פרשנותפגיעה בתקציבי פיתוח תשתיות והשכלה בחברה הערבית – היא פיגוע כלכלי למשק
פרשנות
פגיעה בתקציבי פיתוח תשתיות והשכלה בחברה הערבית – היא פיגוע כלכלי למשק
שר האוצר חייב להכריע האם הוא מקשיב לגורמי המקצוע הכלכליים והביטחוניים ומחליט לטובת כלל המדינה, או מעדיף את האינטרסים הפוליטיים הצרים שלו תוך ריצוי ה"בייס" עם פגיעה מכוונת בערבים
לא צריכים להיות כלכלנים דגולים כדי להבין שפגיעה מכוונת בתקציבי פיתוח תשתיות והשכלה בחברה הערבית - דווקא בתקופה שגל הפשיעה במגזר הערבי הפך למכת מדינה - היא בגדר פיגוע כלכלי נגד המשק כולו.
כוונתו של שר האוצר בצלאל סמוטריץ', להפסיק תקציבים בסך 314 מיליון שקל לרשויות מקומיות ערביות ועוד 200 מיליון שקל נוספים המיועדים למכינות לשילוב סטודנטים ערבים ממזרח ירושלים בהשכלה הגבוהה, כרוך בנסיון להדביק למגזר הערבי בלבד את תופעת ההון השחור והעלמת המסים (זאת כשגם בחברה החרדית התופעה הזו קיימת). בכך נחשפים המניעים שהובילו את שר האוצר לשקול החלטות אנטי-כלכליות הנגועות בגזענות, הכל כדי לרצות את ה"בייס".
אם יש משהו שכלכלנים מסכימים לגביו נוגע לשני המשתנים העיקריים שמובילים לפיתוח וצמיחה כלכלית. הראשון, הוא השקעה בהון פיזי, לרבות תשתיות, אשר תורמת להגברת הפריון ובכך לצמיחה כלכלית. הגורם השני הוא פיתוח הון אנושי. קרי, הכשרה והשכלה. כוח עבודה מיומן ומוכשר הוא פרודוקטיבי יותר ויכול להסתגל לשינויים טכנולוגיים בצורה יעילה יותר.
קצת רקע: שיעור התעסוקה בקרב גברים ערבים בני 25-64 עומד על 75% לעומת 88% בקרב יהודים לא חרדים (הממוצע הארצי הוא 79%) כאשר הפער בהכנסות בין גברים יהודים (לא חרדים) לערבים שעומד על כמעט 50% מוסבר על ידי פערי תעסוקה.
"השתלבות בחברה ובכלכלה הישראלית זה קודם כל לימודי עברית ולימודים אקדמיים", הסבירו היום במשרד אוצר, שאנשיו הציגו לסמוטריץ' עמדה מקצועית הפוכה מזו שהוא עלול לאמץ. באוצר הסבירו לשר כי אין תשואה גבוהה יותר מהתשואה להשכלה. יתרה מזו, אמרו שם בנוסף לשר כי הדרך הכי יעילה לאחד את ירושלים היא באמצעות לימודי עברית והאקדמיה. אם רוצים שירושלים תהיה עיר מאוחדת בפועל, בשטח, תושבי ירושלים הערבים –המהווים כבר כ-40% מהעיר - חייבים לדעת עברית על מנת שיוכלו לתקשר.
אסור לשכוח כי המכינות במזרח ירושלים הללו מיועדות ללימוד עברית ואינטרס עליון הוא שאנשים שלומדים בהן יידעו עברית. בירת ישראל הידרדרה מאשכול סוציו אקונומי 5 בשנת 1995 לאשכול 2 בשנים האחרונות. "אין עוד ישוב (לא-חרדי) שהידרדר בצורה חדה כל כך כמו ירושלים", מסר פרופ' מומי דהן ל"כלכליסט" שהתחיל לחקור את ההידרדרות הכלכלית-חברתית של העיר עוד ב-1998, "רמת השירותים בירושלים לתושב נמוכה היותר מחצי מאשר בתל אביב ואילו הארנונה למגורים גבוהה יותר בירושלים. כלומר, תושב ירושלים משלם יותר ארנונה ומקבל פחות".
גם לצורך תעסוקה, המכינות עושות עבודה קריטית שכן אי ידיעת עברית מהווה מכשול עיקרי להשתלבותם של הערבים. התופעה מודגשת בעיקר בקרב נשים ערביות שם שיעור ההשתתפות בעבודה הוא נמוך באופן קיצוני לעומת נשים ישראליות: 37% בקרב נשים בנות 25-64 לעומת 76.3% בממוצע כלל משקי. יתרה מזו, השפה העברית היא הגורם העיקרי שקובע האם תעסוקת הערבים איכותית או לא איכותית בכלל, ובמזרח ירושלים בפרט.
כלומר, זה מה שיקבע מה הפריון, מה השכר, מה העוני ובוודאי מה היקף הקצבה. יש עוד היבט שאסור לשכוח והוא ההיבט הביטחוני. זו גם הסיבה מדוע בכירי המל"ל והשב"כ ביקשו לשוחח עם סמוטריץ' לגבי הסוגיה הזו והסבירו לו מה החשיבות האסטרטגית של הכספים האלו: יותר השכלה – פחות קיצוניות פנאטיות דתית ופחות פוטנציאל לטרור. המשוואה כאן ברורה, כאשר לטרור יש מחיר כלכלי כבד. ההכרעה היא בידיים של סמוטריץ' ויש לו עוד שבוע וחצי להכריע.
מה שברור הוא כי סמוטריץ' הבין את התמונה והדברים נאמרו בצורה ברורה ביותר. כעת יו''ר מפלגת הציונות הדתית חייב להכריע האם הוא מקשיב לגורמי המקצוע הכלכליים והביטחוניים ומחליט לטובת כלל ישראל או שמא הוא יעדיף את האינטרסים הפוליטיים הצרים שלו תוך ריצוי ה"בייס" שלו עם "פגיעה המכוונת" בערבים.
