החלת מגמת צמצום ביטוח החובה גם על נהגי משאיות
החלת מגמת צמצום ביטוח החובה גם על נהגי משאיות
צמצום ביטוח החובה לנהגי משאיות – פרשנות או אקטיביזם שיפוטי של בית המשפט העליון?
מזה מספר שנים אנו ערים לשינוי המגמה בבית המשפט העליון אותה מובילה כבוד השופטת יעל וילנר בצמצום הגדרת המונח "תאונת דרכים" בחוק הפיצויים לנפגעי תאונת דרכים, תשל"ה -1995, המשמעות כי הכיסוי הביטוחי שהציבור משלם עבורו ממיטב כספו קטן ומאידך, חברות הביטוח חוסכות מיליוני שקלים.
חוק הפלת"ד קובע שהגדרת "תאונת דרכים היא "מאורע שבו נגרם לאדם נזק גוף עקב שימוש ברכב מנועי למטרות תחבורה..." שימוש ברכב מנועי – "נסיעה ברכב, כניסה לתוכו או ירידה ממנו, החנייתו, דחיפתו או גרירתו, טיפול-דרך או תיקון-דרך ברכב, שנעשה בידי המשתמש בו או בידי אדם אחר שלא במסגרת עבודתו", לרבות... ולמעט טעינתו של מטען או פריקתו, כשהרכב עומד.
כבר ברע"א 4744-18 מדינת ישראל נגד פלוני (12.5.19) (להלן "פרשת פלוני") קבע כבוד ביהמ"ש מתי היוצא מהרכב כבר השלים את היציאה (שתי רגליו יציבות על הקרקע) ומתי החל את הכניסה לרכב (מגע פיזי) בתוספת מבחן מהותי שכולל שני תנאים, כאשר בין לבין הוא אינו בגדר "משתמש" ואינו מוגן על ידי ביטוח החובה, בכך בוטלו פסיקות שהכירו בפגיעות בזמן הוצאת חפצים ממושב אחורי או מתא המטען האחורי כתאונות דרכים.
והנה ביום 31.7.24 ניתן פסק דין של בית המשפט העליון (בהרכב שלושה שופטים) במסגרת איחוד של שלושה ערעורים (רע״א 4393/22 פלוני נגד הפניקס ומנורה חברות לביטוח בע"מ ,רעי׳א 5379/22 הראל חברה לביטוח בע"מ גד פלוני ורע״א 7321/22 שומרה חברה לביטוח בע"מ נגד פלוני- להלן "פסק הדין החדש"), פסק הדין נוגע לסיטואציה שכיחה עת אדם נפגע בזמן ירידה או עליה תוך כדי טעינה ופריקה ברכב שעיקר ייעודו הובלת סחורה (משאיות וכו‘) , נקבע בעצם שאותו אדם לא יהיה מוגן על ידי ביטוח החובה של הרכב!! כי התאונה לא תיחשב יותר כתאונת דרכים היות ואינה מהווה "שימוש ברכב מנועי" (כעמדת שלושת השופטים) ו\או גם "אינה למטרות תחבורה" (כעמדת כבוד השופט עמית).
בכך כבוד ביהמ"ש העליון מבטל הלכה של כ- 20 שנה שנקבעה ברע"א 418/03 אוסם תעשיות מזון בע"מ נ' סמג'ה יעקב (להלן "פס"ד אוסם) ולפיה : "גם אם נראה בפעולת העלייה לרכב או הירידה ממנו... כפעולת לוואי הקשורה בזיקה הדוקה לטעינה או לפריקה, גם אז לא תישלל תחולת החוק, חמישה שופטים בפסק דין אוסם שנפרש על פני עשרות עמודים פירטו חמש סיבות מדוע יש להעדיף את המודל שמכיר בארוע כתאונת דרכים, מאז פסק דין זה הושרש שנים רבות בפסיקה ( ראה ע"א 10157/09 הכשרת היישוב חברה לביטוח בע"מ נ' משה דוד פטקין פסקה 6 [פורסם בנבו] (29.6.2010) ).
והנה בפסק הדין החדש קצר בוטלה הלכה זאת ונקבע שרק עליה לצורך נסיעה וירידה בסיום נסיעה ייחשבו "כשימוש ברכב מנועי" תוך שכבוד ביהמ"ש נכנס להגדרת "השימוש" ומוסיף תנאי שלא קיים בחוק "למטרת נסיעה" שהרי בהמשך להגדרת השימוש קבע המחוקק "למטרות תחבורה" וענין זה צריך להתברר במסגרת מונח זה שהינו רחב יותר (כבוד ביהמ"ש העליון בעצם טוען שפרשת פלוני שדנה ברכב פרטי מבטלת את הלכת אוסם).
נימוקי בית המשפט העליון בפסק הדין החדש אינם מתמודדים עם הנימוקים שתמכו בגישה ההפוכה בפרשת אוסם אלא מעלים נימוק יצירתי שלטעמנו הוא אקטיביזם שיפוטי ולא פרשנות.
זאת ועוד, פרשת פלוני מתייחסת לרכב פרטי וקובעת שמתחם השימוש ברכב כולל את פני ציר הזמן כאשר ראשיתו בכניסה לרכב, אחריתו בירידה מהרכב והנסיעה בתווך. ואולם, לרכב שעיקר ייעודו הובלת סחורה יש מתחם שימוש נוסף הכולל כניסה ויציאה אחוריים !!
כבוד השופט עמית יצחק קיבל את עמדת כבוד השופט וילנר אלא שבעבר הביע דעה הפוכה, עוד בהיותו שופט מחוזי ציין בת.א. 599/05 (מחוזי חיפה) בכריה אמיר נ' הכשרת היישוב חב' לביטוח בע"מ ואח'-" .. ייתכן וניתן לדקדק בהלכת אוסם ולומר שתחולתה מוגבלת מקום בו הכניסה והירידה מהרכב נעשו בתחילתה או בסיומה של פריקה וטעינה. כשלעצמי, איני סבור כך, ואני נכון לקבל טענתה של הנתבעת 3, שהלכת אוסם חלה בענייננו, כי השימוש של ירידה מהרכב גובר על השימוש של פריקה וטעינה, ולכן התקיים הרכיב של "שימוש ברכב מנועי" שבהגדרה הבסיסית". זאת ועוד, בפרשת פלוני שדנה ברכב פרטי לרכב עסקי קבע כי " לא הרי אדם היושב ברכב פרטי ויורד ממנו בתום הנסיעה תוך שהוא 'פורק' סל מצרכים המצוי במושב שלידו, כהרי אדם היורד דרך הפתח האחורי של משאית ועל גבו מטען"
כבוד השופט עמית בפסק הדין החדש טוען שניתן גם לקבוע שעליה וירידה לצורך טעינה ופריקה הן "שלא למטרות תחבורה" ויותר לא הוסיף לרבות נימוק שיסביר למה יש מקום לשנות את ההלכה מקדמת הימים שקבעה: המדובר בתאונה שאירעה תוך כדי פעולה אשר תכליתה היא עשיית שימוש תחבורתי – הובלת מטען – בכלי הרכב, ואשר היא חיונית לצורך הגשמת תכלית זו... התאונה במהלך פעילות אשר היוותה חלק חיוני ובלתי נפרד של התאמת הרכב לפעולת ההובלה, ועל-כן יש לראותה כפעולה, "למטרות תחבורה" במובן האמור לעיל" (ראה ע"א 3024/94 יונאי נ' אררט, חברה לביטוח בע"מ, פ"ד נא(5) 208, 222 (1997))."
ונשאל מדוע שינה עמדתו בפסק הדין החדש? תשובה מנומקת לכך לא נמצא בפסק הדין.
למרות שפסק הדין החדש ניתן פה אחד הוגשה בקשה לדיון נוסף (ד"נ )16841-08-24, הליך חריג וקשה למעבר, בכל מקרה אם וכאשר ההלכה החדשה תישאר בעינה, עורכי הדין יצטרכו לחשב מסלול מחדש כי ביטוח החובה כבר לא מכסה פגיעות שכוסו בעבר!!
מאת עו"ד יעקב פלדשטיין, מייסד ובעלים יעקב פלדשטיין חברת עורכי דין
d&b – לדעת להחליט
