פרשנותההסתדרות הרפואית כבר מזמן זקוקה לניתוח או לטיפול נמרץ
פרשנות
ההסתדרות הרפואית כבר מזמן זקוקה לניתוח או לטיפול נמרץ
מאבק המתמחים הוא רק קצה הקרחון: ההסתדרות הרפואית שולטת ביד רמה בעולם הרפואי בישראל ובין היתר היא קובעת את מספר הרופאים. גם המתווה החדש שהציג שר הבריאות לא יציל את המצב
1. אחרי איומים חוזרים ונשנים, אתמול זה קרה: עשרות מתמחים בעשרות מחלקות בבתי החולים הפזורים בכל ארץ הגישו מכתב התפטרות. ב"מרשם" - ארגון קטן ובועט שמייצג חלק קטן מהמתמחים, כ־1,500, אך מוביל את המחאה, הבהירו: "ככל שלא יהיה שינוי במתווה קיצור התורנויות בימים הקרובים, יוגשו מאות מכתבי התפטרות נוספים בעשרות מחלקות נוספות ברחבי בתי החולים בארץ". לשון ההודעה של הארגון שהחל את המאבק לקיצור התורנויות, אך כבר עורר קריאה לשינויים עמוקים בהרבה במערכת הבריאות.
בניגוד למה שהתרחש בשבוע שעבר, אז הוגש מכתב פיטורים קולקטיבי, אך חסר תוקף משפטי, של 25 מתמחים בחדר לרפואה דחופה באיכילוב, שהיה מיועד לשר הבריאות - הפעם, המכתבים היו אמיתיים וקבילים. מדובר בצעד חסר תקדים: עשרות רופאים, ובראשם יו''ר ארגון מרשם ד''ר ריי ביטון, הגישו מכתבי התפטרות אישיים. עד אתמול, "כלכליסט" בדק ומצא כי לא הוגש ולו מכתב התפטרות אחד בעל תוקף, והצעדים שנעשו היו בגדר תרגיל יח”צני המבוסס על אסטרטגיית "תחזיקו אותי".
אחרי האירועים של אתמול, הדברים שאמר ל"כלכליסט" גורם בכיר מאוד במערכת הבריאות שמבקש להישאר בעילום שם (ויש הרבה גורמים שנאלצים להתבטא כך ומייד נסביר מדוע) - קיבלו משנה תוקף: "רכבת קיצור התורנויות יצאה לדרך ואיומי הסרק רק מחלישים אותם".
3 צפייה בגלריה
הפגנת מתמחי רפואה, במרכז ריי ביטון יו”ר ארגון "מרשם". המאבק יוצר מיני־מהפכה במערכת הבריאות
(צילום: מוטי קמחי )
אין כמעט עוררין על כך שמרשם, החל מיני־מהפכה ולא בטוח שאת השד הזה ניתן להחזיר לבקבוק. לבטח לא ברור אם יש רצון או צורך בכך. זה כבר לא רק הם, המתמחים. גם הסטודנטים לרפואה הם בעלי אינטרס מובהק בקיצור תורנויות. שהרי כל שנה של התקדמות בלימודים, הם רואים כיצד ה"ויה דולורוזה" של תורנות באורך 26 שעות הולכת ומתקרבת אליהם. רבים הצטרפו למחאה שאורגנה על ידי מרשם, שבתו וחסמו כבישים.
בניגוד לשאר הסטודנטים מכל שאר התחומים, אשר אינם מאופיינים בכוח מיוחד, אלו שלומדים רפואה - כל אחד ואחת - הם בעלי חשיבות אסטרטגית למדינת ישראל. ויש למדינה אינטרס מובהק לא רק לקדם אותם, אלא לעשות זאת כמה שיותר מהר. הרי, כאמור, רופאים יש, אבל בחסר.
2. אחת השאלות הגדולות שגל המחאה הזה עורר, הוא איפה ההסתדרות הרפואית הישראלית המכונה בקיצור הר"י. הארגון הזה נחשב עד ה־25 בספטמבר השנה - מועד ההפגנה הראשונה שמסמנת את תחילתו של מאבק המתמחים - לאיגוד החזק ביותר בישראל. יתכן כי הסיבה המרכזית להיותו כה חזק טמונה בעובדה אחת מעניינת: להר"י יש כובע כפול. מצד אחד הוא איגוד עובדים מייצג, אך במקביל הוא גם איגוד מקצועי ששולט ביד רמה ותקיפה בכל העולם המקצועי הרפואי של ישראל. זאת בעיקר, באמצעות המועצה המדעית - גוף כל יכול שבין השאר קובע, הלכה למעשה, את מספר הרופאים במערכת.
באמצעות המועצה המדעית, האיגודים ושאר הזרועות הפועלות בו, הר”י מווסת את מספר הרופאים בישראל ודואג שהם יהיו במחסור מתמיד תוך יצירת לחץ על השכר. הוא גם יכול לקבוע דה פקטו את הרכב הרופאים - כמה בנוירולוגיה, כמה באף אוזן גרון וכמה בקרדיולוגיה. זאת באמצעות הגדלת הקושי במבחן כזה או אחר, או קביעת מכסות מינימליות בבית החולים לצורך הכרה בהתמחות במקצוע זה או אחר.
המאבק כעת חושף את חוסר הרלבנטיות של הארגון. הנה דוגמה קטנה. ביום חמישי האחרון, התנוססה באתר של הר"י כותרת: "בכירי ההסתדרות הרפואית על הדרך הנכונה ליישום קיצור תורנויות הרופאים המתמחים". מי שלוחץ על אותה כותרת ימצא את ההודעה הבאה: "יושבי הראש של כל האיגודים המקצועיים יוציאו בקרוב ניירות עמדה מטעמם". אכן, הר"י נתפסה עם חלוק הרופאים למטה. הרי אם הר"י היתה רוצה קיצור תורנויות - התורנויות היו קצרות. באורך שהר"י היתה רוצה. היו לה 10 שנים לדאוג לכך.
הקושי הראשוני של הר"י הוא להצטרף למהלך של הנמסיס האולטימטיבי. ארגון מרשם הוקם לפני 10 שנים אחרי המו"מ על הסכם שכר קיבוצי ב־2011 ששוב הפקיר את המתמחים. לראשונה, ארגון העז לקרוא תיגר על הר"י בת ה־100. אבל הקושי אמיתי, כפי שמסבירים רופאים בכירים בעילום שם, הוא כי הר"י הוא ארגון המורכב בעיקר מרופאים בכירים ומבוגרים (ישראל היא שיאנית בגיל הרופאים ב־OECD). כפי שהם ציינו בראיונות ספורים שהעניקו מאז פרוץ המשבר, המוטו הוא “מה שהיה הוא מה שיהיה. כלומר, כמו שאנו עשינו תורנות של 26 שעות לפני 50 שנה - כולם יעשו".
לפי אתר מרשם, הרוב הגדול של החברים בהר"י, 73%, הינם רופאים בכירים היושבים בהנהלת הארגון ולכן העדפתם תהיה סביב האינטרסים של הרופאים הבכירים. רק נזכיר כי בעקבות הקמתו של מרשם, הקימו בהר"י מעין שלוחה של מתמחים, אך היא כפופה באופן מוחלט להחלטות של הנהלת הר"י. לכן, השתיקה של הר"י באירוע הנוכחי איננה רק רועמת, אלא היא גם איננה מקרית.
זו גם הסיבה מדוע השקיע הארגון הזה, שהוא נטול חובות דיווח (אגודה עותומנית), מיליוני שקלים בקמפיין לטובת הגדלת תקציב הבריאות. אין ספק שחייבים להגדיל את המקורות, אך גם לייעל אותם ולבצע שינויי עומק. אחד מהם ברור: כבר 61 שנים שמשרד הבריאות מפקיר את הסמכויות האלו - שאמורות להיות מיניסטריאליות לכל דבר ועניין - בידי איגוד. או במילים יותר בוטות - גילדת הרופאים. אפילו במשק החשמל והנמלים אין להסתדרות כזה כוח וזו הסיבה כי כל כך הרבה פקידים ורופאים בכירים, תומכים במאבק, אך "בשקט". הם מתבטאים בעדו, אך בעילום שם. אף אחד לא רוצה להסתבך עם הר"י.
שיהיה ברור: לא יהיה קיצור תורנויות אמיתי, כל עוד לא משחררים את ברז הרופאים ומגדילים משמעותית את מספרם בישראל. נושא זה חייב להשתנות, ומייד. התמונה שמצטיירת בפנינו מטרידה ביותר: הזדקנות האוכלוסייה בישראל היא מהמהירות בעולם; מספר הרופאים הקרובים לגיל פנסיה הוא הגבוה ביותר במערב; שיעור המקבלים תואר רפואה בישראל הוא מהנמוכים ב־OECD; שיעור הרופאים שהוכשרו בחו"ל הוא הגבוה בעולם המפותח. ישראל נשארת ללא רופאים ובלי צעדים קיצוניים, מבניים ודחופים. התוצאה ברורה: האזרח ייפגע.
למעשה, הוא כבר נפגע, והוא מרגיש זאת כאשר עליו להמתין 8 חודשים כדי לראות אורטופד או גניקולוג. אי אפשר לקצר תורנות, לבטח לא בפריפריה, על חשבון המטופל. זו אופציה שלא באה בחשבון, וגם המתמחים לא מסכימים לה.
3. מאוד תמוהה ההתייחסות של ממשלת השינוי בראשות נפתלי בנט לאירועים האחרונים במערכת הבריאות והרפואה. ההתקפה של שר האוצר אביגדור ליברמן, איננה במקומה, בדומה לחיבוק החם של שר הבריאות ניצן הורוביץ שבמסיבת עיתונאים דרמטית הצהיר שנמצא “פתרון למשבר המתמחים” כאשר שום דבר מהותי לא השתנה מאז הוצג המתווה הקודם לפני שבוע וחצי.
הם לא צריכים חיבוק, הם צריכים פתרון אמיתי. אנחנו, אזרחי ישראל, צריכים פתרון. גם בכירי משרד הבריאות שותקים כמו דגים. הם עוד תקועים בקורונה. שלא לדבר על שרת הכלכלה אורנה ברביבאי שהוציאה את הנצרה וזרקה את הרימון לשמיים בתקווה שמישהו כבר יתפוס אותו. כל פתרון שיתקבל אינו קשור אליה כי אין לה את הכלים לטפל בבעיה כה סבוכה.
בניגוד להערכות (או לציפיות), הבעיה הזו לא תיעלם. לכן כדאי להזדרז ולהמציא בפני המתמחים המוחים קצת קבלות. סוג של מתווה ארוך טווח. ברור שלא כל המתמחים מסכימים על כל: ישנם מתמחים שהיו מעדיפים להשאיר את שעות התורנויות על כנן אך להפחית את מספרן. גם בגזרה הזו אין תמימות דעים. אך הממשלה יכולה לקדם פתרונות לא מסובכים במיוחד שנמצאים ממש מתחת לאף.
3 צפייה בגלריה
מימין: יו”ר ההסתדרות הרפואית (הר”י) ציון חגי ושר הבריאות ניצן הורוביץ. כבר 61 שנים שמשרד הבריאות מפקיר סמכויות משמעותיות בידי הר”י
(צילום: שאול גולן, קובי קואנקס)
הנה דוגמא: התברר בשבוע שעבר כי יש 2,387 רופאים יהודים ברחבי העולם, אשר הביעו עניין בעלייה לארץ בתקופה האחרונה וארגון "אופק ישראל" - הזרוע הביצועית האחראית להבאת עולים ארצה - כבר איתר אותם ונמצא עימם בקשר. כך גם לגבי 1,195 אחיות. התברר עוד כי ב־12 השנים האחרונות, "החוויה הישראלית" - חברה־בת לחינוך של הסוכנות היהודית - הביאה ארצה למעלה מ־700 רופאים מארצות מזרח אירופה ובשיתוף פעולה עם בית החולים רמב”ם וארגון מסע שמכין אותם לקראת מבחן הרישוי - הם הופכים לרופאים ישראלים. כ־90% מהרופאים עברו בהצלחה את המבחן ו־97% מהם עולים.
לא ברור איך השר הכי מזוהה עם העולים החדשים שגם שולט על ברז כספי הציבור מפספס כזו הרמה להנחתה. הפתרון הזה הוא מהיר וזול יחסית. הרי מערכת הבריאות הישראלית לא יכולה להמתין עוד שבע או שמונה שנים עד שהסטודנטים של היום יסיימו ללמוד. אין לה את הזמן הזה. אבל יש פתרונות נוספים שאפשר לקדם. זו הזדמנות פז לייצר אסדרה ולהתחיל ליישם את מודל "עוזרי רופא" ו"אחות מומחית" שיפחיתו בצורה משמעותית את העומס. הרי חלק מהפעולות הרפואיות שרופא מבצע היום, ניתנות להיעשות על ידי עוזרי רפואה. שלא לדבר על השעות האבודות העצומות שרופאים מבזבזים על פעילות אדמיניסטרטיבית ובירוקרטית. זה הזמן לשינויים וגם ללקיחת סיכונים מסוימים, אחרת, שוב "נפספס את המשבר".
