פרשנותרעות חולות: אלימות והטרדות הן קצה הקרחון במערכת הבריאות
פרשנות
רעות חולות: אלימות והטרדות הן קצה הקרחון במערכת הבריאות
האלימות נגד עובדי הבריאות שגררה את שביתת הרופאים והרוקחים, כמו גם הטרדות מיניות במוסדות רפואיים, דורשים טיפול שורש. אך אסור שיסתירו את הצורך בטיפול מיידי במחסור ברופאים ובהגדלת הרפואה הפרטית על חשבון הציבורית
1. אי אפשר שלא להזדעזע עמוקות מהתמונה שהופצה בשבוע שעבר בה נצפית רופאה, שבסך הכל הגיעה לעבודה כדי לרפא חולים ולהקל על כאבם, ומצאה את עצמה חבולה ושטופת דם מראשה ועד מותניה. כל מה שנאמר ונכתב על מערכת הבריאות הציבורית בטל בשישים לעומת התחושות הקשות והחלחלה שהמראה הקשה מעורר.
אותן תחושות קשות מתעוררות גם כאשר אנו שומעים על הטרדות מיניות באותה מערכת שאמורה להאריך חיים ולשפר את איכותם ולא להרוס אותם לצמיתות. מתמחה צעירה שמגיעה למוסד בריאות ממשלתי או ציבורי ועוברת שם חוויה טראומתית כמו הטרדה מינית על ידי רופא בכיר, שאמור לשמש כמנטור ומנהיג, מזעזעת לא פחות מהתמונה של הרופאה המוכה.
בימים האחרונים שתי התופעות הפסולות הללו צפו ועלו לכותרות ביתר שאת, במיוחד נוכח שביתת הרופאים עליה הכריז ועד עובדי הרפואה, ההסתדרות הרפואית הישראלית (הר"י), הגילדה החזקה ביותר בישראל.
כאות להזדהות שבתו גם הרוקחים מעבודתם. התוצאה: מחיר כבד אותו שילמו מיליוני אזרחי ישראל, שנאלצו לוותר על טיפולים שנקבעו להם או על תורים לרופאים מקצועיים או רופאים מתמחים.
וכל זה בלי שהזכרנו את חזרתה של הקורונה לחייהם של רבים. אין ספק שצעדי ההשבתה במערכת הבריאות היו ענישה קולקטיבית כבדה.
2. אסור להקל ראש באלימות נגד רופאים ובהטרדות המיניות במערכת הבריאות. שני הנושאים האלה חשובים מאין כמותם ודורשים טיפול שורש מהיר. אבל למרות החשיבות הרבה שלהם, הם לא הבעיות האקוטיות העמוקות של מערכת הבריאות הישראלית.
הטרדות מיניות במערכת הבריאות הן תופעה מזעזעת, כפי שהן בכל מערכת אחרת בישראל. כך גם אלימות נגד רופאים, שאינה צריכה לעבור בשתיקה גם כשהיא מופנית נגד עובדי ציבור אחרים. אך השבתת מערכת הבריאות בשבוע שעבר נראית לא רק שלא מוצדקת אלא שגם אינה צודקת.
לשר הבריאות ניצן הורוביץ, ולממשלה בה הוא חבר, מגיע "לחטוף" שביתה על אינספור הבטחות שפיזרה ולא קיימה. דווקא בנושא האלימות נגד רופאים, הממשלה הזו - וכאן מגיע קרדיט להורוביץ ולשר האוצר אביגדור ליברמן - טיפלה ובאופן מיידי, באמצעות 19 מיליון שקל שהקצתה לטובת הצבת שומרים בבתי החולים, דבר שממשלות העבר הקרוב נמנעו מלעשות.
מקרה האלימות הספציפי בבאר יעקב, שהביא לשביתה האחרונה, הוא גם "קולב" הרבה פחות מוצלח כטענה למגמה של אלימות נגד רופאים, אחרי שהתברר כי מדובר באיש שלקה בנפשו ובעל נטיות אובדניות. "החשוד נמצא במצב נפשי קשה ואנו ממתינים לקבל את תוצאות הבדיקה הפסיכיאטרית", נמסר מהסנגוריה הציבורית ביחס אליו. כלומר, האיש הזה היה יכול להתפרץ גם מול נהג המונית או נהג האוטובוס או מול בעל מכולת.
3. אי אפשר להשתחרר מהרושם שהפעם, הצפת הנושאים הללו על ידי כלל השחקנים במערכת - שר הבריאות, משרד הבריאות, הר"י וקופת חולים כללית - והשביתה הקשה שמלווה אותה, מבקשים להשיג מטרות נוספות, לרבות להסיח את הדעת מהכשלים המבניים של מערכת הבריאות, שרק הולכים ומחריפים. השיתוק של הממשלה הנוכחית אף מבטיח לנו החרפה נוספת בדרך. שר הבריאות ופקידי משרד הבריאות בשפל שלא נראה כאן הרבה שנים.
הורוביץ הצליח לריב עם כלל השחקנים במערכת והוא "נמחק" על ידם. הוא משאיר טעם מר על רקע הציפיות הגדולות שמינויו יצר וההצלחות שרשם בתחילת דרכו, כמו שיפור מנגנון העדכון של סל הבריאות המבטיח העלאת פרמננטית בתקציב הבריאות ומדיניותו המוצלחת סביב החיים לצד מגפת הקורונה.
הפקידוּת במשרד הבריאות גם היא לא יוצאת טוב מהמציאות הנוכחית. היא לא רלבנטית במקרה הטוב. ולראייה, למרות גל שישי של קורונה, הציבור איבד את האמון במערכת ואפילו התקשורת כבר לא קושרת להם את הכתרים שנקשרו בגלים הקודמים.
החולשה ניכרת גם בדרג הפקידות המקצועית. היחסים בין שר הבריאות לבין איגוד הרופאים והעומד בראשו, פרופ' ציון חגי, הגיעו לשפל חסר תקדים. הורוביץ לא פעל בחוכמה רבה במקרה של קיצור תורנויות המתמחים והלך שולל אחרי ארגון "מרשם", המייצג כעשירית מהמתמחים, שדרש קיצור לא מציאותי של התורנויות.
הוא סירב לפשרה של הר"י, שזכתה לתמיכה מוחלטת גם ממשרד האוצר והיתה מביאה לתוצאה רצויה של קיצור התורנויות באופן משמעותי. זאת מבלי להאריך את משך ההתמחות ומבלי לפגוע בשכר המתמחים — שתי סוגיות מהותיות עבור המתמחים, שאותן המתווה של מרשם לא פתר.
4. בנוסף, אי אפשר להסתיר את העובדה שברקע חגי וחבריו בהר"י "מחממים מנועים" לקראת המו"מ סביב הסכם שכר רופאים חדש, בתקופה של ריבוי סכסוכי עבודה בכלל. הרופאים מבינים שכולם רוצים העלאות, ולא רק הם, אך למשרד האוצר יש משאבים מוגבלים.
בקופת חולים כללית, צד נוסף להשבתה האחרונה, אין שקט. כיסא המנכ"לית רות רלב"ג מתנדנד 9 חודשים אחרי שמונתה, בשל מה שנראה כחיסול ממוקד של יו''ר ועד העובדים החזק בקופה. אם אכן תסיים את תפקידה תידרש הקופה למצוא מנכ"ל רביעי בתקופה של קצת יותר משנתיים. לצד זאת עסוקים בכללית בשתי חקירות משטרה בשני בתי חולים של הקופה, ששולטת בכשליש ממערך האשפוז בישראל, בחשד לעבירות פליליות חמורות בהן מעורבים בכירים בארגון.
העלאת המודעות לבעיות האלימות נגד רופאים וההטרדות המיניות במערכת הבריאות חשובה, אך אסור שהיא תסיט את השיח מהבעיות המבניות העמוקות: מחסור ברופאים, הגדלת נתח הרפואה הפרטית על חשבון הציבורית, האנרכיה בכללית, הגרעונות של קופות החולים, המצב הרעוע במערך הפסיכיאטריה, התורים הארוכים, וזו רק רשימה חלקית.
אלימות פיזית ומינית הם נושאים שקל לשווק וקל להזדהות עימם. מיגור התופעות נמצאות בקונצנזוס. קל לזעוק, לצעוק ולתלות שלטים. הרבה יותר קשה לגעת בעצבים החשופים של מערכת הבריאות ולנסות לשנות עיוותים, חלקם עתיקי יומין, שיזיזו את הגבינה לאנשים החזקים במערכת.
