בלעדימחקר: הפטור של החרדים משירות הוא חסר תקדים בדמוקרטיות
בלעדי
מחקר: הפטור של החרדים משירות הוא חסר תקדים בדמוקרטיות
מחקר של המכון הישראלי לדמוקרטיה בעשר דמוקרטיות ליברליות שיש בהן חובת שירות צבאי מגלה: הנטייה היא לצמצם פטורים ולא להרחיב אותם, אין פטור דומה לזה של תלמידי הישיבות והשירות האזרחי הרבה יותר ארוך מהצבאי
בניגוד לישראל, במדינות שנהוג בהן שירות אזרחי ברחבי העולם כתחליף לשירות צבאי הוא בדרך כלל ארוך משמעותית מהשירות הצבאי. המגמה בדמוקרטיות ליברליות שיש בהן שירות חובה היא לבטל פטורים מפלים לאוכלוסיות חריגות ולא להרחיב אותם. לפחות בשתי מדינות דמוקרטיות, יוון וקפריסין, נשללת ממשתמטים הזכות לבחור ולהיבחר בבחירות, כפי שיש התובעים בישראל. בכמה מדינות העונשים על השתמטות בימי מלחמה חמורים בהרבה מאשר בימי שגרה.
כך עולה ממחקר השוואתי על דמוקרטיות ליברליות שבהן שירות חובה שהכינו המומחים למשפט בינלאומי פרופ' יובל שני ועו"ד מירית שרעבי מהמכון הישראלי לדמוקרטיה. עשר המדינות שנבדקו הן דמוקרטיות ליברליות באירופה ואסיה שיש בהן שירות חובה. נבדקו מאפיינים כמו אורך שירות, כללים למתן דחיית שירות או פטור משירות, קיומו של שירות אזרחי כתחליף לשירות הצבאי וכן סנקציות על משתמטים.
בישראל גברים משרתים 32 חודשים ויש כוונה להאריך את שירות הקרביים ל־36 חודשים. נשים משרתות 24 חודשים. בכל המדינות חוץ מנורבגיה אין חובת שירות לנשים. ככלל, באירופה השירות אורך בדרך כלל עד שנה ובאסיה עד שנתיים. בדנמרק ושוויץ השירות הקצר ביותר בין המדינות שנבדקו, כארבעה חודשים. בארמניה הארוך ביותר — שנתיים.
שני אומר שהמגמה הרווחת היא להרחיב את האוניברסליות של שירות החובה ולבטל פטורים שהיו נהוגים בעבר. בנורבגיה ביטלו את הפטור לנשים. בארמניה ביטלו את האפשרות להמיר את השירות בקנס בגובה 200 משכורות מינימום. ואולי התקדים המעניין ביותר לישראל: בקפריסין ביטלו ב־2008 את הפטור לחברים בקהילות הנוצריות - הארמנית, המרונית והלטינית. כלומר הצבא כבר איננו נחלה בלעדית של העדה הנוצרית השלטת, היוונים אורתודוכסים.
אם ב־2015 התגייסו 2,140 גברים חרדים, הרי בשנים האחרונות מספרם עומד על 1,200 בלבד. "לא מצאנו פטור שמקביל לפטור לחרדים", אומר שני. במדינות בודדות יש פטורים לממלאי תפקידים דתיים או למי שלומדים לתפקיד כזה אך לא לכל תלמיד במוסד דתי.
ביוון ניתן פטור לנזירים במנזרים של הר אתוס במקדוניה או במנזר של הפטריארכיה היוונית בירושלים. בשוויץ יש פטור לכמרים. בדרום קוריאה יש פטור מסיבות ביטחון לעריקים מצפון קוריאה שמזכיר במניעיו, לדברי שני, את הפטור לאוכלוסייה הערבית בארץ. לעומת זאת לימודים אקדמיים הם סיבה מאוד רווחת לדחיית שירות. אלא שבניגוד ללימודים בישיבה ללימודים אקדמיים בדרך כלל יש סוף ברור ופוטנציאל גבוה לתרומה בשוק העבודה.
בכל המדינות יש נטייה לאפשר מסלולי שירות חליפיים לסרבני דת ומצפון. בחלקן זה כולל שני סוגי מסלולים, שירות צבאי לא קרבי או שירות אזרחי, ובחלקן רק שירות אזרחי. האבחנה הבולטת ביותר של שני ושרעבי היא שבניגוד מוחלט לישראל, כמעט בכל מדינות ההשוואה השירות האזרחי ארוך משמעותית מהשירות הצבאי.
בארמניה בעוד השירות הצבאי נמשך שנתיים, שירות צבאי ללא נשק נמשך שנתיים וחצי ושירות אזרחי שלוש שנים. בדרום קוריאה השירות הצבאי נמשך בין 18 ל־21 חודשים והשירות האזרחי, כפול — 3 שנים. אך יש במדינה ביקורת על התנאים הקשים שבהם מוחזקים המשרתים, שדומים למאסר.
באוסטריה יש בפועל זכות בחירה בין צבא לשירות אזרחי. 45% מהמשרתים מעדיפים את השירות האזרחי אף שהוא נמשך 9 חודשים והשירות הצבאי רק 6 חודשים.
הבעיה היא שבישראל הנורמה של שירות לאומי היא שנה. שני אומר שאפשר ללמוד מההשוואה ש"אין הכרח שכולם יעשו אותו שירות. שירות אזרחי משמעותי יכול להיות פתרון למחלוקת בישראל".
לפחות שתי מדינות דמוקרטיות שוללות ממשתמטים את הזכות לבחור ולהיבחר. מדובר ביוון שבה שירות חובה של 12-9 חודשים ובקפריסין שבה שירות של 14 חודש. ביוון שוללים גם את הזכות לעבוד במגזר הציבורי, לקבלת דרכון ובחלק מהמקרים גם לעסוק במקצוע שדורש רישיון. הסנקציות האלו אינן במקום מאסר וקנסות אלא כתוספת.
בשוויץ כמעט כל מי שלא ישרת ישלם עד גיל 37 מס פטור בשווי 3% מהכנסתו ולכל הפחות 400 יורו בשנה. גם מי שעושים שירות אזרחי בשוויץ מחויבים במס הפטור אבל בשיעור מופחת. בישראל, כידוע, זו המדינה שמשלמת קצבאות לתלמידי הישיבות המשתמטים ולא להפך.
עונשי מאסר על השתמטות מקובלים בכל המדינות, מ־4 חודשים בדנמרק ועד 5 שנים בטייוואן ויוון. בטייוואן העונש הוא גם על מי שנותן מקלט למשתמט. עניין אקטואלי יש בעובדה שבחלק מהמדינות העונשים על השתמטות מחמירים בזמן מלחמה. ביוון בעבר היה נהוג עונש מוות במצב כזה והיום מאסר עולם. בדנמרק עונש המאסר על השתמטות בשגרה עומד על 4 חודשים ובמלחמה על שנתיים ובדרום קוריאה, מדינה שיודעת מה זה לחיות ליד אויב קבוע, העונשים בזמן מלחמה חייבים להיות חמורים ב־50% לפחות.
נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה, הח"כ לשעבר יוחנן פלסנר, עמד בעבר בראש שתי ועדות לפתרון בעיית גיוס תלמידי הישיבות. פלסנר אומר ש"כפי שניתן לראות מהמחקר שערכנו, ההסדר החל בישראל הוא ייחודי וחסר תקדים. מצאנו כי דמוקרטיות אחרות שבהן קיימת חובת גיוס מצמצמות את האפשרות לקבל פטור מלא משירות, ונוטות שלא לפטור קבוצות שלמות באופן מלא מחובת השירות. הפוך מכך. הן יוצרות מסגרות לשירות חלופי בצבא ומחוצה לו. במקרה בודד שבו מצאנו כי מדינה העניקה פטור מלא משירות לקבוצה דתית קטנה יחסית, פינלנד, הפטור בוטל בעקבות החלטה שיפוטית עקב פגיעה בשוויון".
