היענות לכל דרישות התקציב תרסק את המשק ״בסגנון בריטי״
היענות לכל דרישות התקציב תרסק את המשק ״בסגנון בריטי״
במשרד האוצר מזהירים שהיענות לכל דרישות התקציב הקואליציוניות הנאמדות ב-70 מיליארד שקל עלולה לרסק את המשק בתרחיש שמזכיר את האופן שבו הידרדרה כלכלת בריטניה עד לסף תהום בתוך 44 יום. בכיר במשרד: "המדרון חלקלק"
במשרד האוצר חוששים מקריסת המשק הישראלי תוך זמן קצר, בדומה למה שהתרחש לפני שבועות ספורים בבריטניה. זאת על רקע מה שהם מגדירים "האווירה הציבורית שנוצרה" שלפיה קופת המדינה מלאה וניתן להיענות לכל הדרישות התקציביות הקיימות היום. אומדן האוצר לכלל הבטחות הבחירות של המפלגות שירכיבו את הממשלה הבאה עומד על כ־70 מיליארד שקל, המהווים כ־4% תמ"ג. ההבטחות כוללות הכל: מהפחתת המע"מ, דרך תוספות לחינוך החרדי ולקצבאות האברכים ועד היענות לכלל דרישות השכר במשק.
מצגת שהכינו באוצר והגיעה לידי "כלכליסט" מנתחת שלב אחרי שלב – תוך הפקת לקחים – את המשבר שכמעט וגרם לכלכלה השישית בגודלה בעולם, בריטניה, לקרוס ממש אחרי שהיא הציגה תוכנית כלכלית לא הגיונית. "מיני־תקציב מדינה" שהכינה ראש הממשלה לשעבר ליז טראס היתה מבוססת על הזנקת ההוצאה הממשלתית, בצורה של סבסוד מחירי האנרגיה המזנקים בהיקף של 3% תמ"ג, ובמקביל על הורדת מסים של 1.5% תמ"ג, מספרים מאוד דומים לאלו שעולים מישראל.
מאז תחילת הסאגה עם הכרזת התוכנית חלפו 44 ימים עד שאותה ממשלה התפרקה לרסיסים והפכה לממשלה עם הקדנציה הקצרה ביותר בתולדות הממלכה, תוך סתימת הגולל על הקריירה הפוליטית של טראס. על הדרך, היא הסבה נזקים כלכליים אדירים, חלקם בלתי הפיכים, שיגבו מחיר יקר מהעם הבריטי. עוד נודע ל"כלכליסט" כי הניתוח הזה כבר הוצג לנגיד בנק ישראל ואנשיו, אך באוצר מתכוונים להמשיך להציג את הניתוח לגורמים נוספים במשק.
הנה תמצית המשבר שכמעט מחק את כלכלת בריטניה. יומיים אחרי השבעת ממשלת טראס (שמרנים), התוכנית מוצגת למנכ"ל משרד האוצר – תפקיד מקצועי א־פוליטי – שהציג את הכשלים הבולטים וברורים בתוכנית ומפוטר באופן מיידי אחרי שש שנים במשרה. ב־15 בספטמבר הממשלה מפרסמת חלק מהתוכנית וחמישה ימים לאחר מכן היא אוסרת על המועצה הפיסקאלית הבריטית (גוף מקצועי עצמאי שמטרתו לפקח על עבודת האוצר) לפרסם דו"ח שמתנגד לתוכנית. ביום שישי 23 בספטמבר מתפרסמת התוכנית המלאה לרבות הפחתת המסים שניסו לקדם בתוכה, וכבר ביום שני לאחר מכן, כאשר הבורסה והכלכלה חוזרים לפעילות מלאה מסופ"ש תשואות אג"ח של ממשלת בריטניה קורסות יחד עם המטבע המקומי שמגיע לשפל כל הזמנים מול הדולר.
יממה מאוחר יותר הוציאה ה־IMF הודעת אזהרה חסרת תקדים נגד מדינת 7G ובה התרעה בפני ההשלכות של אותה מדיניות. כמה שעות מאוחר יותר נאלץ הבנק המרכזי האנגלי (BOE) – שלא היה שותף לתוכנית – להתחיל בדחיפות לרכוש אג"ח כדי למנוע קריסה של מערכות הפנסיה של בריטניה. בתחילת אוקטובר נאלץ בכיר בבנק המרכזי להודות כי ללא ההבטחה וההצלה של ה־BOE על רכישת אג"ח שוק ההון האנגלי היה קורס וקרנות הפנסיה היו מתרוקנות תוך הגעה למצב שבו "הן היו נשארות עם ערך נכסים נקי שלילי ודרישות מזומן שלא יכלו לעמוד בהן".
על רקע החשש כי הבנק המרכזי יאלץ להעלות ריבית בחדות כדי לעצור את האינפלציה ואת הפיחות, נוצר משבר משכנתאות חמור: כמה בנקים ביטלו הצעות משכנתא ללקוחות חדשים וחזרו אליהם עם תעריפים גבוהים משמעותית. גם כאן הבנק המרכזי הציל את כלכלת בריטניה ממשבר נדל"ן: לפי הערכות של חברת היעוץ והתחזיות אוקספורד אקונומיקס, ללא התערבות ה־BOE והורדת הפרמיות, האנגלים היו קונים בתים במחיר 30% גבוה יותר מהערך האמיתי. מייד אחרי, עלו למתקפה חברות הדירוג שהורידו את התחזית מייד, דבר שחייב את ה־BOE להרחבת תוכנית החילוץ. משם נסללה הדרך לקריסת כל הממשלה: ב־14 באוקטובר היה זה שר האוצר שפוטר ושבוע לאחר מכן טראס בעצמה נאלצה להניח את המפתחות אחרי שביטלה חלק מהתוכנית. הדברים נרגעו בשבועות האחרונים אחרי שרישי סונאק, שר האוצר לשעבר, מונה לראש הממשלה וכבר הצהיר כי לא יהיה מנוס מהעלאת מסים בסכום של 50 מיליארד פאונד. לפני שבוע ביצע ה־BOE את העלאת הריבית הגבוהה זה 33 שנה.
חשובים מכל אלה הלקחים של האוצר בעקבות המשבר שכן החשש הכבד הוא ל"מקרה אנגליה 2" על רקע האווירה המאוד דומה שנוצרה בישראל שלפיה יש כביכול כסף רב בקופה וניתן להיענות לכל הדרישות ללא צורך בהגדלת ההכנסות. לא בכדי המסקנה הראשונה קשורה למסוכנות של מה שמכונה באוצר כ"חוסר התייחסות לצעדים מאזנים – הגדלת חוב על בסיס תחזית צמיחה אופטימית".
"ברור שנגדיל את התקציב", מסביר בכיר באוצר ששוחח עם "כלכליסט", "אך אי אפשר להיענות לכל הדרישות". הכוונה ברורה: היענות לכלל הדרישות מצריכה העלאת מסים, דבר שאינו מקובל על ראש הממשלה המיועד בנימין נתניהו כלל וכלל. יתרה מזו, תחזיות הצמיחה לישראל (בין 2.5%–3% ל־2023) מבוססות על שורת הנחות יסוד והן מאוד שבירות, בעיקר כי המשק פתוח ותלוי גם בהתפתחויות עולמיות שאינן מרנינות, כמו חשש שארה"ב תיכנס למיתון כאשר אירופה כבר שם. הלקח השני של האוצר: מדיניות פיסקאלית שנוגדת את המדיניות המוניטרית ומאיצה אינפלציה היא מסוכנת. המסקנה הזו איננה טריוויאלית כלל. בין השנים 2009–2021 אחד מהמאפיינים הבולטים בכלכלה הגלובלית היה היעדר אינפלציה. באותן שנים, אחרי המשבר הפיננסי הגדול, ניתן היה לצאת עם תוכנית כלכלית שמטרתה "הגדלת הצמיחה והתעסוקה" בלי לתת יותר מדי דין וחשבון. הסיבה פשוטה: הרחבות פיסקאליות הן מטבען אינפלציוניות, בעיקר כאשר הן לא מכוונות היטב כפי שהציעו הבריטים. "אנחנו לא ממליצים על חבילות פיסקאליות גדולות ולא ממוקדות בשלב זה", כתבו כלכלני ה־IMF לאנשי טראס. אלא שכעת אנו בעידן אינפלציוני ותוספות תקציביות מגדילות את הביקושים במשק. ההבדל העיקרי בין ישראל לבריטניה בהקשר זה הוא כי כלכלת האי בהאטה זה תקופה ארוכה, ואילו כלכלת ישראל עדיין חמה, כך שהרחבות פיסקאליות רחבות למדי, כמו אלו שהעניק נתניהו בזמן הקורונה, עלולות להזניק את האינפלציה שבינתיים היא תחת שליטה.
הממשלה החדשה בבריטניה לא תיאמה את המדיניות שלה עם הבנק המרכזי, שהבין מייד כי הרחבה פיסקאלית לא אחראית – העלאת הוצאה לא פרופורציונית משולבת עם הפחתת מסים – עלולה להביא למשבר, נאלץ להגיב ולהעלות ריבית עוד יותר חזק. הלקח השלישי הוא מטריד: הסתרת מידע מהציבור ומהשווקים אינה משתלמת. הבורסות, המשקיעים, משקי הבית, הארגונים הכלכליים הבינלאומיים וחברות הדירוג היו בלתי סלחניים באופן קיצוני כלפי הממשלה החדשה והעונש הגיע מייד עם חשיפת התוכניות המלאות. לא היתה דקה של חסד וטוב שכך.
והמסקנה הרביעית המדירה שינה מהדרג המקצועי היא הדרת גורמי מקצוע מתהליך גיבוש התקציב. טראס פיטרה – 48 שעות אחרי שעלתה לשלטון – את הפקיד המנוסה ביותר במשרד האוצר לאחר שלעגה למה שהיא כינתה "אורתודוקסיה כלכלית של משרד האוצר". מייד לאחר מכן היא חסמה פרסום של חוות דעת על התוכנית שלה. אלו אירועים שכבר התרחשו כאן: הפעלת לחץ על שאול מרידור להתפטר כראש אגף התקציבים; מניעת כניסתו של אסי מסינג, היועץ המשפטי של האוצר, לדיונים חיוניים; כינוי פקידי אוצר כ"טרוריסטים" על ידי בני משפחת נתניהו (הכל בתקופת ישראל כץ כשר האוצר). הדבר התחיל מוקדם יותר כאשר נתניהו וכחלון פתחו במתקפה חזיתית על נגידת בנק ישראל כאשר היא התנגדה להמשך הפחתת מסים. סביר לכן שבקרוב תגיע הממשלה החדשה לעימות מול הנגיד ובנק ישראל.
בסוף המצגת מציינים באוצר את ההשלכות ארוכות טווח של אותו משבר בריטי על כלכלת בריטניה. בראש ובראשונה, "האטת צמיחת התוצר: ירידה בהשקעה, הפחתת יכולת הממשלה לקדם צעדים מבניים"; שנית, "עלייה בהוצאות המימון (ריביות גבוהות יותר); שלישית, "אמינות נמוכה של הממשלה, ושיקום האמינות הוא תהליך ארוך". מה שמדהים בסיפור הבריטי, ומכאן החשש של האוצר, כל הסאגה התרחשה על בסיס אובדן אמון וציפיות להעלאת האינפלציה והעלאות ריבית שכן שום דבר לא באמת "קרה": כל הקריסה התרחשה על בסיס הצהרת כוונות בלבד.
עוד סוגיה שמטרידה את האוצר בהשוואה היא כי דירוג האשראי של בריטניה הוא גבוה (בציון אחד) עבור כל שלוש המדרגות. אך חשוב מכך, זו תקופה ארוכה שפקידי האוצר נועדים עם בכירי הכלכלנים במשק (אקדמיה, מגזר פרטי ושוק הון וגם במגזר הממשלתי) וישנה הסכמה די גורפת כי שני מנועי הצמיחה של המשק הישראלי – ההייטק והנדל"ן – רגישים מאוד להעלאות ריבית. הערכות המוקדמות האלו נראות היום כברורות מאליהן: אתמול דיווח בנק ישראל על צניחה חדה של כ־43% בהיקף לקיחת משכנתאות באוקטובר, כאשר מדובר בהמשך ירידות זה כבר כמה חודשים; בשבוע שעבר דיווחה הלמ"ס על צניחה של 20% ברכישת דירות ברבעון השני של 2022. לגבי ההייטק הפיטורים מדברים בעד עצמם: רק בשבוע שעבר הודיעה מטא על קיצוצי 13% מכוח האדם שלה (פיטורי 11 אלף עובדים). אינפלציה וריבית הן משתנה קריטי בהתפתחות שני מנועי הצמיחה האלו והזנקתן עלולה להוות בשורות רעות עבור הכלכלה הישראלית.
באוצר מודעים לכך שמצבה של ישראל טוב יותר מזה של בריטניה: היא איננה במיתון או חשש למיתון, האינפלציה שלה פחות מחצי; מצבה הפיסקאלי (עודף תקציבי) מעולם לא היה טוב יותר. אך זו העוצמה של "הטרגדיה הבריטית": אין דקה אחת של חסד. אין סובלנות לנסיונות הטייה, לבטח לא כאשר מדובר ב"טריקים ושטיקים" כמו אלו שראינו בתקופת נתניהו-כחלון, למשל עיכוב מכוון בפרסום נתונים כלכליים ומשחק במספרים, או בתקופת נתניהו-כץ (מניעה מכוונת של אישור תקציב מדינה והזנקת ההוצאה ללא דיון או ניתוח חלופות). אפילו לא לכלכלה השישית בגודלה בעולם עם דירוג אשראי גבוה מזה של ישראל. לכן החשש באוצר: אם להם קרה דבר כזה – ואף בכמה שבועות – מה עלול לקרות לנו אם יבצעו כאן את אותן טעויות שנעשו בממלכה.
