משרד האנרגיה מציג אסטרטגיית מימן לעשור הקרוב
משרד האנרגיה מציג אסטרטגיית מימן לעשור הקרוב
לפי התוכנית, המשרד ישקיע בקידום מחקר ופיתוח ופרויקטים כגון פארק מימן ועמקי מימן, עידוד ייצור מימן ירוק, מיפוי אזורי אגירת מימן והובלתו בצנרת הגז הטבעי. עלות התוכנית לא פורסמה, מלבד 20 מיליון שקל להקמת תחנות תדלוק ועמק מימן
משרד האנרגיה פרסם היום (יום ב׳) אסטרטגיה לשילוב מימן במשק האנרגיה הישראלי. לפי התוכנית, עד סוף העשור ישקיע המשרד בקידום מחקר ופיתוח לצד פרוייקטי הדגמה ואף הקמה של ׳פארק מימן׳ ועמקי מימן מקומיים, תחנות תדלוק ייעודיות, עידוד ייצור אזורי של מימן ירוק, מיפוי אזורים לאגירת מימן וכך גם בדיקת היתכנות להובלת המימן בצנרת הגז הטבעי בעתיד.
מלבד השקעה של 20 מיליון שקל בהקמת תחנות תדלוק ועמק מימן, משרד האנרגיה לא הציג בשלב זה תקציבים נלווים לביצוע האסטרטגיה אותה הוא שואף לקדם עד סוף העשור. עם זאת, תקציבה של יחידת המדען הראשי במשרד האנרגיה בתקציבי 2023-2024 נמוך בהשוואה לשנתיים החולפות.
מימן משמש כיום כחומר גלם בתעשייה לייצור דשנים וכימיקלים, ומדינות שואפות לפתח טכנולוגיות שיאפשרו להפיק מימן באמצעות אנרגיה מתחדשת, כדי להשתמש בו לייצור אנרגיה – בעיקר עבור התעשייה הכבדה וענפי התחבורה הכבדה. כיום, עיקר המימן בעולם הוא מימן אפור, המופק באמצעות דלקים מזהמים ובעיקר באמצעות גז טבעי. טכנולוגיות לשימוש במימן ירוק המופק מאנרגיה מתחדשת ומימן כחול המופק באמצעות גז ובשילוב טכנולוגיות ללכידת פליטות גזי חממה, מצויות בשלבי פיתוח. מדינות המשקיעות בתחום מקוות כי למימן יהיה פוטנציאל לשמש את התעשייה הכבדה, דלק לתחבורה והפעלת תחנות כוח, ולספק פתרונות לאגירת אנרגיה לטווח הארוך.
למרות שמדינות רבות הציבו לעצמן יעדים לשימוש עתידי במימן, הן הגדירו תנאים הכרחיים להתפתחות התחום. ביניהם הוזלת עלויות משמעותית שכן כיום הפקת מימן אינה נחשבת לכלכלית או למסחרית ובשוק מטילים ספק לגבי יכולתה העתידית להתחרות במחירי האנרגיה המתחדשת או אגירת אנרגיה מתחדשת בסוללות, זאת לצד נצילות, יעילות והתפתחות טכנולוגית משמעותית, בעיקר בפיתוחים טכנולוגיים לייצור, אגירה ואחסון, לפני מעבר לשימוש משמעותי במימן. נכון להיום, נצילות ייצור המימן היא נמוכה ואיבוד האנרגיה הוא גבוה מאוד לאורך שרשרת הערך. לכן, בשנים הקרובות לפחות, שימוש באנרגיה מתחדשת לייצור חשמל באופן ישיר – יהיה יעיל יותר מייצור מימן. כך גם השטח הנדרש לייצור מימן עשוי להיות רב מאוד. במשרד האנרגיה מדגישים כי ״נכון להיום קיים חוסר ודאות בכל הנוגע לשימוש במימן באופן מקומי או נרחב״, וכי שילוב המימן במשק האנרגיה צפוי להיות הדרגתי.
עיקר הפוטנציאל של שוק המימן הירוק העתידי, הנמצא כיום בשלבי פיתוח ולא בשימוש מסחרי, הוא לשימושי התעשייה והתחבורה הכבדה (משאיות, רכבות, מטוסים). בישראל מדגיש משרד האנרגיה כי לאור העובדה כי ישנה חוסר וודאות מהותית לגבי עומק שילובו של המימן במשק (שכן מדובר בטכנולוגיה המצויה בשלבי פיתוח בעולם וטרם הוכיחה היתכנות כלכלית), יש לפעול בצורה הדרגתית, בהתאם למגמות העולמיות והמאפיינים הייחודיים של ישראל. מוקד ההשקעה צפוי להיות מחקר ופיתוח של טכנולוגיות חדשנות והקמה של מתקני הדגמה תוך התאמת היבטי רגולציה ומענה לאתגרים המרכזים בתחום המימן: העלויות הגבוהות, הקשיים הלוגיסטיים והבטיחותיים ויעילות מעגל הייצור האגירה והשימוש במימן.
לפי עבודת משרד האנרגיה, ככל שתתפתח הטכנולוגיה בשנים הקרובות, המשק הישראלי צפוי להיערך לקליטת מימן כבר בעשור הקרוב, כאשר בתרחיש של שימוש מינימלי במימן, היקף הביקוש הצפוי בשנת 2050 על כ-550 אלף טון בשנה (לתחבורה כבדה, תעשייה, תעופה וספנות). תרחיש של שימוש מקסימלי במימן מעמיד את הביקוש הצפוי על בין כ-1.6 מיליון טון לכ-5.2 מיליון טון מימן בשנה זו (לחשמל, תחבורה כבדה, תעשייה, תעופה וספנות).
שאיפת משרד האנרגיה היא אף למצב את ישראל כשותפה בהובלת מימן מהמזרח התיכון לאירופה, ובמשרד האנרגיה מציינים כי הנחת הבסיס היא כי ניתן יהיה לעשות שימוש בצנרת הגז הטבעי להובלת מימן. כיום מתבצעות בעולם בדיקות בשטח לצד מחקרים, שמטרתם לברר האם אכן ניתן יהיה לשנע בעתיד מימן בצינורות בהם זורם כיום גז טבעי, אך בשלב זה אין ודאות מוחלטת בנושא.
בנוסף להשקעות מו״פ, במשרד האנרגיה שאופים להקים עמקי מימן אזוריים בהם תוקם תשתית של ייצור ואספקת מימן. לפי עבודת המשרד, הקמת עמק מימן בישראל תקדם את היכולת ליישם בפועל שימוש במימן הן בהיבט התשתיתי והן בהיבט המסחרי, תסייע בגיבוש רגולציה מותאמת, תעזור לקדם מחקר ופיתוח, תאפשר ניסויים בפועל ותבחן את החיבור לתעשייה.
כדי לאפשר הקמה של תשתיות פיסיות, במשרד האנרגיה שואפים לייצר מדיניות ורגולצית מימן מאפשרת. השנים 2023-2030 יוגדרו כשנים בהן ההשקעה תהיה בפיילוטים, נסיינות, בדיקות היתכנות, התאמות רגולציה ובחינה שנתית של העבודה. בין היתר, ינקטו צעדים לבחינות ועדכוני מדיניות נדרשים לאור ההיתכנות של שילוב מימן בישראל, וגיבוש מתווה לרגולציה גמישה ומאפשרת, במידה המתאימה, למימן כחומר רלוונטי במשק האנרגיה.
עד לשנת 2030 ייבחנו התנאים ההכרחיים למעבר לשימוש נרחב של מימן בישראל, ביניהם עלות המימן, המגמות העולמיות, היעילות והנצילות וכן התשתיות. ככל שתנאים אלה יבשילו, משרד האנרגיה והתשתיות יבחן צעדים לשילוב מימן בטווח הארוך. ביניהם, היערכות בנמלי תעופה וים, פריסה של תחנות תדלוק, הסבת מכונות בפועל לשימוש במימן, מיפוי ובדיקת היתכנות להסבת תחנות כוח קיימות ועוד.
במשרד האנרגיה מציינים כי ישקיעו גם בקידום מימן כחול. בניגוד למימן ירוק המופק באמצעות אנרגיה מתחדשת, מימן כחול נשען על תשתית גז מזהם, תוך שאיפה ללכוד באמצעות פתרונות טכנולוגיים את גזי החממה הנפלטים במהלך הייצור והשימוש. אלא שטכנולוגיות אלו לא קיימות כיום בעולם באופן מסחרי או מוכח טכנולוגית, למרות הניסויים הרבים המתבצעים בתחום בשנים האחרונות בעיקר באמצעות חברות הנפט והגז, הרואות בתחום אסטרטגיה עסקית להמשך השימוש בגז בעידן שבו מדינות העולם מחויבות למדיניות אפס נטו פליטות של גזי חממה עד שנת 2050.
