זרע המחלוקת של החללים: ההורים זועקים להמשכיות
זרע המחלוקת של החללים: ההורים זועקים להמשכיות
הורים ששכלו את בניהם ומבקשים להקים דור המשך מזרעו של החלל נתקלים בוואקום חוקי; הממשלה בורחת מנושאים נפיצים בדיני משפחה, בין היתר בשל לחץ פוליטי מצד החרדים, ומשאירה את ההורים השכולים להתמודד עם משוכות משפטיות ברגעיהם הקשים ביותר
1. "קחו ממנו זרע"
זעקת ההורים ששכלו את בניהם החיילים ונתקלים במכשול משפטי
"כאשר בישרו לנו על נפילת בננו, אני לא יודעת מאיפה - אבל אמרתי מיד: קחו ממנו זרע!" כך מספרת אירית שחר, אימו של סרן עמרי שחר, חובל, מצטיין רמטכ"ל, שנהרג ב־27 ביוני 2012 בתאונת דרכים בעת שירותו הצבאי. "אז הצבא היה מיידע רק את האלמנות, אך לא את ההורים השכולים, על האפשרות הזו", אמרה אירית, שיחד עם בעלה, תא"ל במיל' אשר שחר, פתחה במאבק משפטי שנועד לאפשר הולדת נכד באמצעות פונדקאית, שאותו יגדלו כילדם לכל דבר.
הם זכו בבית המשפט למשפחה, אבל הפסידו בהמשך במחוזי ובעליון. "הייתי אז בת 47 ויכולתי לגדל את הילד", אומרת אירית, "היום אני בת 60 ומחפשת אישה שתחבור למשפחה שלי. נעשה הכל כדי לממש את מה שמגיע לבן שלנו – המשכיות". והיא לא שוכחת להעיר בסרקזם למדינה: "לבקש תרומת איברים מעמרי הם ידעו, אבל על הזרע שלו אני לא יכולה להחליט והוא מוחזק כבן ערובה".
האב השכול, אשר: "אהיה פחות מנומס מאשתי – מה מעניין אתכם מה אני עושה עם הזרע של הבן שלי? שום ילד לא אמור להיות אנדרטה. האפשרות הזו מכניסה ברק בעיניים של ההורים השכולים". אשר ואירית שחר, וגם מנשה ומרב רם, הוריו של עמרי שנרצח במסיבת הנובה ב־7.10, השתתפו בכנס שכותרתו "היבטים חוקתיים ואתיים בסוגיית שימור זרע המת" שהתקיים במרכז רובינשטיין לאתגרים חוקתיים באוניברסיטת רייכמן שארגנו פרופ' יניב רוזנאי וליאב אורגד ונועה אבן עזרא. הנושא הכואב הופך לאקטואלי במיוחד בעטייה של המלחמה שניטשת כבר שבעה חודשים. על פי הנתונים שנמסרו בכנס, נשאב זרע מ־143 חיילים שנפלו מאז תחילת התמרון הקרקעי בעזה, ובסך הכל יש כ־200 חללים שזרעם ממתין ליום שאולי יקום להם דור המשך.
2. רק לבנות זוג
הזכות לשאוב זרע מחללים שמורה לאלמנות ולבנות זוג
הטכנולוגיה הרפואית לשאיבת זרע והולדת ילדים לחללים מאפשרת לאלמנות ולבנות הזוג את ההורות ואת ההמשכיות. אך למהלך הזה יש גם ערך שיקומי מיוחד להורים. בעוד אלמנה יכולה לפתוח בחיים חדשים, ההורים השכולים יכולים לקבל נכד שנושא את חותם בנם. אבל הסיפור הזה הולך ומסתבך, במיוחד במדינה כמו ישראל שדיני המשפחה שלה נשלטים על ידי ההלכה. לפוליטיקה הזו נגיע בהמשך.
המצב כיום הוא שניתן להיעתר לבקשת אלמנה או בת זוג קבועה להפרותה מזרע בן זוגה שנפל. "בשולי כהונתי כיועץ משפטי לממשלה", סיפר אליקים רובינשטיין, לשעבר המשנה לנשיאת ביהמ"ש העליון, "ניתנה ההנחיה שמאפשרת לשאוב זרע במסגרת מצוות הקמת זרע למת. ניסינו לחדש את מושג 'הרצון המשוער'. דעתי האינטואיטיבית הייתה שנפטר רוצה בהמשכיות. הבחנו אז בין נטילת הזרע, שחייבת להיעשות במהירות, לבין השימוש, שעליו ניתן להחליט בהמשך. ההנחיה גידרה עצמה לבת הזוג. אחרי שנים עלתה סוגיית ההורים, והיא מתחדדת היום אל מול הנופלים. אבל כשמדובר בהורים – נדרשת חקיקה".
זו גם דעתו של משנה נוסף לנשיאת העליון חנן מלצר, שהיה במיעוט בפסק דין בהרכב מורחב מ־2016 שעסק בסוגיה. "ככלל", כתבו ארבעת שופטי הרוב, "בת הזוג ולא איש מלבדה, לרבות הורי הנפטר, רשאית לעשות שימוש בזרע לצורך הפרייתה היא". ומלצר חלק עליהם: "בנסיבות העניין רצונו המשוער של המנוח היה שזכותו להמשכיות תמומש לאחר מותו, ורצונו זה לא היה מוגבל למימוש באמצעות אלמנתו בלבד, כאשר זו בוחרת משיקולים שלה שלא להרות מזרעו". כלומר האופציה להמשכיות יכולה להיות מותנעת ולהתממש באמצעות ההורים, באמצעות אמהות שאינן האלמנה או בת הזוג של המנוח. מלצר דיבר בכנס על "הזכות לסבאות, שמוכרת גם בדין העברי וגם הישראלי", ועל מצוות הייבום שכבר אינה רלבנטית, אבל השראתה ורוחה עדיין קיימות.
1 צפייה בגלריה
אליקים רובינשטיין, שופט עליון בדימוס, ופרופ' תמר כץ־פלד. "הרצון של ההורים מובהק ומפורש, בניגוד ל'רצון המשוער' שהוא עמום"
(צילומים: אלכס קולומויסקי הילה יאיר)
3. הסכמה מפורשת
צריך הסכמה מפורשת של החיילים, כדי למנוע פלונטר משפטי להוריהם
פרופ' תמר כץ־פלד ייצגה בכנס את עמדת ההורים במלואה. "להורים יש זכויות עצמאיות מכוח יחסי הורים־ילדים ומכוח היחס התרבותי־משפטי לשכול ולהולדה", אמרה. "הרצון של ההורים הוא מובהק ומפורש, בניגוד ל'רצון המשוער' שהוא עמום. זה חלק מהאוטונומיה האישית שלהם - לשזור את אבלם לתקומה ונחמה". כץ־פלד כרכה את הילדים בהוריהם: "כבוד הילד מגולם בהורים. מה רצון הילד עבורם? שתהיה להם נחמה. השכול הוא כה חסר נחמה, וזו נחמה פורתא".
כץ־פלד ואחרים ציינו שהנושא הזה כמעט ולא קיים בתודעתם של החיילים, בוודאי שלא חיילי הסדיר הצעירים יותר. מלבד הקושי לדבר עם בני 18 על מותם האפשרי, קשה עוד יותר לדון איתם על האפשרות לחתום על מה ייעשה בזרעם. נכון שדברים דומים נעשים – למשל כשמציעים להם לחתום על כרטיסי אדי (תרומת איברים) או כשמבקשים מהם להודיע מה ייעשה בכספם אם חלילה לא יזכו כבר לבזבז אותו – אבל מה ייעשה בזרעם? נדמה שזהו נטל כבד מדי להעמיס על שכמם. גם ילדים שאוהבים מאד את הוריהם לא אמורים "לעשות" להם נכד כבר בעת גיוסם. אבל המעצורים האלה מונעים את ההסכמה המפורשת לשימוש בזרע, שהייתה מייתרת את הפלונטרים המשפטיים כמו "הרצון המשוער" ומחלוקות שעלולות להתגלע בין האלמנה לבין ההורים.
בעבר נעשה ניסיון שכשל להסדיר את הנושא בחקיקה, וכיום מונחת הצעת חוק שעברה בקריאה טרומית. "החוק היה כבר אפוי אבל אז נכנס לתמונה הרב הראשי והבנו שהאירוע הזה הוא גם דתי", אמרה ח"כ מרב בן־ארי, מיוזמות החוק. צבי האוזר ציין את הווטו החרדי שגרם לרגרסיה בכנסת האחרונה, והציע כפתרון מאגר שאלונים ומידע באשר לרצון החיילים שיקים הצבא שיבטא את הרצון המשוער של החללים הרווקים שאינם יכולים "להקים" דור המשך באמצעות אלמנה או בת זוג מוכרת. "אי אפשר לתלות את החוק במאגר כי לא יהיה מאגר כי שר הביטחון הולך עם האורתודוקסים ועם הרב הראשי", השיבה לו בן ארי. היא הוסיפה שעדיף לא לחוקק מאשר לחוקק חוק שירע את המצב ביחס להיום. "קחו עורך דין טוב ולכו לבית המשפט", המליצה להורים.
4. שוב חוסר משילות
המדינה נמנעת מנקיטת עמדה, ומשאירה את העבודה לביהמ"ש
למה הסיכוי לחקיקה נמוך? ראשית, ההשוואה לעולם. "בכל מדינה יש הסדרים שונים", אמר פרופ' יחזקאל מרגליות, מומחה בביו־אתיקה ממכללת נתניה, "אבל ברובן המכריע בלי הסכמה מפורשת של הנפטר אי אפשר להשתמש בזרעו, ואנו נהיה מהיחידים בעולם אם נתיר זאת".
עו"ד יוסי מנדלסון, מומחה בדיני משפחה, ציין סיבה נוספת: "הסיפור האמיתי הוא חוסר משילות של הכנסת והממשלה שבורחות מכל חקיקה משמעותית שנוגעת לדיני משפחה, ומותירות את ההסדרה לבתי המשפט. היום אנחנו דנים בסוגיה נקודתית, תרומת זרע מהמת, מחר זה יהיה תרומת שחלה או ביצית מנפטרת, ומחרתיים תרומת זרע מגבר לגבר. המדינה מעדיפה לברוח מהנושאים הנפיצים האלה".
וסיבה שלישית היא הפוליטית־הלכתית, הווטו החרדי־אורתודוקסי. וכאן יש פיצול מעניין: לציונות הדתית (לא המפלגה, אלא המגזר) דווקא יש עניין לקדם את הנושא בגלל שיעור החללים הגבוה מקרב שורותיה. אבל היא לא תתעקש מול החרדים, שעליהם ניתן לומר: ראשית, הבעיה לא מעסיקה אותם במיוחד בגלל שיעור החללים הנמוך במיוחד אצלם; שנית, הם מסרבים בעקשנות להכיר בכל מבנה משפחתי שאינו כולל אב ואם (חיים) שמולידים ילדים. הרחבת האפשרות להפריות ופונדקאות מזרע חללים־רווקים וחיזוק מעמדם של ההורים השכולים בהחלטות האלה עשויים להגדיל את מספר המשפחות החד־הוריות או ה"לא טבעיות" האחרות, ולכך הם לא מוכנים.
