מאבק חברתי או נדל"ני? כך מנסים תושבי רעננה להזיז את תוואי המטרו שעובר מתחת לבתיהם
מאבק חברתי או נדל"ני? כך מנסים תושבי רעננה להזיז את תוואי המטרו שעובר מתחת לבתיהם
תושבים ברעננה, שמתנגדים למתווה המטרו שיעבור בשכונה שלהם וכבר חתך את מחירי הנדל"ן ב־25%, הצליחו לשכנע את חברי הכנסת שהמטרו צריך להיות קרוב יותר לבית לוינשטיין. גם עיריית רעננה שתמכה בתוואי המקורי נאבקת כעת לשינויו
לפני כשבועיים התנהל דיון יצרי ב"וועדה למיזמי תשתית לאומיים מיוחדים ושירותי דת יהודיים" בכנסת.
במהלך הדיון עלה לשידור נציג תושבי רעננה המתנגדים לתוואי המטרו בעיר, עו"ד טל קדמי, והתלונן על הפגיעה הבריאותית שהמטרו ייצור לטענתו, רמז כי הוא יגרום לקריסה של מבנים והכריז שהוא לא מונגש לנכים מפני שבתוואי הנוכחי לא מתוכננת תחנה בבית לוינשטיין.
אחריו דיברו חברי הכנסת ולדימיר בליאק ומשה טור־פז מיש עתיד ושלמה קרעי מהליכוד, שהציגו אף הם טענות בנוגע לחסרונה של תחנת מטרו בבית לוינשטיין. טור־פז אמר שצריך לבחון כיצד "המטרו פוגש את כל בתי החולים מלבד בית לוינשטיין". בליאק טען כי "אין הסבר לזה שאין שם תחנה" וקרעי הגיש 171 הסתייגויות לוועדה בנושא.
על פניו, נדמה כי אין מאבק ראוי יותר מהמאבק למען הנגשת בית לוינשטיין. מדובר במרכז השיקומי הגדול בישראל שבין השאר מתמחה בטיפול בנכי צה"ל, בנפגעי פעולות טרור וילדים ונוער. עם זאת, בדיקת "כלכליסט" מגלה כי ייתכן שהח"כים הפכו לשחקנים במאבק שכולל עוד שיקולים מעבר לזה של בית לוינשטיין.
תכנון כמו לבתי חולים אחרים
לפי התוואי הנוכחי של קו M1 של המטרו, התחנה הכי קרובה לבית לוינשטיין היא רעננה־מערב הממוקמת 800 מטר קו אווירי ממנו. הסיבה המרכזית למיקומה זה של התחנה קשורה ל"עקרון הקישוריות", הקובע שהמטרו יחובר למערכות תחבורה ציבוריות אחרות כמו תחנות רכבת קלה וכבדה ונתיבי תחבורה ציבורית. בהתאם לכך תחנת רעננה מערב ממוקמת בצמוד לתחנת הרכבת הכבדה ולציר מהיר לעיר (נת"צ). לפי נת"ע (חברת נתיבי תחבורה עירוניים, שמנהלת את תכנון פרויקט המטרו), תחנה בסמוך לבית לוינשטיין תבוא במקום התחנה המתוכננת וצפויה לשרת פחות אנשים ולא לקיים את עקרון הקישוריות.
כמו כן, אף שתוואי המטרו שואף לעבור דרך כמה שיותר מוסדות ציבוריים ובתי חולים, בית לוינשטיין אינו נחשב לבית חולים גדול ויש בו רק 287 מיטות. קרבתו של בית לוינשטיין למטרו דומה לקרבה של המטרו לבתי חולים גדולים ממנו כמו איכילוב בתל אביב (1,171 מיטות) וקפלן ברחובות (535 מיטות). כמו כן, ישנם בתי חולים כמו השרון בפתח תקווה (1,300 מיטות) ומעייני הישועה בבני ברק (223 מיטות) שתחנות המטרו רחוקות מהם אף יותר. מה שמפתיע הוא שהגורמים הדומיננטיים ביותר במחאה לטובת תחנת מטרו בבית לוינשטיין אינם ארגוני הנכים או בית החולים עצמו אלא התארגנות של תושבים משכונת 2005 ("קריית הפרחים") ברעננה בהובלת עו"ד שרון טל שמתגורר בשכונה ועו"ד קדמי שאמו מתגוררת בשכונה.
הדיונים על תוואי המטרו ברעננה החלו ב־2018, ועד אמצע 2020 התנהלו בשיתוף פעולה מלא של נת"ע, מינהל התכנון ועיריית רעננה. בפברואר 2020 הוחלט על שינוי התוואי ועל הקמתה של תחנת רעננה מערב. המתווה החדש אף זכה לתמיכת מהנדס העיר רעננה דאז פרץ אוסנברג, שאמר כי "מיקום תחנת המטרו סמוך לתחנת הרכבת חיוני ברמה מקומית ואזורית". אוסנברג תמך בתוכנית גם בדיון על הפקדת התוכנית שנערך ביולי 2020. התוואי יחייב מעבר של תעלות המטרו דרך שכונת 2005 בעיר. מהרגע שתושבי השכונה הבינו כי המטרו צפוי לעבור מתחת לבתיהם, הם החלו להתארגן נגדו ובהמשך גייסו את העירייה לצדם.
בסוף 2020 החתים עו"ד טל את תושבי השכונה על עצומה ובה נטען שהפעלת הרכבת התת־קרקעית מסוכנת מפני שהיא תביא לפליטת קרינה אלקטרו־מגנטית שעלולה לגרום לתושבים סרטן מסוג לוקמיה. כמו כן הועלו טיעונים על מפגעי זיהום וריח, על "פגיעה מהותית בשני בתי ספר יסודיים" ועל ירידת ערך הדירות בשכונה. באותו חודש הגישו מובילי המאבק שתי השגות לות"ל (הוועדה לתשתיות לאומיות) שעסקו בירידת ערך הנדל"ן בשכונה ובסיכונים הבריאותיים הטמונים בחפירה מתחת לבתים ובהשגות אלו הוזכר גם המאבק למען בית לוינשטיין. ראוי לציין שנכון לעכשיו תושבי שכונת 2005 צודקים בטענתם המרכזית: לפי מדד מדלן המחיר הממוצע לדירה בשכונה ירד מ־4 מיליון שקל לפני ההחלטה על תוואי המטרו ל־3 מיליון שקל אחריה, ירידה של 25% בשווי.
200 אלף שקל לייעוץ ולובי
בכתבה באחד המקומונים בינואר 2021 הוצגה עמדתו של ראש העיר רעננה חיים ברוידא, שדרש חלופה "שתיטיב עם איכות חיי התושבים". בהמשך, ברוידא אף טען כי תוכנית המטרו לא תואמה מולו, וזאת אף שעד יולי 2020 בירכה העירייה על החלופה שכעת היא מתנגדת לה. עיריית רעננה החלה לפעול לשינוי תוואי המטרו ולצורך כך השקיעה כ־200 אלף שקל בחוות דעת של יועצים שונים ובשירותי משרד הלובינג קבינט וזאת אף שישנם תושבים רבים ברעננה התומכים בהקמתה של תחנת רעננה מערב. בחודשים האחרונים הצליחו התושבים והעירייה לגייס לצדם את מנכ"ל בית לוינשטיין, עמותת נגישות לישראל, ארגון נכי צה"ל, ואת הפעיל החברתי זיו שילון.
ביולי ובאוגוסט נערכו דיונים פומביים לשמיעת השגות לגבי המטרו לטובת כתיבת דו"ח שיוגש לות"ל. בדיונים אלו התלהטו הרוחות ועו"ד קדמי האשים את נת"ע בכך שהם מתעללים בזקנות, שהם "רוע טהור", שהמטרו מיותר ו"שהמטרו מקפח נכים, מסרטן ילדים ובכלל הורס שכונת מגורים". בדיון אחר השווה עו"ד קדמי את שכונת 2005 לקורבן אונס. באחד הדיונים חשף עו"ד קדמי בפני הוועדה את מקום המגורים של אחת מעובדות נת"ע וטען שיש לה אינטרס כלכלי לקדם את המתווה.
במסגרת מאבקם של התושבים והעירייה נפגשו נציגיהם עם פוליטיקאים רבים, בהם שרת הפנים איילת שקד והח"כים קרעי, טור־פז, מירי רגב, קטי שטרית, עידן רול, בועז טופורובסקי, אוריאל בוסו ומשה ארבל. בדיוני הוועדה בכנסת ניתן היה לראות כיצד המאבק קוצר את פירותיו. המאבק למען הנגישות והנכים הוא חשוב מאין כמוהו, אך המאבק למען תחנה בבית לוינשטיין כולל בתוכו צדדים נוספים.
"ניסיונות דה־לגיטימציה"
תגובת עיריית רעננה: "העירייה מחויבת בראש ובראשונה לשלומם של תושבי העיר ולביטחונם. מתוך כך, פועלת העירייה וראש העיר חיים ברוידא בעצמו, במלוא המאמצים, ובשיתוף תושבי העיר, לשינוי מתווה המטרו שתוכנן על ידי נת"ע, על מנת שיציג מענה תחבורתי הולם, נגיש ושוויוני, תוך מינימום סיכונים ומעבר דרך שטחים בנויים ומאוכלסים.
הנושא עומד בראש סדר היום העירוני מעל לשנה, במאבק עיקש שמנהלת העירייה לקידום המדיניות הנכונה עבור אזרחי העיר, במסגרתו הושקעו המשאבים הנחוצים בהליך ההתנגדות, בדיוק כשם שהדבר נעשה כחלק מקידום סוגיות סביבתיות ותחבורתיות אחרות, החשובות למרקם החיים ברעננה.
עיריית רעננה גאה שהובילה מהלך מורכב, מקצועי ומוצלח, תוך מתן מענה להיבטים המשפטיים, התכנוניים, ההנדסיים והציבוריים. מאבק זה כלל את טובי היועצים ואנשי המקצוע בתחומם, תוך הסתייעות ביועצי משפטיים מהנדסי קונסטרוקציה ומומחי תחבורה. והכול לטובת הצגת השגות העירייה וגיבוש תוואי חלופי לקו המטרו, שהוצג בדיוני הוועדה לתשתיות לאומיות. מטבע הדברים, מהלכים מורכבים מסוג זה ברמה הלאומית, כללו גם מחאה ציבורית ואזרחית של התושבים, והצפת הנושא בפני חברי כנסת, שרים וקובעי מדיניות לצורך התגייסותם ותמיכתם בעמדת העירייה וצרכי התושבים.
עיריית רעננה והעומד בראשה מחוייבים אך ורק לאינטרס של תושבי העיר, והכול למימוש המטרה שהוצבה, כזו שתספק לתושבים איכות חיים טובה יותר ושמירה על בטחונם. לשמחתנו, מהלכי הערייה גם בסוגייה זו זוכים לגילויי תמיכה רחבים מצד הציבור והדבר מקבל ביטוי יום-יומי בכל הרמות לרבות בדיאלוג הקרוב עם וועדי השכונות ונציגי התושבים. כל אמירה אחרת של אינטרסנטים וגורמים עלומים מחוץ לעיר, היא לא פחות משקרית, כאשר המטרה היא לפגוע במאבק המנוהל על-ידי העירייה והתושבים.
העירייה מברכת על הבחירה להעלות את המאבק החשוב לסדר היום הציבורי. מנגד, צר לנו על כל ניסיון לשימוש מוטה בנושא, החוטא לעובדות ומסיט את המיקוד מהיעד החשוב של שינוי תוואי המטרו, והענקת פתרון תחבורתי הולם לתושבי העיר ולמטופלי בית החולים השיקומי לוינשטיין".
תגובת עו"ד שרון טל: "כבר בתחילת הדרך, המאבק שלנו כלל את בית החולים לוינשטיין כאחד השיקולים המרכזיים כמו שיקולים מהותיים נוספים לטובת הציבור שהמתכננים לא לקחו בחשבון. לצערנו, למרות פנייתנו לות"ל עד היום לא הציגו בפנינו את המסמכים שדרשנו מהות"ל בעניין הסטת התוואי. כזכור, נת"ע תכננה בהתחלה תוואי שאיפשר תחנה ליד בית החולים לוינשטיין (מתחם המשרת כ-15,000 יח"ד קיימות ושני בתי אבות) ובעתיד גם לשכונה החדשה במערב רעננה שתשרת כ 20,000 תושבים, תוכנית מאושרת ומופקדת, היכן תמליל ההחלטה ששינה את התוואי? מה היו השיקולים בהסטת התוואי? היכן הפרוטוקלים?
לא ברור מדוע המתכננים לא בחרו את התוואי שהוכרז על-ידי נת"ע כפתרון לכל האתגרים התכנוניים, עובר מתחת אפס (0), בתים ומשרת ביעילות גם את התושבים הקיימים. צריך לזכור שהות"ל הוא גוף ממשלתי שאמור לפעול בשקיפות לטובת הציבור ולחשוף לציבור את המסמכים שדרשנו".
עו"ד טל קדמי: "מאבקנו בן 11 החודשים זוכה לאהדה רבה בקרב רובו המכריע של הציבור, וכבר נשא פירות. הטענה והכתבה אינן אלא המשך ניסיונות (שנועדו לכישלון) הדה־לגיטימציה נגד פעילים חברתיים, העושים לילות כימים – בהתנדבות, והנני סבור שמי שעושה זאת, וטוען נגד האינטרס של הנכים, צריך להתבייש בעצמו".
עוד אמר: "אני אישית סעדתי אב (חורג) נכה 100%, שהיה מרותק לכסא גלגלים, עבר כריתת אצבעות, נדרש להשתלת כבד, כליה ולבלב, ונפטר בדמי ימיו (בגיל 42). אני יודע היטב מהי המשמעות של לדחוף כסא גלגלים לאורך כ-1.2 ק"מ, כפי שיצטרכו מלווי הנכים לעשות, מהתחנה המופקדת. הדבר אינו קל לנער בן 15, גילי דאז, אז אדרבא למלווים מבוגרים ו/או חולים, שכוחם אינו בשיאו".
