דעהגיוס החרדים לצה"ל, לא לשירות אזרחי
דעה
גיוס החרדים לצה"ל, לא לשירות אזרחי
סקר שנערך בקרב המתגייסים לשירות אזרחי מעלה כי מספר המשרתים במסגרת זו הוא קטן ואיכות השירות נמוכה, כיוון שההשכלה התורנית אינה מקנה את הכישורים הנדרשים לכך. יש לשלול זכויות כלכליות מחייבי גיוס שיסרבו לשרת בצה"ל ולקוות כי הסנקציות ייאלצו אותם לפחות להצטרף לשוק העבודה
המלחמה בעזה ובצפון עוררה מחדש את סוגיית גיוס החרדים לצה"ל. מה עוד שממילא פג תוקפו של החוק הפוטר אותם מגיוס. על פי הערכות הצבא, ללא גיוס החרדים נדרש להאריך הן את שירות החובה והן את שירות המילואים, שינוי שיגדיל מאוד את הנטל על חייבי הגיוס כיום. לימוד התורה הוא אמנם מצווה ביהדות, אך גם על פי דין תורה, כולם חייבים להשתתף במלחמת מצווה, קרי מלחמה שבה אנו נאלצים להתגונן מפני אויבינו. ישראל מצויה מאז הקמתה בהתגוננות מתמדת מפני אויביה, המתבטאת במלחמות ובמבצעי הגנה חוזרים ונשנים שנועדו לשמור על חיינו ועל עצמאותנו. לפיכך גם על פי דין תורה, יש לגייס את הלומדים בישיבות לשירות חובה כדי להכשירם לפעילות צבאית ובהמשך לגייסם למילואים כנדרש מצרכי הביטחון. השתמטות החרדים מגיוס לצבא לנוכח האיומים התכופים על ביטחון המדינה בתירוצים של לימוד תורה היא חטא דתי ומוסרי כאחד.
יש המציעים לפטור את החרדים משירות צבאי ובמקום זאת לחייבם בשירות אזרחי. ראשית, נדרש היום צבא גדול יותר כך שהצעה זו אינה פותרת דבר. יתרה מזו, משקל האוכלוסיה החרדית גדל בקצב מהיר הרבה יותר משאר האוכלוסיה. כך שללא גיוסם לצבא הנטל על יתר האוכלוסיה ילך ויגדל בשיעור ניכר.
שנית, השירות האזרחי מנוגד לטענה שלימוד תורה חשוב יותר. שהרי לפי ההלכה, רק הגנה מפני אויבי המדינה מצדיקה הפסקת לימוד תורה. פתרון זה מעיד שהסיבה האמיתית להשתמטות מגיוס לצבא נועדה בעיקר לשמור על חיי החרדים מפני הסכנות לגוף ולנפש הכרוכות בשירות צבאי.
אך זו אינה הבעיה היחידה הגלומה בשירות אזרחי. בני שמונה עשרה ובמיוחד חרדים שרובם אינם לומדים לימודי ליבה, נעדרים כישורים לבצע את רוב הפעולות הנדרשות בשירות הציבורי האזרחי. השירות האזרחי ממוקד בתחומים הבאים: בריאות, רווחה, קליטת עלייה, איכות סביבה וביטחון פנים. איזה פעולות יוכלו לבצע המשרתים בתחומים הללו עם השכלה תורנית בלבד? ברור שרק לבודדים ניתן יהיה למצוא תעסוקה הולמת בשירות האזרחי בהינתן מאפייני השכלתם.
ואכן, סקר שנערך בקרב המתגייסים לשירות האזרחי על ידי ד"ר אסף מלחי מהמכון לדמוקרטיה מצביע על ממצאים מדאיגים. מהתקופה שנסקרה בשנים 2011-2017 עולה כי 80% עבדו במסגרות חרדיות. רק 47 אחוזים מהם מצאו לאחר השירות תעסוקה בשוק העבודה. 80 אחוזים לא השתלבו במסגרות ללימודים אקדמיים או מקצועיים. 55 אחוזים ציינו שהשירות לא שיפר את יכולתם להשתלב בשוק העבודה. ואכן פניית החרדים למסלול זה נמצאת בירידה מתמדת מ-1090 אברכים בשנת 2010 ל-615 ב-2017. דווקא מספרם של החרדים שפנו לשירות צבאי גדל בהדרגה מ-1282 ל-3111 באותן שנים. אם כי אלה ואלה מספרים זניחים בהשוואה לחלקם באוכלוסייה. המסקנות העיקריות מהסקר: מספר המשרתים במסגרת האזרחית קטן ואיכות השירות נמוכה.
האפשרות היעילה היחידה היא גיוס החרדים כפי שמתגייסים יתר חייבי הגיוס. יש הטוענים שהחרדים לא יצייתו לחוק ויימנעו מלהתייצב לגיוס, גם אם הדבר יהיה כרוך במאסר. יתרה מזו, יש חשש ממהומות עד כדי מלחמת אזרחים. לפיכך, לדעתי, אין לכפות את הגיוס של החרדים בכוח, אלא לקבוע בחוק כי יישללו זכויות כלכליות מחייבי גיוס שיסרבו לשרת בצה"ל. בין הזכויות שיש לשקול את שלילתם: הבטחת הכנסה, סבסוד דיור, הנחה בארנונה, קצבת זקנה, סבסוד מעונות יום ואף קצבת ילדים. יש לציין שמספר הילדים וגילם הוא רק הקריטריון לגובה הקצבה למשפחה ואינו מיועד רק לילדים.
גם אם החרדים יעמדו במריים שלא להתגייס, הסנקציות הכלכליות ייאלצו אותם לפחות להצטרף לשוק העבודה, על מנת לכלכל את משפחתם.
יוזמת הקואליציה להעלות את גיל הפטור מגיוס לבחורי ישיבה ל-35 רעה אף יותר מהמצב הנוכחי. היא תכלא את החרדים בישיבות עד גיל מאוחר על מנת להימנע מגיוס. כתוצאה מכך גם כניסתם לשוק העבודה תידחה מאוד, וסביר שתימנע כמעט לחלוטין, כי גיל 35 הוא מאוחר מידי להיכנס לשוק העבודה, ובמיוחד לעובדים ללא השכלה מקצועית. לפי הערכת אגף התקציבים באוצר הנזק של ההצעה לכלכלת ישראל נאמד בכ-104 מיליארד ש"ח, והעלות התקציבית מוערכת בכ- 41 מיליארד ש"ח. רק גיוס בפועל לצה"ל הוא פתרון הוגן ויעיל.
המחבר הוא פרופ' לכלכלה באוניברסיטה העברית, לשעבר מנכ"ל משרד האוצר ומנהל המחקר בבנק ישראל , כיהן כיו"ר הועדה לקיצור שירות החובה.
