פרשנותחסידי כהנא לא זנחו את רעיון ההשתלטות על מערכת המשפט
פרשנות
חסידי כהנא לא זנחו את רעיון ההשתלטות על מערכת המשפט
מינוי אורית סטרוק לוועדה לבחירת שופטים משלים את השתלטות הבלתי כשירים על מערכת המשפט מבית היוצר של יריב לוין. לנתניהו יש מניע כפול להשפיע על מינוי נשיא לעליון: התיקים הפליליים והחשש מוועדת חקירה בעקבות הטבח בעוטף
הבחירה באורית סטרוק משלימה את השתלטות הכהניסטים על המשפט
המינוי של השרה אורית סטרוק לוועדה לבחירת שופטים כנציגת הממשלה - לא הפתיע. ראשית, השרה תואמת את חוסר התאמתה לתפקיד, תנאי חשוב למינויים בממשלה הנוכחית; כמו המינוי של גל הירש לממונה על החטופים והשבויים או המינוי של ח"כ צבי סוכות (הציונות הדתית, מפלגתו של בצלאל סמוטריץ') ליו"ר ועדת משנה של ועדת חוץ וביטחון לנושא יהודה ושומרון. סטרוק נמנית עם הקבוצה האידיאולוגית שמועידה לעליון את הדי 9 המפורסם, שהיום עסוק מאוד בעזה ובחזונה של הקבוצה הזו יעלה בהמשך לירושלים.
וזה הדבר השני שלא מפתיעה במינויה של סטרוק: הכהניסטים קיבלו את שני המקומות של הקואליציה בוועדה. אחד משני נציגי הכנסת בוועדה הוא ח"כ יצחק קרויזר מעוצמה יהודית, ונציגת הממשלה היא השרה סטרוק מהציונות הדתית.
בנוסף לכך קיבל איש הציונות הדתית שמחה רוטמן את ראשות ועדת חוקה, ואיתמר בן גביר, ראש עוצמה יהודית, קיבל את האחריות על המשטרה. המשמעות היא שהכהניסטים קיבלו את ארבעה התפקידים הפוליטיים החשובים במערכת המשפט. מסתבר שהם שותפיו המועדפים של שר המשפטים יריב לוין להובלת וניהול ה"רפורמות" שלו. לוין הוא שר המשפטים וראש הוועדה לבחירת שופטים. לביצוע ההפיכה המשטרית הוא בחר למנות ארבעה כהניסטים, ואפילו לא ליכודניק אחד.
ארבעת החברים האלה מתעבים את הדמוקרטיה ומונחים בידי התיאולוגיה הדתית של רבנים כמאיר כהנא ויצחק גינזבורג. רבנים שתורתם מטיפה לאפרטהייד, לגזענות, לגירוש ערבים, לנקמה בהם ולמחיית זכרם בעת לחימה, כשחזונם הסופי הוא הקמת בית המקדש ומלכות ישראל. המערך המפלגתי שהקימו הכהניסטים, בעידודו של ראש הממשלה בנימין נתניהו, הפך למפלגה השלישית בגודלה. לראשונה ניתן תיק האוצר לשר שאינו מהמפלגה הגדולה ביותר בקואליציה. בנוסף קיבל סמוטריץ' אחריות במשרד הביטחון על השטחים, כשאת הביטחון הלאומי והמשטרה מקבל שותפו בן גביר. כעת גם כל תפקידי המפתח ב"רפורמה" המשפטית – ועדת חוקה והוועדה לבחירת שופטים – הגיעו לחבורה האנטי־דמוקרטית הזו.
בוועדה לבחירת שופטים לוין ושני הכהניסטים שלצדו הם במיעוט בזכות בחירת ח"כ קארין אלהרר מיש עתיד לוועדה (בהצבעה חשאית בכנסת) ובזכות תבוסת אפי נוה בבחירות ללשכת עורכי הדין. נדמה שלוין הזניח קצת את הוועדה בגלל ביטחונו שהרכבה ישונה בחוק והיא תוכפף למרות הממשלה. אלא שטבח 7 באוקטובר טרף (זמנית?) את המהלך הזה, וגם בג"ץ "מאיים" להפעיל את הוועדה במתכונת הנוכחית. בכל מקרה עם שני הכהניסטים יכול לוין להקים בלוק חוסם למינוי שופטים לעליון, כך שלכל היותר יוכל לחזור על הישגי קודמיו דניאל פרידמן ואיילת שקד במינויי ריץ'־רץ' מוסכמים של שמרנים וליברלים. מצד שני הרעיון שלו למנות את הדוקטורים אביעד בקשי ורפי ביטון מעיד שלוין לא יסתפק בפשרות האלה.
ועדיין מטרידה התמונה השלמה של מינוי הכהניסטים לתפקידי המפתח הפוליטיים במערכת המשפט. זו עדות נוספת למסוכנותה של ממשלת נתניהו ולהכרח לסלקה כמה שיותר מהר מחיינו. הברית של לוין והכהניסטים לכינונה של ההפיכה המשטרית לא תיעצר במעבר מדמוקרטיה ליברלית לדמוקרטיה של "הרוב קובע". היא תמשיך להקמת דיקטטורה הלכתית. מבחינה זו גם נתניהו וגם לוין הם החמורים החדשים של המשיח.
הגיוני שיריב לוין ירצה למנות לעליון את בקשי וביטון
לרעיון מינוי שני הדוקטורים בקשי וביטון אין אישור רשמי, אבל כשותפים לרעיונות ההפיכה המשטרית (ושותפים לקונספט המינויים הלא מתאימים) – הגיוני ששר המשפטים לוין ירצה למנותם. על מינויי אקדמאים חסרי ניסיון מעשי מרחפת תמיד האמירה שמיוחסת לאהרן ברק על ההבדל בין שופט לפרופסור: שופט מקבל בעיה ועושה ממנה פתרון. פרופסור מקבל פתרון ועושה ממנו בעיה.
אגב, ברק עצמו היה פרופסור שמונה לעליון, אבל לאחר תחנת ביניים כיועץ המשפטי לממשלה, כמו פרופ’ יצחק זמיר שעבר במסלול הזה בדיוק. שני פרופסורים מונו ישירות לבית המשפט העליון: דפנה ברק־ארז ואלכס שטיין. שניים מונו בסיוע הכיפה לראשם: מנחם אלון ויצחק אנגלרד, אם כי אנגלרד הוא מגדולי מומחי המשפט בישראל ולכן מינויו נחשב "שניים בכרטיס אחד" – גם פרופסור וגם דתי.
בכל מקרה כולם בעלי רקורד ונוכחות אקדמית מרשימים לאין שיעור משני הדוקטורים שבהם מדובר כעת. פרופסור נוסף שמכהן בעליון הוא עפר גרוסקופף, שמונה לאחר שכיהן בבית המשפט המחוזי.
אגב, כשמדובר במינוי לשיפוט, דווקא בעליון קל יותר לאאוטסיידר מהאקדמיה להתאקלם כי עיקר העבודה בעליון היא הרכבים, שבדרך כלל עוסקים בשאלות משפטיות ולא בבירורים עובדתיים. בעליון הפרופסור "נעטף" מיד בשניים או יותר שופטים מנוסים שמצויים לידו בהרכב ומקלים עליו את הקליטה המקצועית. לעומת זאת, קשה יותר לתאר פרופסור ללא ניסיון מנהל לבדו תיק כלכלי או נזיקי גדול בבית המשפט המחוזי. בנקודה זו מועילה גם המומחיות. גרוסקופף כמשפטן כלכלי הצליח בבית המשפט המחוזי כשופט כלכלי בתיקים שהלמו את תחום מומחיותו האקדמי.
ככל שמדובר בפרופסורים בעליון, היו הרבה יותר מועמדים מאשר מינויים, מועמדים שהובטח להם המינוי על ידי נשיא העליון או שהיו מועמדים מטעם שרי המשפטים. רשימת המועמדים ארוכה ומכובדת: נילי כהן, רות גביזון, מני מאוטנר, גידי ספיר, אביעד הכהן, שחר ליפשיץ, מיגל דויטש, אריאל פורת, אייל בנבנשתי ועוד. לא כל המועמדויות האלה היו רציניות בגלל הקלות היחסית שבה התאפשר בשנים האחרונות להיכלל ברשימות המועמדים. אבל גם מינויים רציניים יותר לא יצאו לפועל ממגוון סיבות, שיקולים זרים, נימוקים קבילים, מאבקים אישיים לצד ההכרה שעדיף, מטעמי עומס ומקצועיות, לא להרבות במינויים מהאקדמיה. והיה גם סיפור ה"אג'נדה" שייחס אהרן ברק לרות גביזון כבסיס להתנגדות למינויה. גביזון היתה המועמדת המועדפת על שרת המשפטים ציפי לבני, והקרבות על המינוי שיתקו את הוועדה לבחירת שופטים למשך תקופה ארוכה. התנגדות נוספת לגביזון נשענה על נימוק "היעדר מזג שיפוטי".
האינטרסים להשפיע על זהות נשיא העליון: תיק פלילי ו־7.10
לפני 7 באוקטובר היה חשוב ללוין למנות נשיא מטעמו לעליון כדי להבטיח את ההרכב המיטבי שידון בערעורו של נתניהו, אם וכאשר יורשע במחוזי. אחרי 7 באוקטובר התחזק הצורך הזה באינטרס נוסף: להבטיח הרכב מיטבי אם וכאשר תוקם ועדת חקירה למחדל הטבח. כלומר לנתניהו וללוין אינטרס כפול במינוי נשיא לעליון.
זהו היבט נוסף של ניגוד עניינים שראש הממשלה נקלע אליו והוא כלוא בו. לכאורה, מדובר במגרש המשחקים והסמכויות של השר, אבל זו דוגמה לקשר הגורדי שבין ראש הממשלה לפעילויות ממשלתו, וזו גם אחריותו לפעילויות האלה. נתניהו לא היה מפקיר את המדינה לשיגיונות ההפיכה המשטרית של לוין ורוטמן ולא לטירופיהם המסוכנים של הכהניסטים אלמלא נזקק לשניהם כדי להציל את עורו שלו. אין חוות דעת משפטית או מסמך ניגודי עניינים שמסוגלים להכיל את עומק הסתירה ועוצמת הפגיעה בטובת הציבור, החברה והמדינה שגלומים בסיטואציה הזו.
החזקת מינוי נשיא העליון בידי שר המשפטים כבן ערובה בפיגוע־מיקוח הזה הוא רק חלק קטן מתמונה גדולה ומבהילה בהרבה. ללוין כמובן אינטרס נוסף: נשיא שיתמוך ויקדם את עיקרי ההפיכה המשפטית שהוא חוזה, או הוזה, את הקאמבק שלה.
