דעה70 שנה להסכם השילומים: המחיר שמשלמים ניצולי השואה
דעה
70 שנה להסכם השילומים: המחיר שמשלמים ניצולי השואה
בעוד בשנים האחרונות ממשלת ישראל עושה מאמצים גדולים לשיפור מצבם של ניצולי השואה, גרמניה לא הרחיבה כבר עשרות שנים את מעגל מקבלי הקצבאות החודשיות ולא עדכנה את גובה הקצבה. על מדינת ישראל לדרוש מממשלת גרמניה לקחת אחריות ולתקן את העוול
השנה אנו מציינים 70 שנה להחלת הסכם השילומים עם גרמניה המערבית "כפיצוי על העוול הכבד שנפל על מדינת ישראל ליישב מחדש מספר גדול של פליטים יהודים חסרי אמצעים שנעקרו ממקומם ואיבדו את נכסיהם בתקופת השואה בגלל מעשי הנאצים". במסגרת ההסכם שילמה גרמניה המערבית לישראל סכום של שלושה מיליארד מארק מערב גרמני עבור שיקומם והבראתם של כחצי מיליון ניצולי שואה ששרדו את התופת והגיעו לישראל חסרי כל.
אמנם הסכם השילומים הביא עמו בשורה כלכלית למדינה צעירה וענייה שאזרחיה חיו בצנע ובחוסר ודאות כלכלית, אך בהיבט הפוליטי-חברתי הוא גרם לקרע גדול בתולדות המדינה בין מצדדי ההסכם למתנגדיו ועורר סערה פנימית קשה שהדיה נראים ומורגשים עד היום, בחלוף 70 שנה.
בראייה היסטורית, אין ספק שהסכם השילומים מגרמניה הוא אחד ההסכמים הכלכליים החשובים עליהם חתמה מדינת ישראל ותרומתו היתה משמעותית מאוד לצמיחתה של המדינה שרק קמה. ההסכם היה חשוב ומשמעותי מאוד גם עבור גרמניה המערבית ותרם לה רבות, הן בהיבט המדיני בקבלתה מחדש לחיק העולם המערבי והן בהיבט הכלכלי, כי ה"הכשר" ממדינת ישראל עודד מדינות נוספות לחדש קשרי מסחר עם גרמניה.
לצד התמורות החיוביות שבהסכם, אני מבקשת להצביע על המחיר האישי שגובה הסכם השילומים גם כיום, בשנת 2023, מניצולי השואה בישראל ובעולם כולו. נכון להיום, ההסכם עצמו מזכה רק חלק מניצולי השואה בישראל בתשלום קצבאות חודשיות, שכן הוא כלל רק את ניצולי השואה שעלו לארץ עד אוקטובר 1953, מועד החלת ההסכם.
מלבד ניצולי השואה שקיבלו קצבה לפי הסכם השילומים עם גרמניה, המשיכו להגיע לישראל לאורך השנים ניצולי שואה נוספים, בעיקר מארצות הגוש הקומוניסטי ומצפון אפריקה. בשנות התשעים, עם נפילת בריה"מ וגל העלייה העצום לישראל, נאלצה מדינת ישראל להתמודד עם עשרות אלפי ניצולי שואה עולים חדשים שאינם זכאים לקצבה חודשית על פי הסכם השילומים רק משום שעלו לישראל אחרי אוקטובר 1953.
רק בשנות התשעים החלה גרמניה באמצעות ועידת התביעות לשלם קצבה רבעונית לניצולי שואה בארץ ובעולם שלא קיבלו עד אז שילומים, ובתנאי שהיו בגטו, במחנה או במסתור ועמדו ברף הכנסות נמוך יחסית. אך גובה הקצבה היה נמוך באופן משמעותי מגובה הקצבאות החודשיות שקיבלו ניצולי שואה ממדינת ישראל או מגרמניה, ותנאי הזכאות לא כללו את מרבית ניצולי השואה שעלו מבריה"מ לשעבר. לכן, כיום ישנם בישראל כ-50 אלף ניצולי שואה שאינם מקבלים קצבה חודשית רק משום שעלו לארץ אחרי אוקטובר 1953.
בשנים האחרונות ממשלת ישראל עושה מאמצים גדולים להרחבת הזכויות, לשיפור מצבם של ניצולי השואה ולהשוואת תנאים בין האוכלוסיות השונות של ניצולי השואה: השלמה חודשית לאלפי ניצולי שואה שמקבלים קצבה רבעונית מוועידת התביעות, תכניות וקצבאות חודשיות לניצולי שואה שהיו בגטו, שעבדו בעבודות כפייה ואפילו עבור מי שנלחמו בנאצים. לצד זאת ניתנת מעטפת תומכת כלכלית ובריאותית, טיפולים נפשיים והטבות שונות. בנוסף, מדינת ישראל משלמת מענק שנתי בגובה 6,987 שקלים ומעניקה פטור מתשלום עבור תרופות בסל הבריאות ל-50 אלף ניצולי שואה שאינם זכאים לקצבה חודשית רק משום שעלו לארץ אחרי אוקטובר 1953 וכן ל-50 אלף נפגעי התנכלויות הנאצים יוצאי מרוקו, אלג'יריה ועיראק.
ומה עשתה גרמניה? לצד הרחבת הזכאות לניצולי שואה יוצאי בולגריה ורומניה בעיקר, היא לא הרחיבה את מעגל מקבלי הקצבאות החודשיות. קצבתם של ניצולי השואה שמקבלים קצבה ישירות מגרמניה לא עודכנה עשרות שנים ונמוכה כיום מזו שמקבלים ניצולי השואה ממדינת ישראל והם אינם זכאים לאותן הטבות ולהשתתפות בהוצאות רפואיות להן זכאים ניצולי השואה המקבלים את הקצבה ממדינת ישראל.
ככל שעוברות השנים, ניצולי השואה הולכים ומתמעטים. לאור גילם המבוגר וההשלכות של הרדיפות והסבל הרב שעברו בשואה על בריאותם כיום אפילו יותר מבעבר, ניצולי השואה זקוקים למעטפת טיפולית ולמשאבים רבים שנמנעים מהם. לניצולי השואה לא נותר זמן, לכן, גם היום, 70 שנה לאחר החתימה על הסכם השילומים, על מדינת ישראל לדרוש מממשלת גרמניה לקחת אחריות, לתקן את העוול ולפצות את כל ניצולי השואה שנותרו כדי שיוכלו לחיות את שנותיהם האחרונות בכבוד וברווחה.
אורלי סיון היא מנכ"לית עמותת "אביב לניצולי שואה", העוסקת במיצוי זכויות ניצולי השואה
