מעיר האוהלים ועד מחאת הרופאים: כך נראה עוד יום דרמטי של מאבק בהפיכה
מעיר האוהלים ועד מחאת הרופאים: כך נראה עוד יום דרמטי של מאבק בהפיכה
הצמצום בשירות הרכבות, הפרעות התנועה והשמועות על פשרה לא הפריעו למאות אלפי מפגינים לצעוד לבירה, שעות לפני ההצבעה המתוכננת על ביטול עילת הסבירות. עיר האוהלים בגן סאקר התרחבה עם מאות משפחות, הרופאים דרשו שביתה ובאקדמיה הזהירו מנקודת אל־חזור
השנאה מחלחלת עוד קצת לעומק / יובל שדה
ברכבת בדרך לירושלים
"רכבת קצרה מהרגיל", זעק הכרוז בתחנת הרכבת. מאות אנשים נדחסו פנימה, חלקם עם חולצות מחאה ודגלים, חלקם חזרו הביתה עייפים אחרי יום עבודה.
מיעוט מהנוסעים עולה עם מזוודות, הם לא בדרך לירושלים אלא לנתב"ג, לשאוף קצת אוויר אחר באירופה או באמירויות ולהתחמק לכמה ימים מהטרלול האינטנסיבי שהוא המציאות הישראלית בחצי השנה האחרונה. אבל גם מי שרוצה להתחמק מהמצב לא יצליח. השבר הפוליטי כבר הפך מזמן לקרע בעם, וברגע שדוחסים מאות ישראלים עייפים וספק עצבניים לקופסה קטנה שנוסעת לירושלים אז כל המתחים נפרקים גם אם אף אחד לא רוצה.
אחד כועס על הטייסים שיסרבו לשרת אם עכשיו תפרוץ מלחמה, שני מרים את הקול בתגובה ואומר שהטייסים "הקריבו את החיים שלהם" למען המדינה ואי אפשר לשפוט אותם, ההוא עונה לו בכלל על פינוי עמונה ואומר שכל השמאלנים בזויים. אין רפורמה, אין עילת סבירות, זה בכלל לא מעניין. יש שנאה, שנאה יוקדת בין יהודים, דקה וחצי לפני תשעה באב.
מגיעים לתחנת הרכבת ירושלים יצחק נבון. חילופי משמרות בדרגנוע, אלה יורדים לתל אביב למחאה בעד הרפורמה ואלו עולים לכנסת כדי לעצור את ההפיכה. העולים לירושלים זועקים קריאות "דמוקרטיה" על המדרגות הנעות, אחד היורדים, פעיל ליכוד מוכר בעל שם משפחה אשכנזי למהדרין, צורח עליהם "פריבילגים!".
את המשבר הנקודתי סביב עילת הסבירות כנראה שנעבור בדרך כזו או אחרת. אבל גם אם חוקי ההפיכה ייגנזו וגם אם המחאה תדעך, נישאר כאן עם השנאה ההדדית. אפשר לטמון את הראש בחול ולטעון שהשנאה שייכת רק לשוליים הקיצוניים. אולי זה נכון, אבל בכל יום היא מחלחלת עוד קצת לעומק, מזהמת את מי התהום והורסת כל חלקה טובה. נקווה שזו נקודת השפל ומכאן רק נעלה. אין לנו הפריבילגיה לאבד גם את הבית השלישי על שנאת חינם.
נשיאי הטכניון ואוניברסיטת בר אילן שבתו לבדם / שחר אילן
מחאות האקדמיה
יום של שרשרת פעולות מחאה עבר היום על בכירי האקדמיה בירושלים. את הסיבה שהאקדמיה כל כך חרדה הסביר נשיא אוניברסיטת תל אביב המשפטן פרופ' אריאל פורת.
לדבריו, ביטול עילת הסבירות יכול לאפשר לממשלה להחליט לתקצב את האוניברסיטאות ישירות ולא באמצעות המועצה להשכלה גבוהה, כלומר הן יהיו תלויות בחסדי השרים. "לא נוכל לבקר את הממשלה כי אז לא ייתנו לנו תקציב. גם לא ייתנו לנו למנות את המרצים שאנחנו רוצים", הוסיף.
גשר המיתרים בכניסה לירושלים נסגר משום מה דווקא בצהריים לעבודת תחזוקה. השטח שמתחתיו ליד ישיבת מרכז הרב, ערש המחנה המשיחי, הפך לתחנת יציאה לתהלוכות מחאה.
ב־12:00 יצאה צעדת מקצועות הרפואה כשבתוכה מאות צועדים לובשי וסט אדום שעליו כתוב "רופא". אחרי שהרופאים יצאו, נשארו בעיקר לובשי חולצות הטריקו השחורות עם הכתובת "בלי דמוקרטיה אין אקדמיה".
מאחד הבתים בקריית משה הושלכה לעבר אנשי האקדמיה שקית מים, מה שבתנאי החום שבהם מתנהלת המחאה יכול להיחשב כמעט מתנה. אחד הסימנים העיקריים לעוצמת המחאה היתה הפגנת המטריות בחורף בגשם שוטף. עכשיו מתברר שלמחאה, כמו לשנה, יש כמה עונות.
היה גם יחס חיובי יותר מהשלכת מים. ילד חרד"לי שקנה שני בקבוקי שתייה ועבר לחלק אותם. ליד משרד ראש הממשלה עבר מפגין עם מתז והציע לקהל להשפריץ עליהם.
נשיא אוניברסיטת בר אילן אריה צבן ונשיא הטכניון פרופ' אורי סיון בחרו להשתתף גם בצעדת ההסכמה מהכותל לכנסת.
לדברי סיון, "מה שמייחד את האירוע זה שיש בו אנשים שמדברים על הפיכה ואנשים שמדברים על רפורמה. כולנו קוראים לעצור עכשיו כי אחרת נתעורר ביום שלישי למדינה אחרת. חייבים לעצור לפני שיהיה מאוחר".
צבן אומר שאחרי העצירה חייבים "לקחת את הזמן, הרבה זמן לבנות את האמון מחדש כי האלטרנטיבה נוראית". לדבריו, הצעדה המשותפת היא "שביל של תקווה כי הכל מתחיל בבניית אמון".
למרות הקריאות של הסנאטים של חלק מהמוסדות להשבתה כללית, הנשיאים בחרו לשבות לבדם. סיון הסביר שהשביתה תפגע בהרבה מאוד סטודנטים, שחלקם חושבים אחרת. "חשבנו שצריך להימנע משביתה בכל דרך אפשרית", הוסיף.
הפרופ' למדע המדינה אסנת עקירב מהמכללה האקדמית גליל מערבי מתמחה בהתנהגות משטרים. במהלך ההפגנה היא אמרה שהקואליציה הגישה 213 הצעות חוק שמיועדות להפוך את המשטר הישראלי למשטר נוסח הונגריה.
בין הרופאים לפרחי הרבנות: אולי מכאן תגיע הפשרה / שלמה טייטלבאום
בנייני האומה
אמש, באולם המרכזי בבנייני האומה, קראו מאות רבות של רופאים "שביתה, שביתה". אף אחד מהם לא ידע כי ברגעים אלו ממש באולמות הסמוכים בבנייני האומה נבחנים מאות רבות של רבנים לעתיד על הלכות מקוואות.
בעוד פחות מעשור, חלק מפרחי הרבנות הללו יתייעצו עם הרופאים כדי להכריע בבעיות הלכתיות שמשפיעות על איכות חייהם של מיליוני האזרחים בישראל שבחרו להיות מחויבים להלכה היהודית גם ברגעיהם האינטימיים ביותר. אך היום, התחושה היתה של תהום פעורה בין הצדדים.
העוצמה הקיימת באלפי שנות אדם של מחקר ופרקטיקה רפואית שהתרכזו לחדר אחד לא מובנת ככל הנראה למרבית פרחי הרבנות. מאידך, העוצמה שבהתמסרות למסורת בת אלפיים שנה ובבחירה להנהיג קהילה דתית זרה כנראה לרוב מוחלט של הרופאות והרופאים באולם.
בחברה הישראלית קיימים אנשי גבול, חרדים ודתיים, אשר רגליהם נטועות בשמים ובארץ, בבית המדרש ומחוצה לו, המכירים את עוצמתם של שני כוחות היסוד של ההתחדשות היהודית הציונית - הכוח המסורתי הנושא את נטל ההיסטוריה, והכוח היצרני הנמצא בחזית המדע והטכנולוגיה.
המתיחות בין הכוחות הללו היא בלתי נמנעת, גם אם ניתן לרכך ולצמצם אותה. על אנשי הביניים בקהילות הדתיות להיות גשר שאולי יאפשר לחבר בין הפלגים בעם שהולכים ונפרדים.
מחנה צבאי שנערך לקרב הבא: מאות אוהלים בלב ירושלים / שקד גרין ועדיאל איתן מוסטקי
המאהל בגן סאקר
בשעות הצהריים החמות, עיר האוהלים המרשימה שהוקמה בין לילה בגן סאקר שבלב ירושלים, היתה שקטה. אנשים רבים ישבו ברחבי הפארק, נחו, שוחחו ואכלו, חלק חילקו אבטיח קר ומים. נערים חרדים עברו בין העמדות השונות ושוחחו עם המפגינים. לרגעים נדמה היה שמאות האוהלים שנפרסו לאורך הדשא הם עיר אוהלים של פסטיבל ומאות האנשים הגיעו כדי לחגוג את יום העצמאות. לרגעים אחרים, כשנראו למשל אנשים לובשים חולצת מחאה - היה נראה שזה מחנה לילה של צבא שנערך לקרב הבא.
הלילה שבין שבת לראשון לא היה פשוט, כך סיפרו לנו באזור המאהל. "אנשים שמתנגדים למחאה הגיעו, עשו רעש והפריעו כל הלילה, ולא הפסיקו גם כשהסברנו שיש כאן ילדים קטנים שמנסים לישון", אמרה יעל צפריר, שהגיעה כל הדרך מאילת להפגין בירושלים, "למרות הלילה הקשה, התחושה בבוקר היתה מדהימה: ההתארגנות, הלב הענק, האחווה. זה לא שינה לי שלא ישנתי דקה".
יואב הראל לא ישן כאן בלילה הראשון. הוא צעד כל הדרך מכיכר הדמוקרטיה בתל אביב אל הכנסת ואתמול, אחרי ארבעה ימי צעידה, הוא הפגין עד אחת בלילה בכנסת, נסע לתל אביב כדי לאסוף משדה התעופה את משפחתו שחזרה מחו"ל, ובשש בבוקר יצא שוב לירושלים. הלילה הוא מתכוון לישון במאהל. אוהל או מזרון, אגב, אין לו. מארגני המאהל מספקים ציוד לוגיסטי ואוכל למשתתפים. "אלופי העולם", הוסיף כשהתייחס לארגון בגן סאקר. הראל ציין שהתחושות לקראת הלילה מעורבות: "אני חושש מאוד. העסק נעשה פסיכי מרגע לרגע".
כשמדברים עם הקהל העצום שהגיע לגן סאקר מבינים שמבחינתם זו מלחמה על הזכויות והעצמאות של כל העם. אחד המראות שחזרו על עצמם הם כאמור נערים חרדים שניסו להבין מה המפגינים חושבים ומרגישים. על אחד הספסלים בגן ישבו שני אנשים מבוגרים חילונים עם שני נערים חרדים, אחד המבוגרים אמר שהוא נלחם כדי שהילדים שלו יישארו לגור בישראל ולא יברחו לו לחו"ל. הנערים החרדים ביקשו להבין למה כל כך הרבה אנשים ויתרו על המזגן במשרד או בבית בשביל להזיע באוהלים בגן סאקר ובהפגנות ליד הכנסת. מחוץ לגן סאקר, ברחוב קפלן בירושלים הצטברו האוהלים של הקבוצות השונות והמודאגות. הנכונות של הציבור לעזוב הכל ולהגיע למחות נגד ההפיכה המשטרית הזכירה במידה מסוימת התגייסות למילואים.
