ניתוחהעמידה הצפויה בתקרת הגירעון היא מלכודת ושר האוצר נפל בה
ניתוח
העמידה הצפויה בתקרת הגירעון היא מלכודת ושר האוצר נפל בה
הכנסת אישרה אתמול הגדלה של ההוצאה הממשלתית ב־3.4 מיליארד שקל, בצעד שמשמעותו הגדלה נוספת של הגירעון הממשלתי • נאומו של שר האוצר בכנסת, שבו מנה את עוצמות הכלכלה הישראלית, חשף שאננות יתר והיה מופע שיועד לחברות הדירוג • אלא שהחברות הללו רואות גם את נתוני החסר: הורדת תחזית הצמיחה, ההתנהלות התקציבית הלא מרוסנת והתארכות המלחמה, שהופכת למשקולת קבע על הכלכלה הישראלית
הגירעון ב־12 החודשים האחרונים הגיע ל־8.3% תוצר, שהם כ־161.4 מיליארד שקל. אך רק כמחציתו – 84 מיליארד שקל למען הדיוק – נצברה במהלך 2024, יתר הגירעון נצבר בארבעת החודשים האחרונים של 2023. גירעון של 84 מיליארד שקל בשמונה חודשים רחוק מלהיות נמוך. מדובר ב־4.3% תוצר וסכום שמשקף גירעון חודשי של כ־10.5 מיליארד שקל. אך גם אם הקצב הזה יימשך ובארבעת החודשים הבאים יצטברו עוד 42 מיליארד שקל לגירעון, הרי ש־2024 תסתיים בגירעון של כ־6.5% תוצר – פחות מתקרת הגירעון שהוגדרה בחוק התקציב החדש ל־2024. זה חישוב המעטפה שמסביר את העמדה הרווחת באוצר ובבנק ישראל כי 2024 תסתיים עם גירעון הנמצא בסביבה המתוכננת.
העובדה שככל הנראה נעמוד בתקרת הגירעון המתוכננת היא בשורה טובה ללא ספק, היא מלמדת על חוזקו של המשק הישראלי ומגבירה את האמון בתחזיות של אנשי המקצוע בממשלה. אך בשורות טובות עשויות להיות גם פיתוי. לדחיית החלטות קשות, לוויתור על הידוק החגורה.
הראשון ליפול בפיתוי של העמידה המפתיעה בתקרת הגירעון היה שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. הוא החליט להגדיל את ההוצאה הממשלתית בעוד 3.4 מיליארד שקל. סמוטריץ' הסביר אמש במליאת הכנסת כי ההגדלה לא דורשת את הגדלת תקרת הגירעון בחוק. אין ספק שסמוטריץ' מבין היטב כי הגדלת ההוצאה מגדילה את הגירעון לעומת מצב בו לא היו מגדילים את ההוצאה, אך ספק רב אם שומעיו מבינים מפני שניסוחיו מטשטשים זאת.
סביר מאוד להניח כי אם הגדלת ההוצאה היתה דורשת את הגדלת הגירעון בחוק, הרי שסמוטריץ' היה מתאמץ יותר למצוא מקורות פנים־תקציביים בכדי לממן את ההגדלה הדרושה למימון המפונים, או למצער, היה מסתפק בפריצה קטנה יותר של התקציב. זה המקום להזכיר כי ההרחבה בהיקף של 3.4 מיליארד שקל מורכבת מכמיליארד שקל של ביטול שני קיצוצים רוחביים שעברו בממשלה בחודשים האחרונים, ומתוספות בהיקף של כ־200 מיליון שקל למילואימניקים ועוד כ־255 מיליון שקל למימון מענים לנפגעי 7 באוקטובר. כמו כן, ישנם מקורות תקציביים, דוגמת תקציב הישיבות המוקפא בגין פסיקת בג"ץ (כ־300 מיליון שקל), שעדיין לא נוצלו.
ייתכן שכל התוספות הללו נחוצות, אבל אין ספק כי אם הדבר היה כרוך בהגדלת הגירעון, הדבר היה נעשה במשנה זהירות וכחלק מדיוני תקציב 2025.
למרות שניתן לחשוב על דרכים מדויקות ואסתטיות יותר, הבחירה של סמוטריץ' לממש במהירות את העמידה הצפויה בתקרת הגירעון היא בסופו של דבר סבירה.
שר האוצר מאוד שאנן, התחזיות של הדרג המקצועי – פחות
עם זאת, נאומו בכנסת חשף סיכון נוסף שיש לנתונים המפתיעים לטובה – שאננות יתר. במופע שהיה מיועד כמעט במפורש לאנשי חברת הדירוג, ציין סמוטריץ' את העוצמות המפתיעות של כלכלת ישראל, את ההפתעה בהכנסות ממסים, את האבטלה הנמוכה, את העלייה בשכר הממוצע, את הרכישות בכרטיסי האשראי, את הבורסה הישראלית, את הרבעון השני בהייטק, ואת נתוני השקל. שר האוצר דיבר בלהט מוצדק ומפתיע על העוצמות הטמונות בחברה הישראלית.
גם אם הנתונים שסמוטריץ' הביא דורשים דיוק – כמו העובדה שחלק מהעלייה ברכישות בכרטיסי האשראי ובהכנסות ממסים נובעת מההוצאה הממשלתית הגדולה וגם מה"מצור" האווירי שיש על ישראל בשל המשך הלחימה בעזה ובגבול הצפון, או דוגמת העובדה שהעלייה בשכר מלמדת גם על השתרשות של האינפלציה – הם אינם נתונים שקריים, זו בעיקר תמונה חלקית של המצב בישראל. תחזית הצמיחה ל־2024 עודכנה על ידי הכלכלן הראשי ל־1.1% בלבד (לעומת 1.9% בתחזית קודמת — ש"ט), מה שמשקף ירידה ברמת החיים של אזרחי ישראל שכן קצב גידול האוכלוסיה בישראל עומד על 2%. גם תחזית הצמיחה ל־2025 עודכנה כלפי מטה ל־4.4% וגם זאת בהתבסס על כך שהמלחמה תסתיים עד סוף 2024.
צמיחת הכלכלה היא בסוף משתנה המאקרו החשוב ביותר ואסור להתעלם ממנו, גם אם אנו מופתעים מההכנסות החיוביות.
יתר על כן, סמוטריץ' הסביר בנאומו כי הצורך בהרחבה התקציבית נבע מכך שהמלחמה התארכה הרבה מעבר למה שתוכנן. את האחריות על התארכות המלחמה הוא הטיל, כדרכו, על אחרים: "אנחנו משלמים את המחיר של 30 שנה שלא רצינו לשלם את מחירי המלחמה המלאה. קשה לטפל בזה ביום אחד, אז לוקח יותר זמן ממה שתיכננו". אלא שהמלחמה המתמשכת היא לא דבר של מה בכך מבחינה כלכלית, היא גורם שמטריד מאוד את המשקיעים ואת חברות הדירוג. אט אט מחלחלת ההבנה כי המלחמה שתוכננה להסתיים בסוף הרבעון הראשון של 2024 עשויה להפוך למלחמה ארוכה, של כמה שנים, ולהיות משקולת תמידית על הכלכלה הישראלית.
ניתן לראות את היקף הנטל של המלחמה על הכלכלה הישראל דרך ההוצאה הממשלתית מדי חודש. תקציב המדינה ל־2024 היה גבוה במיוחד בשל המלחמה, אך ההוצאה הממשלתית מתנהגת בצורה כמעט קבועה – כ־50 מיליארד שקל בחודש. אילו סוף המלחמה היה מתקרב, היה ניתן לראות ירידה עקבית ואיטית בהוצאות הממשלה החודשיות. אך מכיוון שבכל נקודת זמן נראה כי המלחמה תימשך עוד רבעון, החשב הכללי מנהל את התקציב בצורה הדוקה ושומר על מבנה של כ־1/12 מדי חודש.
50 מיליארד שקל בחודש הם כ־10 מיליארד שקל יותר ממה שהממשלה הוציאה ערב המלחמה, וזו הוצאה שמשקפת גירעון חודשי של כ־10 מיליארד שקל בחודש. המשקיעים וחברות הדירוג יצטרכו להשתכנע שהמלחמה העצימה קרובה לסיום, ושאת העלויות העודפות, שילוו אותנו שנים קדימה, אנחנו מתכוונים לממן לא רק באמצעות גירעון.
סמוטריץ' אמר בסוף נאומו, במה שנראה ממש כפנייה לחברות הדירוג, "מעבר לפוליטיקה, המשקיעים מסתכלים על המספרים ומסתכלים על ההתנהלות האחראית שלנו, שהיא מאוד שמרנית ומאוד מרוסנת". שר האוצר צודק כי בחברות הדירוג מסתכלים על המספרים, אך הם מסתכלים על כל המספרים ולא רק על אלו שנוחים לשר. הם מסתכלים גם על הצמיחה הצפויה, גם על המלחמה המתמשכת וגם על ההוצאות הממשלתיות הצפויות. סמוטריץ' גם צודק שחברות הדירוג מסתכלות מקרוב על ההתנהלות הממשלתית, אך ספק רב אם הן מתרשמות שהיא אחראית, שמרנית ומרוסנת.
גם אם יהיה תקציב מרוסן פיסקאלית, הוא לא ימלא את הבור התקציבי
סמוטריץ' אמנם מצהיר בשבוע שעבר בתוקף כי בכוונתו להביא תקציב עם תקרת גירעון של 4% בלבד, ופקידי האוצר מדווחים כי הוא מסור לגמרי ליעד הזה, אחדים תיארו כי בישיבה שהתקיימה שלשום בנוכחות ראש הממשלה הוא התעמת עם פרופ' אבי שמחון שניסה לטעון כי אין להביא צעדים מרסנים בתקציב 2025. המלחמה שסמוטריץ' מתחיל לנהל על תקציב 2025 כדי שהוא יהיה מרוסן פיסקאלית מפתיעה מאוד את כל מי שניסה בחודשים האחרונים לשכנע אותו להתחיל את הדיונים על תקציב 2025. "אם הוא כל העת תמך בתקציב 2025, למה הוא התעמת על הנושא הזה כל כך?", תהה בכיר בממשלה בפני כלכליסט.
אין אלא לקוות כי הפעם שר האוצר רציני וכי באמת הוא מתכוון להעביר תקציב ל־2025, אך נכון לעכשיו הוא עדיין לא קיבל את ברכת הדרך מאת ראש הממשלה נתניהו. הנוכחים בשתי ישיבות התקציב שהתקיימו עם ראש הממשלה, שר האוצר, והדרג המקצועי אמרו כי נתניהו שומר על פנים חתומות. הוא מאפשר להתקדם עם התקציב, אבל לא מושקע לגמרי בתוך הנושא הזה. יחסו של נתניהו לישיבות סוכם כך: "הוא מוכן לתקציב, אבל לא רוצה בלאגן". נתניהו כדרכו מושך את הזמן עוד, עדיין משוכנע שאין שום מחיר לדחיינות.
נדמה כי התרחיש הסביר ביותר הוא שבסופו של דבר יהיה תקציב מרוסן פיסקאלית. הוא יהיה רחוק ממושלם, לא יכלול רפורמות ולא ימלא לגמרי את הבור התקציבי, אבל הוא יהיה מספיק דיו, הוא יהיה בינוני. סמוטריץ' ונתניהו ידרשו אז מהציבור ומהתקשורת מחיאות כפיים על האומץ שלהם, אך יהיה אסור לשכוח את הדרך שלהם לשם. בשונה ממה שסמוטריץ' ונתניהו משוכנעים, יש חשיבות עצומה לדרך שבה עובר תקציב, והמשקיעים וחברות הדירוג נותנים משקל לצורת ההתנהלות, התגובות של השוק יכולות להיות פתאומיות ומפתיעות. גם בטווח הארוך, התנהלות חובבנית שמתיישרת רק ברגע האחרון ניכרת גם כלפי חוץ, והיא בודאי לא תאיץ את החזרת הדירוג האשראי שירד לנו.
