דעהשני הכובעים של הרגולטור לא מסתדרים יחד
דעה
שני הכובעים של הרגולטור לא מסתדרים יחד
בישראל המפקח על הבנקים אמון על איתנותם מצד אחד ועל שמירת זכויות הצרכנים מצד שני. מצב שיוצר חוסר הרמוניה שבגינה מעדיף המפקח על הבנקים לפסוע על קצה אצבעות ואינו יכול לנשוך באמת את הבנקים. הפתרון: הקמת רשות להגנת הצרכן תחת משרד האוצר
שולי בגדיו עדיין חרוכים מהזעם בשנה שעברה על כך שההקלות במרכיבי המשכנתא שיזם לא הועברו לצרכנים אלא רק לאחר שקמה צעקה ציבורית, דידה עתה המפקח על הבנקים בבנק ישראל, יאיר אבידן, למשבר האמינות הבא. העובדה שהבנקים החלו לשפר את הריבית הנמוכה בפיקדונות רק בעקבות הצעקה הציבורית ששלהבה הביקורת הקשה באמצעי התקשורת, מוכיחה שיש צורך לקחת מהמפקח על הבנקים את התפקיד של הגנה על זכויותיהם של הצרכנים מול הבנקים.
מתחילת השנה מעלה לפרקים בנק ישראל את הריבית במשק, אך הבנקים לא העלו את הריבית על הפיקדונות באותו שיעור שבו שבנק ישראל העלה. הריבית היחידה שהבנקים העלו באותו שיעור היא הריבית על ההלוואות. מה שאומר שמשיכת היתר, המשכנתה וכל הלוואה אחרת התייקרו.
על פי המסורת, הבנקים העניקו עד עתה ריבית מינימלית על פיקדונות והלוו את כספי הפיקדונות בריבית כפולה ומכופלת. סוף סוף, כאשר החל הבנק המרכזי להעלות את הריבית במשק, ניתן היה לקוות שהבנקים יתחלקו איתנו ברווחי השיא. אלה התבררו כתקוות שווא.
הבנקים העלו מאuד את הריבית על אשראי והעלו קצת את הריבית על פhקדונות. וכך כמעט והוכפלה משנה שעברה הריבית השקלית הממוצעת למשכנתה במגזר השקלי הלא צמוד. יש לדעת, העלאת הריבית בשני אחוזים תרמה לבנקים הכנסות של כ-10 מיליארד שקל מבלי להתאמץ. ובנק ישראל מנמנם.
בעקבות הביקורת הציבורית הקשה, החלו הבנקים לשפר את הריבית בפיקדונות. בכמה בנקים הסתכמה ההעלאה בריבית על הפיקדונות בכ-50%. עם זאת, לצערנו, מרבית הפיקדונות המשודרגים מוצעים בריבית שנתית הנמוכה משיעור האינפלציה החזוי. אנו נמצאים בתוואי ריבית עולה, ולאור נתוני האינפלציה, יישחק הערך הריאלי של כספי הפיקדונות. האינפלציה גואה, וערך הכסף הנמצא בידי הציבור נשחק לאיטו. זאת בעוד רווחיות הבנקים עולה לשביעות רצונם ורצונו של בנק ישראל - וכאן טמונה הבעיה.
המפקח חובש שני כובעים. כרגולאטור עליו לדאוג לאיתנות הפיננסית של הבנקים. בכובעו השני הוא נדרש להבטיח הוגנות במערכת היחסים שבין התאגיד הבנקאי ללקוח וכן שירות בנקאי הולם. מים ושמן אינם מתערבבים.
שתי הדוגמאות למעלה ממחישות כי המפקח על הבנקים בבנק ישראל נדרש לנווט לא פעם בין טובת הבנקים לבין טובת הצרכן. צריך לגאול אותו מהייסורים המלווים את תהליך קבלת ההחלטות בלשכתו.
בארה"ב הבינו, כבר לאחר משבר ה"סאב-פריים", כי יש להפריד את הרגולציה מההגנה על זכויות הצרכן. וכך, בארה"ב פועל גוף ממשלתי ככלב שמירה הקרוי "המשרד להגנת הצרכן הפיננסי".
בניגוד למשרד המפקח על הבנקים בארה"ב היושב במשרד האוצר ואמון על הרגולציה של הבנקים ואיתנותם הפיננסית, עוסק המשרד להגנת הצרכן הפיננסי בשמירה על כך שהבנקים לא "יעבדו" על לקוחותיהם. ויש לו שיניים.
בנקים גדולים כמו "בנק אוף אמריקה" או "וולס פארגו" שילמו קנסות העולים על 100 מיליון דולר על ניסיונות הונאת לקוחות וגביית עמלות לא חוקיות. עתה מטפלת הסוכנות במרווח בין ריבית על אשראי לבין ריבית על פיקדונות בארה"ב לאור העלאת הריבית המהירה שיוזם הבנק המרכזי בארה"ב.
בישראל, ניגוד האינטרסים המובנה בתפקיד של הרגולאטור האמון על האיתנות הפיננסית של הבנקים מצד אחד וכלב השמירה על זכויות הצרכנים מצד שני, יוצר חוסר הרמוניה שבגינה מעדיף המפקח על הבנקים לפסוע על קצה אצבעות ואינו יכול לנשוך באמת את הבנקים. הפתרון האופטימלי הוא להקים תחת משרד האוצר רשות להגנת הצרכן הפיננסי. משוחררת מן הצורך לנעול נעלי בלט ולפסוע על בהונות, תוכל הרשות החדשה לא רק לנבוח אלא גם לנשוך.
פרופ' יאיר זימון הוא מרצה לכלכלה ומימון באוניברסיטת ת"א. עודד שורר הוא שותף בחברת Kashat Ventures Studio לפיתוח עסקים בתחום הפינטק
