הישראלים לא יודעים אילו כימיקלים יש להם בבית, גם הרשויות לא
הישראלים לא יודעים אילו כימיקלים יש להם בבית, גם הרשויות לא
מסרטנים, משבשים פעילות הורמונלית ופוגעים בסביבה: ישראל היא המדינה היחידה ב־OECD שלא מנטרת את הימצאות הכימיקלים המזיקים בשטחה אף שהתחייבה לכך לפני למעלה מעשור. גם כעת אין מועד לחקיקה
האם חומרי הניקוי או צבעי הקירות בביתנו מכילים חומרים מסוכנים לסביבה ולבריאות? מלבד ישראל, כל מדינות ה־OECD מנטרות את השימוש בכימיקלים מסוכנים בשטחן. יבואנים ויצרנים נדרשים לדווח על סוגי וכמויות הכימיקלים שנעשה בהם שימוש, כך שהמדינה תוכל להעריך את הסיכונים ולקבוע עקרונות לצמצום החשיפה להם.
הצטרפות ישראל לארגון ב־2010 הותנתה בהגדרת מנגנון לפיקוח על כימיקלים, אך ההליך לא הושלם עד היום. לאחר דחיות מרובות ישראל התחייבה להשלים את ההליך הנדרש עד מרץ 2022, אך מבדיקת "כלכליסט" עולה שנכון להיום, אין צפי להשלמת ההליך. ליישום מנגנון הפיקוח אין תקציב והנושא עצמו מצוי במחלוקת ללא פתרון בין משרדי הממשלה. ביוני הקרוב תיאלץ ישראל לדווח בנושא לארגון ה־OECD, ולדברי גורם בממשלה, ״המשרד להגנת הסביבה יצטרך למצוא שוב תירוצים״.
ב־2020 פורסם תזכיר חוק בעניין, אך הוא נתקל בהתנגדות משרדי האוצר, הכלכלה והתאחדות התעשיינים. באוצר מסרבים להקצות משאבים במסגרת תקציב המדינה ליישום מנגנון הפיקוח, דבר שמעמיד בסימן שאלה את היכולת להקימו. לפי המשרד להגנת הסביבה, ״במסגרת חוק ההסדרים, פעל המשרד לקידום הקצאת התקנים והתקצוב הנדרש ליישום החוק. בקשות המשרד לא התקבלו, ועל כן המשרד ימשיך לפעול לקידום החקיקה תוך קבלת המשאבים הנדרשים ליישומה״. ל״כלכליסט״ נודע כי בשל התנגדות המגזר העסקי למחויבויות הנגזרות מהקמת המנגנון, נשקלת אפשרות לפטור או לצמצם דיווח של עסקים רבים.
אסדרת החשיפה לכימיקלים בישראל מבוצעת בצורה חלקית ומבוזרת על ידי משרדים ורגולטורים שונים, לעתים ללא רישום מסודר וללא אסדרה מתכללת. כך, למשל, אם כימיקל מסוים מוסדר דרך משרד הבריאות, ייתכן כי אין אסדרה באשר להשפעתו על הסביבה לאחר שהוא זולג אליה, ועלול להסב נזק. ישראל חתמה לצד כ־200 מדינות לפני יותר מ־20 שנה על אמנת שטוקהולם, שמטרתה לצמצם חשיפה לכימיקלים מזיקים ולהוציא משימוש את חלקם, אך לא אשררה אותה עד היום. דוגמה לכך הוא נוניל פנול - כימיקל רעיל מאודשהוגבל מאוד לשימוש בחומרי ניקוי ובתהליכי טקסטיל אולם בישראל ניתן להשתמש בו. כך גם כימיקלים מקבוצת pfas הנחשבים למזיקים מאוד לבריאות, ומהווים מקור לאלפי תביעות של אזרחים בשל נזקים בריאותיים בארה"ב - בישראל הרגולטור לא יודע היכן נעשה בהם שימוש והם חוקיים לחלוטין.
לפי המשרד להגנת הסביבה, בזכות מנגנון הפיקוח של רישוי הכימיקלים האירופי נמנעה פגיעה בריאותית וסביבתית הנאמדת ב־700 מיליון יורו בשנה. באוסטריה מוערכת הפחתה של 5% בהוצאות בריאות ו־5% בהשפעות סביבתיות שליליות הקשורות לחשיפה לכימיקלים בשנים 2044–2018.
העלות המשקית של הדיווח למנגנון נאמדת, לפי הערכות המשרד להגנת הסביבה, בכמיליון שקל בשנה, והיא צפויה להשפיע על חברות רבות העוסקות בכימיקלים דוגמת כיל, אדמה, סנו ועוד. במשרד הכלכלה סבורים כי רגולציה ובירוקרטיה מייצרות נטל עבור המגזר העסקי, ולכן דורשים לבצע שינויים במנגנון ולצמצם את החובות שיוטלו על העסקים השונים כדי שלא להוביל להכבדה ביוקר המחיה. אחת הסיבות לכך היא גודל השוק המקומי בהשוואה לשוק האירופי, והחשש כי חברות יתקשו להשיג את המידע הנדרש באשר לכימיקלים, אשר חלקם מוגנים בהסכמים של סודיות מסחרית.
ל״כלכליסט״ נודע שכעת נבדקת האפשרות להעניק לחלק מהעסקים פטור מדיווח או לאפשר דיווח מצומצם - רק על כימיקלים המצויים בגיליון הבטיחות של המוצרים. בהתאחדות התעשיינים חוששים כי ייקבעו תנאים שונים ליבוא מוצרים מוגמרים תוך העדפתם על פני ייצור מקומי, וטוענים כי עלולה להיווצר אפליה שתשית עלויות גבוהות על התעשייה. לפי המשרד להגנת הסביבה, ישנה כוונה להטמיע שינויים שהציעו התעשיינים בטיוטה.
