ועדות יוקר המחיה מתעלמות מפיל ההפיכה
ועדות יוקר המחיה מתעלמות מפיל ההפיכה
בעת שהממשלה דנה בידה האחת ביוקר המחיה בהקמת עוד ועדה לנושא, בידה השנייה היא נמנעת מלהכריז על עצירה מוחלטת של ההפיכה ובכך תורמת להתייקרות המוצרים המיובאים ולמחירים הגבוהים. ואם לא די בכך: תקציבי הענק לחרדים ימנעו שיפור בפריון ויחסמו עלייה ברמת החיים
כשהדבר מגיע לטיפול ממשלתי בבעיות יוקר המחיה, הנטייה הטבעית היא להתמלא בציניות. יש לציבור איזושהי תחושה שהמחירים הגבוהים בישראל, הוועדות שמוקמות מדי כמה שנים, והמרמור הכללי הם מעין גזירת גורל. אך מדובר בשגיאה כפולה, שכן הממשלות עשו בשנים האחרונות לא מעט כדי להפחית רגולציה, חסמי סחר, ולעודד תחרות. ומאידך, בעשור האחרון השכר הממוצע בישראל עלה יותר מאשר עלו המחירים, כך שרמת החיים שלנו בסך הכל עלתה. המשמעות היא שהמאבק ביוקר המחיה יכול לשאת פירות, ואנו יכולים לצפות מהממשלה להביא בשורות בתחום זה.
כשהממשלה מדברת על יוקר המחיה, היא מתמקדת בעיקר במה שנקרא מוצרי הצריכה, המהווים בערך כ־30% מסל הצריכה שלנו, זה כולל מזון, פירות וירקות, טואלטיקה, מכשירי חשמל. רמת המחירים בישראל במוצרים הללו גבוהה בהשוואה בינלאומית. החלב ומוצריו מהווים רק כ־2% מהצריכה שלנו, אך הם יקרים בכ־80% מהממוצע ב־OECD. הפער הוא כה גדול, שרק השוואת מחירי החלב ומוצריו בישראל לאלה שבאירופה תביא לחיסכון של כ־120 שקל בחודש למשק בית בישראל.
בתוך קבוצת מוצרי הצריכה ההתמקדות היא בעיקר בעולם המזון, הן בגלל שהמודעות הציבורית למחירי מזון היא גבוהה יותר, והן בשל העובדה שההוצאה על מזון תופסת נתח משמעותי אצל משקי הבית (בממוצע 17.6% מההוצאה), ובייחוד אצל משקי הבית החלשים (23.3%) מההוצאה.
עם זאת, בשונה מתחושה ציבורית רווחת שמחירי המזון התייקרו במיוחד בשנה האחרונה, וכמו שהדבר גם בא לידי ביטוי בדברי ראש הממשלה בנימין נתניהו אמש כי "אני מתרשם שלאחרונה היבואנים, היצרנים והמפיצים איבדו את הבלמים", הרי שמוצרי המזון לא התייקרו בשנה החולפת יותר משאר המוצרים. מדד מחירי המזון עלה ב־5%, בדיוק כמו מדד המחירים הרגיל. או במילים אחרות: הבעיה היא לא ההתייקרויות הנוכחיות, אלא רמת המחירים הגבוהה בישראל מלכתחילה.
אמש התקיים הדיון הראשון של ועדת השרים למאבק ביוקר המחיה בנוכחות נתניהו, שרים רבים, וגורמי מקצוע בכירים. בדברי הפתיחה הקצרצרים של נתניהו חדי אוזן יכלו לשמוע בין השורות כי יש לוועדת השרים הזו שני כיוונים אפשריים. הכיוון האחד הוא לעסוק במה שנתניהו מכנה "שכבות גיאולוגיות של מונופולים גלויים ונסתרים". המשמעות של כיוון זה היא ללכת בכיוון של הטלת מגבלות על המפיצים והיצרנים הגדולים, פירוק של חברות מזון גדולות, וכדומה. הכיוון השני, נאמר על ידי נתניהו, "נעבור משרד־משרד כדי להוריד את יוקר המחיה". המשמעות של כיוון זה היא ללכלך את הידיים בעבודה סיזיפית ולא מתגמלת ציבורית, לעבור תקן תקן, רגולציה רגולציה, חסם יבוא אחרי חסם ייבוא, ולהילחם בו עם גיבוי של ועדת שרים וראש ממשלה.
לאזרחי ישראל כדאי שוועדת השרים לענייני יוקר המחיה תבחר בדרך המשעממת, לא תבטיח פתרונות גדולים, אלא תהווה מעין כוח עזר לרשות הרגולציה ולפקידי משרד האוצר ומשרד הכלכלה שצריכים עזרה בעבודת היומיום בביטול תקנים למיונז, בהקטנת הדרישות ממי שמבקש לפתוח מספרה, ובהקלה על יבוא מקביל.
ההצלחה של ועדת השרים תהיה אם היא תצליח לייצר "מירוץ חימוש" של הפחתת רגולציה בין השרים, אם השרים יתקוטטו ביניהם מי הפחית יותר דברים ויותר מהר. אך מדובר בתרחיש כמעט אוטופי, קשה לראות שרים שנאבקים להפחתת כוחו הרגולטורי של המשרד שלהם, ובכלל קשה לראות את השרים מתמידים בפעילות טכנוקרטית, אפורה, ולא מתגמלת תקשורתית. אך לו יהי.
את שאלות המאקרו הקשורות לטיפול בריכוזיות בישראל, כדאי שתשאיר ועדת השרים לוועדה הציבורית המקצועית. מלבד ועדת השרים שהקים נתניהו, הוקמה בשבוע שעבר גם ועדה ציבורית על ידי שר האוצר בצלאל סמוטריץ' (מדובר בוועדה שבהתחלה הוגדרה כוועדה בינמשרדית, אך היא שודרגה להיות ועדה ציבורית, הוועדה הבינמשרדית תמשיך להתקיים ותפקידה יהיה לעקוב אחרי הוראות שעה שהוכנסו בחוק ההסדרים).
הוועדה של סמוטריץ' אמורה להציג את מסקנותיה רק בספטמבר, והיא צפויה ככל הנראה להקדיש זמן ניכר לשאלת מבנה שוק המזון בישראל. לא יהיה זה מפתיע אם המלצות הוועדה הציבורית יכללו גירסה מחודשת של רפורמת פירוק המותגים שהאוצר הוציא מחוק ההסדרים הקודם ברגע האחרון. או המלצות אחרות שמטרתן להביא לפגיעה בנתחי השוק של ספקי המזון הגדולים בישראל.
התפיסה הממשלתית היתה עד לאחרונה כי לא נכון לטפל בריכוזיות בשוק המזון ובמבנה השוק לפני שמסירים חסמי יבוא ורגולציה עודפת. אך אחרי הפחתות המכסים המאסיביות בשנים האחרונות, ואחרי רפורמת הייבוא התפיסה השתנתה וכיום גורסים בממשלה כי יש מקום גם לבחינת טיפול ישיר בריכוזיות בענף המזון. בישראל מחזיקים עשרת הספקים הגדולים בשוק המזון ב־53.5% מהשוק, והרווח הממוצע שלהם – לפי מחקר הכלכלנית הראשית – מגיע לכ־13%.
אם החלוקה הזו תישמר, ועדת השרים תהיה מעין כח גיבוי לאנשי המקצוע שמתקדמים צעד צעד בהסרת רגולציה עודפת וחסמי יבוא מיושנים. והוועדה הציבורית תבנה תשתית מקצועית ומשכנעת להתערבות במבנה שוק המזון, אז ייתכן כי סבב הלחימה הנוסף ביוקר המחיה יסייע מעט לשיפור נוסף ברמת החיים שלנו.
לצד השרים הרבים והפקידים הבכירים נכחו בדיון הממשלה על יוקר המחיה גם שני פילים בחדר, הפיל האחד הוא כמובן ההפיכה המשטרית. כמה שעות אחרי שהתקיים הדיון הראשון התפרסמו דיוני הוועדה המוניטרית של בנק ישראל ובהם נכתב באופן מפורש, כי הפיחות בשקל משקף עלייה בפרמיית הסיכון של ישראל (כלומר, נובע מגורמים מקומיים וקשור לאופן שבו בעולם תופסים את הרפורמה המשטרית, ש"ט) ופיחות זה "תרם לעלייה בקצב האינפלציה", כלומר תרם לעליית המחירים בישראל בתקופה האחרונה.
כמו כן הבהירו חברי הוועדה המוניטרית כי אם הפיחות יימשך, הרי שיהיה צורך בהעלאה חדה יותר של הריבית בהמשך הדרך. המשמעות היא שבזמן שהממשלה דנה על יוקר המחיה ביד אחת, הרי שבידה האחרת היא נמנעת מלהכריז על עצירת כל רפורמה משטרית שלא תקודם בהסכמה רחבה ובכך תורמת להתייקרות המוצרים המיובאים לישראל וליוקר המחיה.
הפיל השני הוא כל מה שקשור לשוק העבודה בישראל. הנגיד הפרופ' אמיר ירון אמר בשבוע שעבר כי "בנושא ההון האנושי והמוכנות לשוק העבודה, אין בשורה של ממש בתקציב הנוכחי, קיים חשש שאפילו להפך". הקשר ליוקר המחיה הוא הדוק, שכן צריך לזכור שיוקר המחיה מורכב משני גורמים: רמת המחירים שמשפיעים על צד ההוצאות של משקי הבית מצד אחד, והתוצר לנפש שמהווה מדד כללי לצד ההכנסות של משקי הבית.
ולכן מאבק ביוקר המחיה צריך תמיד לכלול עין פקוחה על צעדים להגדלת הפריון במשק. הממשלה הנוכחית, שככל הנראה הצעידה לאחור את רמת הכישורים של ילדי ישראל החרדים ופגעה ביכולת ההשתכרות שלהם, צריכה רמה גבוהה של חוסר מודעות עצמית כשהיא דנה ביוקר המחיה. האם צעיר חרדי בשנת 2040 שיכולת ההשתכרות שלו תהיה נמוכה במיוחד, ימצא מזור בכך שהתקן הייחודי על המיונז בוטל?
