משפט נתניהוהדרך לאמת רצופה כוונות מהגיהנום
משפט נתניהו
הדרך לאמת רצופה כוונות מהגיהנום
למרות הזיגזג של עד המדינה, נמנע בית המשפט מהכרזה על שלמה פילבר כעד עוין. לעדותו יש משמעות קריטית לביסוס הטענה שבנימין נתניהו “סטה מהשורה” באישור עסקת המיזוג בזק-yes
כולם במשפט הזה, בתיק 4000, מצהירים על רצונם להגיע לאמת. התובעת עו”ד יהודית תירוש, עד המדינה שלמה פילבר, הסנגורים וכמובן השופטים. אבל, כמו שהדרך לגיהנום רצופה כוונות טובות, כך הדרך לאמת רצופה גיהנום.
הסרט היפני המפורסם "רשומון" עסק בקשיים הגדולים בדרך להגשמת הכמיהה הזו לאמת, ובראשה הסובייקטיביות האנושית. כלומר, לכל אחד אמת משלו.
האמת של עד המדינה שלמה פילבר, כפי שהוא מציג אותה באולם, היא מורכבת, רב־משמעית, שאהבת ראש הממשלה בעבר בנימין נתניהו ונאמנותו אליו אינם הדבר היחיד ואפילו לא העיקר.
מצד אחד, הוא מספר שנתניהו הנחה אותו לפעול לטובת בזק. מצד שני, הוא מספר שפעל באופן מקצועי לגמרי ונתן לבזק את שהגיע לה בדין, כולל אישור עסקת בזק-yes, ליבת אישום השוחד. נכון שהדרך היתה עקמומית - שיתוף פעולה פסול והדוק מדי, שלו כרגולטור עם המפוקח. אבל, העיקר הוא הטיפול המקצועי בבזק. טענה זו משליכה על השאלה האם נתניהו פעל כשורה בהנחייתו לתת לבזק את מבוקשה, או סטה מהשורה. למה זה חשוב? על כך בהמשך.
1. פילבר מכרסם בבהירות
פילבר עמד להפוך מ"עד מדינה" ל"עד עוין". מלכתחילה אלה שני סוגי עדים בעייתיים. כעד מדינה הוא מעיד עם אקדח לרקתו. במידה ולא יספק לתביעה את מבוקשה - הפללה צלולה ובהירה של נתניהו - הוא עצמו צפוי לכתב אישום, הרשעה וכלא. והנה, הוא מגיע לאולם ומתחיל לכרסם בבהירות ההפללה הזו.
למשל, באמצעות צביעת התמורה לשוחד - אישור עסקת בזק-yes - בגוונים לגיטימיים. למשל, בהפיכת משרד התקשורת ובמיוחד המנכ”ל שלו לשעבר אבי ברגר, ל”נאשם” שהתנכל והתעלל בבזק. למשל, בתיאור חוקרי המשטרה כ”רוטוויילרים” שהאמת לא עניינה אותם, אלא רק הפללת נתניהו.
הבהירות בחקירות המשטרה הופכת למורכבות בעדות באולם. ומורכבות יכולה להניב את הספק שבכוחו לערער את ההרשעה. את הסכנה הזו מבקשת התובעת תירוש לסכל. מהלך העד העוין נועד להחזיר את המורכבות לבהירות.
“פילבר מוסיף אמירות שיש בהן כדי לשנות את התמונה”, נימקה בבית המשפט תירוש את בקשתה להכרזת העד העוין, “מדובר בסיכום במבט־על לפערים בין העדות באולם להודעות בחקירת המשטרה. בשלה העת לבקשה לחקור אותו כעד עוין”.
ותירוש מוסיפה ומסכמת: “אני מבקשת חקירה נגדית, לא שענטז. אין לנו עניין בכותרת של ‘עד עוין’. אנחנו מחפשים כלי אפקטיבי לסייע לבית המשפט לברר את האמת”.
2. תירוש מסירה את כפפות המשי
בית המשפט, כדרכו, מצא את הדרך לאזן בין דרישת התביעה לבין התנגדות הסניגורים. והדרך היא לא להכריז על פילבר כעד עוין אלא לאפשר לתביעה לחקור אותו בחקירה נגדית. כל צד חוקר את עדיו בחקירה ראשית ועד המדינה פילבר הוא עד התביעה החשוב ביותר.
אלא שבחקירה ראשית, התובעת תירוש מוגבלת בשלושת אלה: אסור לה להדריך את העד; אסור לה לתקוף אותו; אסור לה לעמת אותו עם ההודעות שמסר למשטרה. המגבלה השלישית הוסרה בחלקה כבר אתמול כשהותר לתביעה להגיש הודעות שנגבו במשטרה. והיום, היא שוחררה גם משתי המגבלות האחרות ורשאית להסיר לגמרי את הכפפות.
ואכן, החקירה נמשכה בהזרמת קטעים מחקירותיו של פילבר. תירוש כבר לא צריכה להתאפק מול נאומיו של פילבר על המורכבות. לזכותה, או לחובתה, תלוי בעיני המתבונן, היא הסירה את כפפות המשי מול פילבר כבר מתחילת עדותו. מעכשיו היא תנהג כך בסמכות וברשות בית המשפט.
פילבר הוא העד החשוב ביותר. הוא קשור לנתניהו, הוא נקשר לבזק, הוא קושר בין שניהם. למשל, בסיפור המעטפות שביקש נתניהו מפילבר להעביר לראשי בזק ובהם כותרות של אתר וואלה שלא היו לרוחו. מה למנכ”ל משרד התקשורת ולכותרות וואלה? איך ילכו השניים יחדיו, אלא אם נועדו בעסקת שוחד?
משפט פלילי, ובמידה רבה גם התקשורת, מעדיפים שחור-לבן על פני מורכבות. כולם ממוקדים בשורה התחתונה האם נתניהו נתן או לא נתן שוחד לשאול אלוביץ’ בתמורה לסיקור חיובי או היענות חריגה.
3. צליבה כפולה של עד המדינה
בתחילת עדותו נתפס פילבר כמי שסיפק לתביעה את מבוקשה כשהעיד על פגישת ההנחיה, פגישת הכורסאות - שבה נתניהו ביקש לכאורה מפילבר לסייע לאלוביץ’ ובזק, שיחת הנזיפה ועוד. ואז הוא זכה למקלחות השופכין המקובלות באתרי הביביסטים. השופרות צלבו אותו. והנה עכשיו, צולבת אותו גם התובעת תירוש באמצעות האיומים המרומזים להפוך אותו לעד עוין. וזאת, לנוכח ניסיונותיו לסגת/לסטות/לעדן/להסביר את הודעותיו במשטרה. ככה זה כשאתה מנסה לרצות את כולם, את הביביסטים ואת התביעה. במקרה כזה אתה חוטף פעמיים. גם מהסניגורים כאשר הוא מגלה נאמנות להודעות שמסר במשטרה (“כל מה שאמרתי זה אמת”), וגם מהתובעת תירוש, כשהוא מנסה לעבות את העדות ההיא בהסברים על מורכבות מצבו ומורכבותה של המציאות בה פעל.
לגורל דומה זכה היועמ”ש לממשלה היוצא אביחי מנדלבליט, שגם ביקש לרצות את כולם. גם את מחנה נתניהו כשמחק לו שני אישומי שוחד, וגם את מחנה מתנגדיו, כש“העז” להגיש נגדו כתב אישום. אלה שני המחנות שמאוחדים היום בהוקעת פילבר כשקרן.
2 צפייה בגלריה
היועמ"ש לשעבר אביחי מנדלבליט. גם הוא ביקש לרצות את כל הצדדים
(צילום: דויד ווייל, לע"מ)
4. סטייה מן השורה
ועכשיו למניע החשוב באמת בקרב על הפילבר. בעסקת שוחד אין חשיבות לשאלה האם איש הציבור פעל כדין או שלא כדין. האם נתניהו פעל כשורה או שהיתה כאן “סטייה מהשורה” בסלנג המשפטי. אם קבלן הטמין מעטפות כסף בחליפתו של ראש העיר, אז אין כל משמעות לשאלה האם ראש העיר נתן לו אישורים שהגיעו לו כדין או שלא, אם סטה מהשורה או לא.
ההבדל בין אותו קבלן לנתניהו הוא בטיבה של טובת ההנאה שנתן המשחד למשוחד. במקרה של הקבלן, אין מחלוקת שמעטפת המזומנים מכוננת את עבירת השוחד. בכתב האישום נגד נתניהו, וזו טענה מרכזית של ההגנה - טובת ההנאה היא נקודת התורפה של התביעה וכתב האישום.
להכרה בסיקור חיובי או היענות חריגה כטובת הנאה, תטען ההגנה, יהיו השלכות עקרוניות ותקדימיות. גם בעצם מיסגור יחסי עיתון-שלטון אל תוך עבירת השוחד והמשפט הפלילי, וגם לנוכח עדות מנכ”ל וואלה לשעבר אילן ישועה שכירסמה, לשיטתה, בנרטיב לפיו האתר השליך עצמו כאסקופה נדרסת לרגלי השליט ומשפחתו.
ולכן, חשוב לתביעה לבסס בחוזקה את הרגל הרגולטורית, את צידו השני של מתרס השוחד. את הטענה שנתניהו ופילבר היטיבו שלא כדין אם אלוביץ’ ובזק. אם פילבר ישכנע את בית המשפט שפעולתו לטובת בזק היתה כדין, ומצד שני, תכורסם טובת ההנאה שהתקבלה מוואלה, ייסדקו מאד שתי הרגלים של האישום בשוחד. אבל, אם יוכח שנתניהו סטה מהשורה באישור עסקת המיזוג - קל יותר יהיה לשכנע שהמניע לסטייה הוא עסקת השוחד. זו תהיה ראיה נסיבתית חזקה מאוד.
לכן עדות פילבר חשובה. לתביעה חשוב להוכיח באמצעותו את כל המחדלים והפגמים בעצם מתן האישור על ידי נתניהו (באמצעות פילבר). להגנה חשוב להוכיח באמצעותו שנתניהו פעל כדין. להכרעה בין שתי עמדות אלה עשויה להיות חשיבות גדולה בהרכבת הפאזל לכדי תמונה סופית – שוחד או הפרת אמונים.
5. כאשר אין אקדח מעשן
לפני שמונה שנים, באותו בית המשפט ממש, קומה אחת מתחת, נפגשו השופט עודד שחם, אחד משלושת שופטי תיק 4000, והסניגור ז’ק חן. זה היה בתיק קרטל הלחם. המדינה ביקשה להעלות כעד תביעה את דוד פוגל, מנהל שיווק במאפיית ברמן. מסתבר שאותו פוגל, היה אז גם חשוד בתיק. הסניגורים, וביניהם עו”ד חן, התנגדו: “לא ראוי שהעד יעיד כל עוד הוא לכוד במלתעות התביעה”. השופט שחם קיבל את הטענה. “מבחינה פסיכולוגית, מודעת או שלא”, אמר, “אדם חושב לעצמו למה להכעיס את מי שגורלו בידיו”. שחם הציע לתביעה לדחות את העדות עד שיוחלט אם להגיש כתב אישום נגד פוגל או לסגור את התיק. התביעה יצאה להתייעצות וכעבור כמה דקות הוחלט לסגור את התיק כדי שיוכל להעיד.
הדמיון שהסנגורים מהדהדים לימינו הוא שיש להתייחס בזהירות לעד שלכוד במלתעות התביעה. עד שבידה הכוח להוליכו הביתה או לכתב אישום. הסכם עד המדינה עם פילבר מפרט שלל אדיר של עבירות שמבטיח שנים ארוכות בכלא. כל תיקי האלפים וגם תיק בזק-yes שנחקר ברשות ניירות ערך ועדיין ממתין לבירור.
מצד שני, עדות מדינה היא חיונית במיוחד בחשיפת עבירות מהסוג שלפנינו. כשאין “אקדח מעשן” ואין ראיה ישירה למעורבות החשוד המרכזי, נתניהו. לכן יש להוכיח את העבירה, בין היתר, באמצעות עדי מדינה מסביבתו הקרובה. ושלמה פילבר הוא החשוב ביניהם. זו הסיבה למלחמת העולם שמתנהלת על כל תג ותג בעדותו. עד תביעה, עד מדינה, עד עוין והכי חשוב - האם גם עד אמת.
