ה"יהודים" נגד ה"ישראלים": כך שיחק בנו נתניהו
ה"יהודים" נגד ה"ישראלים": כך שיחק בנו נתניהו
לשסע הוותיק ימין־שמאל הוא סיפק טוויסט פרסונלי – ימין או שמאל נקבע לפי המענה לשאלה האם אתה בעד או נגד ביבי • כדי להיחלץ מכתב האישום הוא הפך למאשים של מערכת המשפט • הוא ליכד סביבו את המחנה ה"יהודי" כדי שמשפטו הפרטי יהפוך לדי־9 שיסלול את השתלטות היהדות על הדמוקרטיה • ומאחורי כל אלה עומדים 5 שקרים בוטים שמרחפים על הבחירות מחרתיים
פרק ראשון: שני השסעים החדשים שבמוקד הבחירות
ארתור פינקלשטיין, יועץ הבחירות והמנטור המיתולוגי של בנימין נתניהו, הגדיר לתלמידו לקראת בחירות 1996 את השסע החדש שישרת אותו כקמפיינר: "יהודים" נגד "ישראלים". לפי המנטור, מי שמגדיר עצמו בראש ובראשונה כ"יהודי" נוטה להצביע לימין ואילו מי שרואה עצמו "ישראלי" - רוב הסיכויים שיצביע לשמאל. אבחנה זו הולידה בזמנו את הסיסמה "פרס יחלק את ירושלים". בהמשך היא התבססה בלחישה הארסית של נתניהו לרב כדורי: "השמאל שכחו מה זה להיות יהודים".
שסעים אינספור חוצים את החברה הישראלית. שמאל־ימין, דתיים־חילוניים, יהודים־ערבים, עשירים־עניים, משכילים־בורים, מרכז־פריפריה. כולם חיים ועדיין בועטים היטב. ועכשיו חוזר ובעוצמה השסע הפינקלשטייני ההוא - "יהודים" נגד "ישראלים". והוא מתלבש על שני השסעים החדשים שבמוקד מערכת הבחירות הקרובה. הראשון, רב"י־רל"בי (רק ביבי מול רק לא ביבי), והשני, יהדות מול דמוקרטיה – המתח שמגיע לרתיחה בין שתי הקטגוריות שמגדירות את זהותה החוקתית של ישראל כ"מדינה יהודית ודמוקרטית".
1. תיחום הזירה ל"יהודים" נגד "ישראלים" אינו פוליטיקלי קורקט וגם חוטא בהכללות. לכן נבהיר מי נכלל בקבוצת ה"יהודים" בניתוח המוצע. נמצאים בה היהודים הדתיים שבגוש החרד"לי (סמוטריץ'־בן גביר) והחרדי (ביחד קרוב ל־30 מנדטים), ולצדם, כל מי שחש או לפחות מצהיר על הסכנה לאובדן זהותה היהודית של המדינה אם יאיר לפיד יקים ממשלה. בצד ה"ישראלי" של המתרס מצוי הרוב היהודי החילוני, ולצדו יהודים דתיים כמו מתן כהנא, חילי טרופר וגלעד קריב שהסכנה עבורם היא נתניהו ולא אובדן הזהות היהודית.
השסע הוותיק ימין־שמאל הוגדר בעבר על ידי הכיבוש, השטחים, ההתנחלויות, שאלת שתי המדינות. לא עוד. כל אלה הושלכו לעת הזו מסדר היום ואופסנו בפריזר הבינלאומי, הפנימי והתודעתי. אבל שסע הימין־שמאל שימש תמיד כדלק משובח להבערת הסתה ושטנה. לכן הוא לא עבר מהעולם ביחד עם השטחים אלא קיבל השמה וטוויסט פרסונלי - בעד או נגד ביבי.
את הגוש הפוליטי שתומך בנתניהו ניתן למסגר כצד ה"יהודי". מצביעי מפלגות החרד"ל והחרדים ומצביעי הליכוד שמהם נגרעו המצביעים מהזן הליברלי־ממלכתי של גדעון סער, דן מרידור ולימור לבנת. ועכשיו, כשנתניהו מגדף את סער כשמאלן, זה לא בגלל שעמדותיו של סער בענייני השטחים העבירו אותו לשמאל, אלא בגלל שעמדותיו בענייני נתניהו העבירו אותו לצד ה"ישראלי". לגוש הרל"בי ולא לרב"י תרתי משמע.
והשסע הזה משליך על התפוררותו של הצמד החוקתי הוותיק שבהגדרת המדינה כ"יהודית ודמוקרטית". המאמץ לשדך את שני אלה היה קשה מלכתחילה. סוגיות ליבה כמו נישואין־גירושין, גיור, זכויות להט"בים, שוויון, חופש ביטוי, חוק הלאום וכמובן סכסוכי ההתנחלויות והמאחזים מאיימות להחריב את הבית המשותף הזה שבו גרים, ולא בכיף גדול, היהדות והדמוקרטיה. ועכשיו, פרש עצמו השסע הרב"י-רל"בי גם על השסע היהודי־דמוקרטי כאשר ה"יהודים" וה"ישראלים" מתייצבים משני צדי שני המתרסים האלה.
2. לנתניהו היו שתי דרכים להיחלץ מכתב האישום המשולש שהוגש נגדו. הדרך הסטנדרטית והארוכה היא זיכוי, אלא שזיכוי מלא לא מובטח לו בסופה של דרך רבת שנים. הדרך המהירה יותר היא להפוך מנאשם למאשים: להחריב את הפרקליטות "השמאלנית שתפרה תיק כדי להסיר מהשלטון מנהיג חזק מהימין". שוב, שמאל וימין נטולי ההקשר המסורתי שלהם אלא במשמעותם החדשה - בעד או נגד ביבי. לטקטיקה זו משמעות אחת ויחידה: עליכם לבחור מי כאן המושחת האמיתי – אני או הפרקליטות. זו דרכו היחידה לטהר את עצמו - להאשים את מאשימיו. משמעות המהלך הזה לטווח הקצר היא מיטוט אמון הציבור במערכת המשפט. ולטווח הבינוני־ארוך - מיטוט הדמוקרטיה.
הצד ה"יהודי" של המפה הפוליטית תומך בכתב האישום שהגיש נתניהו. בגלל האמונה המיסטית בחפותו של המנהיג; בגלל ההזדמנות לפגוע במערכת המשפט שנתפסת כחילונית־ליברלית מדי ואפילו כאנטי־יהודית; בגלל ההזדמנות להיפרע מהמאשימים והמרשיעים הסדרתיים של אריה דרעי. ובגלל עוד משהו: מערכת המשפט היא הבלם היחיד על שלטון הממשלה בשיטת המשטר הישראלית. מלבדה לא קיים אצלנו אף אחד ממנגנוני האיזונים והבלמים שקיימים בדמוקרטיות אחרות (נשיא מול קונגרס, שני בתי מחוקקים, שיטה אזורית מול שיטה פדרלית, חוקה יציבה ועוד). בלעדי המשפט אנו על סף דיקטטורה. עצמאות המשפט בישראל היא הערובה לקיום הדמוקרטיה. ואם תיכרת הרגל המשפטית־הדמוקרטית במשוואה של "יהודית־דמוקרטית", תשתלט הקואליציה היהודית ותכתיב את צביונה ודרכה של המדינה. כך הפך "אסונו" הפרטי של נתניהו לדי־9 שיסלול את השתלטות היהדות על הדמוקרטיה. ומדובר ביהדות שניבטת מהפרסונות הפוליטיות שהשתלטו עליה: בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר, אבי מעוז, אריה דרעי ויצחק גולדקנופף. חבורה שיש בה ייצוג לכולם: גזענים, משיחיים, מושחתים, משתמטים, נצלנים והומופובים. היוזמות הקונקרטיות לחיסול המשפט (המערכת ותיק נתניהו) מוצגות כרגע על ידי השותפים האלה. חיסול שומרי הסף וחיסול עבירת מרמה והפרת אמונים מבית מדרשו של סמוטריץ' וביטול עילת הסבירות מבית מדרשו של דרעי. שומרי הסף, הפרת אמונים ועילת הסבירות הם שלושה מהכלים המרכזיים של המשפט, ושל הדמוקרטיה, לרסן במעט את הכוח השלטוני ואת השחיתות שלעתים ניגרת ממנו.
3. ומה עמדת ה"ישראלים" בסוגיה? ככלל, הרוב המכריע של ה"ישראלים" מעדיפים את הדמוקרטיה על פני היהדות כארגז הכלים הנורמטיבי לניהולה של החברה. עם מערכת המשפט יש לחלקם בעיה. הם מכירים בצורך לתקן, אבל לא בצורך לחסל. את הדוגמה לתיקון הישראלי מציע שר המשפטים גדעון סער שיוזמותיו כשר המשפטים מתוות את הכיוון: חקיקת חוק יסוד החקיקה, פיצול תפקיד היועץ המשפטי, זכויות נאשמים במשפט הפלילי, שימוע למועמדים לבית המשפט העליון. בעימות שבין ה"ישראלים" ו"היהודים" על מערכת המשפט, הבחירה היא בין תוכניות סער לתוכניות סמוטריץ' ודרעי. בין תיקון בהידברות והסכמה לבין הדי־9.
פרק שני: חמשת השקרים שמרחפים ברקע
מערכת הבחירות היא צבר גדול של פייקים, ספינים, נרטיבים מתחרים וכל מה שקורה בפוליטיקה יצרית במרוץ אל השלטון ואל הניצחון. מחרתיים, מלבד החזרה המוצדקת על הקלישאה שמעולם לא היו כאן בחירות חשובות יותר, ראוי להבליט כמה שקרים "אסטרטגיים" שמרחפים ברקע של המערכת הנוכחית.
1.השקר הראשון: הסימטריה של הפאניקה
בין שני הגושים, רב"י ורל"בי, מתקיים מאזן אימה במשמעות המילולית של המילה. כל גוש משדר אימה ופאניקה אם הגוש השני יקים את הממשלה. וכאן טמון השקר הגדול. ה"יהודים" יוכלו לחיות היטב אם בני גנץ וגדי איזנקוט ינהלו את הביטחון. מנגד, ה"ישראלים" לא יוכלו לחיות בשקט אם סמוטריץ' ובן גביר ינהלו את הביטחון. הדיון בסימטריה הזו הוא הזוי, בדיוק כמו שהזויה לגמרי המציאות שבה יותר מצביעים מעדיפים את הניסיון והטיפול הביטחוני שמציעים סמוטריץ' ובן גביר על פני הרקורד של גנץ ואיזנקוט. את המציאות הזו יכול היה ליצור רק קוסם כנתניהו. כובעו כמעט התרוקן משפנים, אבל זהו אחד השמנמנים שבקעו ממנו לאחרונה.
שקר הסימטריה הוא עמוק הרבה יותר. בעוד הסכנה לדמוקרטיה מצד גוש הרב"י היא אמיתית, הסכנה ליהדות מצד הגוש הרל"בי לא באמת קיימת. לכל היותר, ליברמן כשר אוצר יחתוך קצת בתמיכות לכוללים, אבל הכיפה לא תיפול. המבצר הדמוקרטי, בניגוד לתחזיתה של נשיאת העליון אסתר חיות, אולי ייפול, אבל הכיפה תמשיך למשול. פשוט, כי לפיד וגנץ הם יהודים לא פחות טובים, ולטעמי הרבה יותר טובים, מנתניהו, בן גביר, סמוטריץ', מעוז, דרעי וגולדקנופף.
2.השקר השני: שיתוף הערבים בקואליציה
כולם שותפים לריקוד הצבוע הזה. מצד אחד מחזרים אחרי הערבים, מצד שני דוחפים אותם לנישת האישה שאיתה בוגדים תרתי משמע. האישה הלא חוקית שמותר לתחזק במיליארדים מהתקציב, אבל לא להיראות איתה בפומבי. השקר כאן, מעבר לצביעות, הוא גם הגזענות שמגבילה את השתתפות הערבים במשחק הדמוקרטי. תקרת הזכוכית שלהם היא הכנסת, אבל דלתות הקואליציה והממשלה ייטרקו בפניהם. ה"יהודים", ובמובן מסוים גם ה"ישראלים", משתפים פעולה עם התזה שהישענות כלשהי על ערבים היא סכנה לזהות היהודית של המדינה. מנסור עבאס שסדק קצת את תקרת הזכוכית הזו הצליח לשכנע בכשרותו הפוליטית את נתניהו, בנט ולפיד וגם זה תלוי הזדמנות ושלטון. אבל לא את סמוטריץ' ובן גביר שעדיין לא הבהירו מיהו "הערבי הטוב" מבחינתם. בינתיים, בעל הסיכויים הגבוה ביותר הוא המנוח רס"מ אמיר חורי שנהרג בקרב מול המחבל בפיגוע בבני ברק.
3.השקר השלישי: הסכנה הכלכלית
הנה שאלה: באיזה צד של מפת הגושים מתרכזים הכוחות היצירתיים שהפכו את ישראל למעצמת הייטק כלכלית וביטחונית. הכוחות שבזכותם ישראל גם מתקיימת וגם משגשגת? ניחוש פרוע על אחריותי בלבד - רובם ככולם נמצאים בצד ה"ישראלי" של המפה ולא בצד ה"יהודי". נכון שבצד ה"יהודי" יש המשוכנעים שמלחמת הקיום האמיתית של המדינה היא באוהלה של תורה ובכפרי הגדה והגיבורים האמיתיים של ישועת ציון הם אברכי הכוללים ונערי הגבעות. אבל האמת כאן ידועה, ואם תעלה לשלטון קואליציית הביביסטים־כהניסטים־חרד"לים־חרדים, אז לאופוזיציה יישלחו לא רק מפלגות הרל"בי, אלא גם יצרני ומתחזקי החוסן הלאומי, הכלכלי והטכנולוגי שהם תלויי אקוסיסטם דמוקרטי־גלובלי אוניברסלי. וזהו השקר השלישי שלא מדברים עליו: קואליציית הימין־על־מלא מסכנת בעליל את חוסנה של מדינת ישראל שכולל גם את מעמדה הבינלאומי. דירוג האשראי יירד. מוחות יברחו, והשקעות לא ייכנסו למדינה שתשמיד בעצמה את הרקמות הדמוקרטיות שלה.
4.השקר הרביעי: זה בכלל לא ימין
אין יותר ימין, יש כהניזם. תשלובת סמוטריץ'־בן גביר השתלטה על הליכוד ומגדירה היום את הימין הישראלי לצד הזדהותו הביביסטית־הפרסונלית - בעד או נגד ביבי. לכן חשוב לחשוף את השקר ביחס למהות האמיתית של הימין, לפחות כפי שהנחיל אותה מנחם בגין, שמוכר היום על ידי בודדים בלבד בליכוד. ימין מוגדר באמצעות הכבוד למדינה ולסמליה ועל ידי הנכונות לשרתה ללא תנאי. במילה אחת: ממלכתיות.
קואליציית נתניהו היא בדיוק ההפך מכל אלה. אין אבן אחת בממלכתיות הישראלית שהברית הזו לא הפכה: זלזול בסמלי המדינה ומיטוט מוסדותיה; חליבת וניצול משאבים ציבוריים מצד המשפחה ונגזרותיה; השתמטות משירות ונצלנות כלכלית של המפלגות החרדיות; אלימות כלפי חיילי צה"ל מצד פורעי ההתנחלויות. 15 המנדטים של החרדים כפופים בכלל למרות הרבנים, ששלטון התורה ולא שלטון החוק או ריבונות המדינה הם מרכז האג'נדה שלהם. ושיא השיאים בביזוי קודשי הממלכתיות שמור לשלושה פעילי ליכוד בשכר: משה מירון שקילל והתפרע בטקס האזכרה הממלכתי לחללי פעולות האיבה; אורלי לב שקיללה משפחה שכולה, משפחת פרקש; רמי בן יהודה שהיכה את אחד מגיבורי מלחמת יום כיפור רמי מתן. ואלה עוד מתגאים בתואר "ימין־על־מלא". אין, אין גבול לשקר ה"ימין" הזה.
5.השקר החמישי: חיזבאללה והסכם הגז
בהסכם הגז עם לבנון ויתרה ישראל על דרישתה לתיחום קו הגבול הימי עם לבנון וקיבלה את הדרישה הלבנונית. היא לא ויתרה על ריבונות, אלא על עמדה במשא ומתן. ניתן לשער שאחת הסיבות היא המחיר שהיינו משלמים אילו נפתחה חזית כוללת מול החיזבאללה. את השקר והמחיר האלה כולם מסתירים. גם לפיד וגם נתניהו לא מספרים לציבור שאין לישראל תשובה אמיתית לאסון שיתחולל כאן אם החיזבאללה יחליט לרוקן עלינו את הארסנל שלו. ההערכות הן למאות רבות של הרוגים והרס תשתיות חיוניות בעורף האזרחי, התעשייתי והצבאי. ההערכות הן ל־3,000 טילים מדי יום למשך שבועות, שייבלמו רק לאחר תמרון קרקעי גדול שיגבה חיי חיילים רבים. בהסכם עם לבנון טמונה ההכרה המפוכחת בסכנת העימות הזה והחיוניות שבמניעתו. לא בכדי הוא זכה לקונצנזוס מלא ואפילו נדיר של כל גורמי הביטחון. לכן, דילג לפיד על הכנסת והכריע באמצעות התובנה המפורסמת שמיוחסת לדוד בן גוריון: פחות חשוב מה העם רוצה - יותר חשוב מה העם צריך.
אחרית דבר: ומקיאוולי לסיום
פתחנו במנטור של נתניהו, ארתור פינקלשטיין ונסיים במי שככל הנראה היה אחד המנטורים של פינקלשטיין, ניקולו מקיאוולי: "תן לי מכונת תעמולה מספיק טובה, ואהפוך שחיתות לטוהר, שקר לאמת, ועם לאספסוף".
