דעהלהשתחרר מתסמונת שטוקהולם: שבויים במונופול של כיל וגדות
דעה
להשתחרר מתסמונת שטוקהולם: שבויים במונופול של כיל וגדות
כיל וגדות יצרו תלות מוחלטת של המדינה והרגולטור בהן. הדבר יכול להתבטא בפטור ממכרז או ב“מחויבות” של פוליטיקאים, שגם אם כוונותיהם טובות הם בפועל משרתים טייקונים ותורמים לזיהום והרס הסביבה והטבע בישראל
בשבוע האחרון התרחשו שני אירועים שעסקו בחברות המייצרות ומייבאות כימיקלים. באירוע הראשון, הפגנה מול הכנסת, דרשו עובדי רותם אמפרט (שבשליטת כיל) מהמדינה לאפשר כרייה של פופסטים בשדה בריר שבנגב. להפגנה הגיע גם יו”ר ועדת הכלכלה ח”כ מיכאל ביטון, שבעבר כיהן כראש המועצה המקומית ירוחם. ביטון עמד לצד המפגינים והכריז כי כיל ורותם “עשו דברים יפים בירוחם ובנגב ובדימונה... ואנחנו כתושבי הנגב צריכים להחזיר להן".
האירוע השני היה פסק דין חריג של בית המשפט המחוזי בחיפה. הדיון עסק בעתירה נגד חברת נמלי ישראל (חנ"י) הממשלתית ומונופול ייבוא הכימיקלים והתבואה גדות. העותרים טענו כי החברה הממשלתית משמרת את המונופול של גדות בתחום.
השופטת תמר נאות פרי קיבלה חלקית את העתירה וכתבה שפטור ממכרז לגדות יביא לשימור ה”תלות” של חנ"י בגדות, וכי יש לעשות כל שניתן על מנת לסיים מצב זה. התלות שאליה כיוונה השופטת היא האיום של גדות שאם החוזה עימה יופסק - יושבת כליל ייבוא הכימיקלים לישראל.
שני האירועים הללו חושפים את היחסים הסמויים שבין המדינה לבין חברות המונופול שפועלות תחת חסותה. גם גדות וגם כיל הן מונופולים שמרוויחים את כספם מהזכיונות שקיבלו על משאבי המדינה. שתי החברות השכילו לייצר תלות מוחלטת של המדינה והרגולטור בהן. הדיבידנד של התלות הזו יכול להתבטא בפטור ממושך ממכרז או בתחושת "מחויבות" של פוליטיקאים, כמו ביטון, שגם אם כוונותיהם טובות הם דה־פקטו משרתים טייקונים ותורמים לזיהום והרס הסביבה והטבע בישראל.
גורמי שלטון אינם יכולים לפעול כמו בולסנרו נשיא ברזיל והחברות שבתמיכתו שכורתות את יערות האמזונס. גם שם זה אולי מסייע בטווח הקצר לכלכלה המקומית, אך ההשפעות לטווח הארוך הרסניות. הפוליטיקאים והרגולטורים בישראל חייבים להשתחרר מתסמונת שטוקהולם שבה הם נתונים ולהבין שמונופולים כמו גדות וכיל אינם הפתרון - אלא הבעיה.
