
משרד הבריאות סבר שמעשיו של ד"ר רוזנטל — פרסומיו והפרקטיקה שלו — סותרים את הדין המשמעתי ועלולים להוביל לפגיעה בבריאות הציבור. ארבעה אישומים הוגשו נגדו: הראשון, פרסם מידע שגוי ומטעה. מצג שווא שעלול לגרום להפחדה ולהתנגדות לקבלת חיסונים ובכך לסכן את בריאות הציבור. השני, פרסם מידע שגוי מבלי שווידא כי המידע המפורסם על ידיו הנו נכון וניתן לאימות. השלישי, שיווק וסיפק למטופלים תמורת כסף תכשירים הומאופתיים ובכך עסק בעיסוק אחר בנסיבות שבהן עלול להיווצר ניגוד עניינים בין עיסוקו כרופא מורשה לבין העיסוק האלטרנטיבי. הרביעי, המשיך את התנהגותו גם לאחר שהוזהר פעמים רבות בידי משרד הבריאות.
ועדת המשמעת — בהרכב ד"ר יוסף ובר, פרופ' יוסף אלידן ועו"ד לינדה שפיר, נציגת היועצת המשפטית לממשלה — קיימה תשעה דיונים ובסיומם זיכתה את רוזנטל מהאישום הראשון. הוא הורשע בהצגת נתונים שגויים בנוגע להרכב החיסונים, בהפצת אזהרות מטעות, שגויות וחסרות בסיס מדעי בעניינם. והכל שלא לפי הכללים שנקבעו בידי הר"י למקרים שבהם רופא "שוחה נגד הזרם" הרפואי המקובל. הוועדה זיכתה מהסעיף הראשון, אבל על יתר ההרשעות הרחיקה את רוזנטל לשנה מהמקצוע. ההמלצות להרשעה והעונש אושרו בידי השופט בדימוס אמנון סטרשנוב שהוסמך בידי שר הבריאות להוציאן לפועל.
"להחיל חופש ביטוי גם על ביטויים המנוגדים לתפיסה המקובלת"
רוזנטל ופרקליטיו עוה"ד אילן בומבך ויריב רונן ערערו לבית המשפט המחוזי. השופט גונטובניק הקדיש חלק מפסק דינו לבחינת גבולות חופש הביטוי של הרופא ש"שוחה נגד הזרם". הצדדים עצמם הרחיקו עד לפסק דין "קול העם" המיתולוגי ואף עצרו בתחנת תביעת הדיבה של סרן ר' נגד אילנה דיין. מפסק דין זה צוטט מ"מ נשיא בית המשפט העליון היום, עוזי פוגלמן: "רק במסגרת של 'שוק פתוח' של ביטויים, נבחנות תפיסות, דעות וטענות שונות, האחת מול רעותה. לאחר שישקע אבק הקרבות בין התפיסות והדעות המנוגדות, תשרוד הטובה מביניהן".
והמסקנה הזו נכונה גם בתחום המדעים. גונטובניק מציין עד כמה חשוב "לפרוש את מצודת חופש הביטוי גם על ביטויים המנוגדים לתפיסה החברתית המקובלת". למשל, גלילאו גליליי שהועמד לדין לפני האינקוויזיציה בגין הפצת הרעיון המהפכני שהשמש היא העומדת במרכז ולא כדור הארץ. נוכח האיום על חייו (האינקוויזיציה לא הסתפקה בדין משמעתי), הודה גלילאו ב"שאפתנות שחצנית וברשלנות ובורות גרידא".
ויש הבדל בין רוזנטל לגלילאו, הבדל שמחמיר עם רוזנטל. "כאשר רופאים קוראים לפעול באופן המנוגד לפרקטיקות רפואיות מקובלות, הדבר עלול להשפיע על בריאותם של השומעים, ככל שיצעדו בעקבותיהם", כותב גונטובניק, "בכך שונה עניינו של הרופא מעניינו של המדען התיאורטי. כאשר גלילאו טען וכתב כי כדור הארץ אינו מרכז היקום, רעדו אמות הסיפים התיאולוגיות, אך מבחינה מעשית עולם כמנהגו נהג, או ליתר דיוק סבב. לעומת זאת, כאשר רופא קורא לצרוך חומר מסוכן, הדבר עלול להוביל למוות של מי שיעשה וישמע. בריאות הציבור עומדת על הכף, והיא יכולה להצדיק את הגבלת הביטוי. זהו אפוא אינטרס משמעותי שעומד למול חופש הביטוי של הרופאים".
ההסתדרות הרפואית פרסמה כללים שאמורים להסדיר את התנהלות ה"שוחים נגד הזרם". למשל, בהצגת עמדות חריגות בתקשורת ובציבור: "ראוי כי רופא המציג בתקשורת או בפני הציבור רחב דעה הפוכה או שונה מזו של הקהילה הרפואית, יציין בדבריו את המקובל ברפואה באותה עת, וגם ישקול האם יש בדבריו דבר הפוגע בכלל, כגון הפחדה או פגיעה בבריאות הציבור השומע אותו, וינהג באחריות מקצועית, ולא יעודד התנהגות העלולה לגרום להחרפת החולי".
"לא כל התבטאות רפואית בעייתית צריכה להוביל לאחריות משמעתית"
הדין המשמעתי הוא תחנת מעבר מעולם האתיקה לעולם המשפט. השופט גונטובניק נזהר מהתערבות גורפת במסקנות המקצועיות של ועדת המשמעת נגד רוזנטל, אבל מוסיף את האיזון שלו בין חופש הביטוי של הרופא אל מול האינטרסים הציבוריים הנוגדים. "על כן", הוא כותב, "לא כל התבטאות רפואית בעייתית מן הראוי שתוביל לאחריות משמעתית. יש לבחון את חומרת ההתבטאות, במובנים של פגיעה בשלום הציבור ושל הריחוק מהגישה הרפואית המקובלת; את מספר ההתבטאויות, והתפרשותן לאורך זמן... לא הרי התבטאות במסגרת אישית כהרי התבטאות שמפורסמת בציבור וזוכה לתהודה. לא הרי התבטאות בעניין שולי כהרי התבטאות בעניין מרכזי, המשפיע ישירות על בריאות הציבור. על גורמי המשמעת מוטלת החובה למצוא את שביל הזהב בסוגיה רגישה זו".
עריכת השקלול הזה מובילה אותו לזיכוי בסעיף האישום הרביעי שיוחס לרוזנטל, "התמדה בהפרת הדין". כותב השופט: "לא הוצגה תשתית ראייתית המעידה על הפרה חוזרת ונשנית של הדין המשמעתי. לא בוססה אותה הבעת זלזול בהוראות הפקודה. נהפוך הוא. ד"ר רוזנטל השיב לפניות שנעשו אליו, והטיל על עצמו מגבלות מהותיות בעקבותיהן. די בכך כדי להוביל לזיכויו של המערער מהאישום הרביעי".
והתוצאה הזו אמורה להשליך על ביטול רישיונו של רוזנטל לשנה. השופט מבקר את ועדת המשמעת על כך ש"לא נימקה מדוע היא ראתה לנכון להתלות את רישיון הרפואה של המערער לתקופה של שנה אחת ולא לפרק זמן אחר". והוא מסכם: "בנסיבות אלה, ושעה שמצרפים לכך את הזיכוי מהאישום הרביעי, נראה כי יש להחזיר את הדיון לוועדת המשמעת".
