ראיון"למנוע מחיילים ציוד מתרומות זה להעניש אותם בסכנת חיים"
ראיון
"למנוע מחיילים ציוד מתרומות זה להעניש אותם בסכנת חיים"
"ההחלטה לאסור תרומות ציוד לצבא היא מנותקת, שערורייתית וחסרת אחריות, וגם מהווה יריקה בפרצוף של ארגוני התרומות", אומרת עדי וקסמן שעזבה את ישראל לפני 26 שנה וב־7 באוקטובר הקימה ארגון שגייס כבר 9 מיליון דולר עבור כוחות הביטחון
"מפקד זרוע היבשה, אלוף תמיר ידעי, אמר לאחרונה בדיון סגור שיקדם צעדי ענישה נגד מי שישתפו פעולה עם קבלת תרומות. זאת החלטה מנותקת, שערורייתית, חסרת אחריות ומסוכנת גם כלפי לוחמים שנותנים את החיים שלהם עבור המדינה, שלא לדבר על התחושה של יריקה בפרצוף מצד ארגוני התרומות. רחפנים שנכנסים לאיתורים במנהרות ובבתים במקום חיילים, ציוד להגנה על העיניים, ציוד תרמי לראיית לילה - הם ציוד מציל חיים". כך אומרת עדי וקסמן, ישראלית לשעבר שמתגוררת בארה"ב כ־26 שנה וב-7 באוקטובר יזמה התארגנות סיוע בציוד לחיילים בשם Operation Israel במימון תורמים מארה"ב.
Operation Israel הוא פרויקט התנדבותי ללא מטרות רווח שהוקם ב־7 באוקטובר במטרה לתמוך בכוחות הביטחון, חיילי צה"ל וכיתות הכוננות. ההתארגנות הוקמה על ידי עדי וקסמן ביחד עם שותפיה: רועי יפרח מבוסטון, יוצא מודיעין שמכיר את היחידות וריכז בקשות, וסמדר לובלין כ"ץ שמרכזת את הפעילות בארץ.
"ביומיים האחרונים זורמות אלינו ידיעות שצה"ל מגיע לפלוגות ומחרים ציוד שחיילים לא חתומים עליו, שזה כמעט כל דבר: גנרטורים, רחפנים, ציוד טקטי, כוונות, פנסים לנשק, קסדות, אפודים", היא אומרת. "לוחמים מרגישים שמפשיטים אותם מציוד שהשיגו בכוחות עצמם או מתרומות. יש פלוגות שעשו מגבית ורכשו ציוד ועכשיו חוששות שיוחרם, בעיקר ביחידות המילואים, ששם המאסה הגדולה".
על ההחלטה לאסור תרומות: "צה"ל מגיע לפלוגות ומחרים ציוד שחיילים לא חתומים עליו. לוחמים מרגישים שמפשיטים אותם מציוד שהשיגו בכוחות עצמם או מתרומות"
הצבא טוען שהוא מספק את כל הצרכים. ידעי צוטט כמי שאמר: אין שליטה על מה קיים, והדברים גובלים בפלילי ובציוד שלעיתים במקום לעזור מסכן את הכוחות.
"אז מדובר בניתוק מדאיג מאוד מהשטח, כי אנחנו מקבלים פניות מיחידות שמתחננות לציוד. קחי לדוגמה מכתב שנשלח מ־17 הרס"פים מחטיבת אלכסנדרוני שהעיזו לפרט את המחסור אחרי 200 ימי מילואים כי האיום בענישה שבר אותם. אני מבינה את ההיגיון הצבאי, אבל ההחלטות צריכות לקחת בחשבון את המציאות בשטח. אפשר לעשות את זה בצורה שגם סוגרת פרצות וגם לוקחת בחשבון את הצרכים".
תרומות של ציוד לא תקני הן באמת בעיה. כמו אפודים קרמיים שלא עברו בדיקות בליסטיות והגיעו בתחילת הדרך לצבא.
"כל האפודים הקרמיים שתרמנו עברו בדיקות בליסטיות בדיוק לפי מפרט שהצבא דרש. רצינו לספק גם קסדות, אבל מרגע שאזל מהמלאי הדגם שצהל משתמש בו - ומרגע שצה"ל לא מספק מפרט טכני או את בדיקות התקינות שנדרשות - אני לא יכולה לרכוש קסדות חלופיות מדגם אחר, כי לא אקח את הסיכון. אבל יש חיילים ששולחים לי צילומי קסדות ואפודים קרמיים בני 30-40 שנה, אני לא בטוחה שזה אפקטיבי יותר. אשמח לעמוד בכל דרישה לבדיקת ציוד עבור כל פריט נדרש אבל בשביל זה אנחנו מבקשים שיתוף פעולה עם הצבא.
"אני מבינה את הצורך בסטנדרטיזציה של ציוד, אבל אם צה"ל לא מסוגל לספק צרכים שעולים מהשטח עדיף שיעבוד עם הארגונים ולא נגד החיילים. להגיד 'הכל לא' זה להעניש את החיילים. אוי ואבוי אם הרוח הזאת תגרום לחיילים לא לקחת ציוד שנחוץ להם. אי הנכונות לעבוד בשיתוף פעולה עם ארגונים כמונו מעיד על חוסר נכונות לפתור את הבעיה. יש כמויות אדירות של ציוד שלא מצריך שום מפרט ושום בדיקה כמו נעליים וכפפות טקטיות".
נוהל התרומות הממשלתי לצבא פג תוקף בסוף 2023, ומאז אין ערוץ מסודר לקבל בו תרומות (מלבד דברים כמו תחתונים וגרביים שנתרמים דרך האגודה למען החייל). איך אתם מצליחים להעביר ציוד?
"כולם לוקחים ציוד ממתנדבים שלנו בשטחי כינוס, או בנקודות חלוקה. אנחנו עובדים עם רס"פים של פלוגות, אבל גם עם מפקדי גדודים וחטיבות. עד היום חוץ מחיל האוויר - עבדנו עם כולם".
חוויתם ירידה בביקוש לציוד מחשש לענישה?
"זה לא עשה שום שינוי מלבד חיילים שמפחדים לחתום על טפסים".
תפסיקו לגייס כספים לרכישת ציוד?
"לא מפסיקים שום דבר, מעבר להגדרה של הציוד ככזה שניתן בהשאלה ולא בתרומה, אני לא מוכנה שמישהו יחרים מחייל ציוד שהגיע מתורמים שלי. יש מח"ט שאמר לי שיתיישר עם ההנחיה, ואחר שאמר: אני מעדיף לעמוד למשפט מאשר לעמוד מול הורים שכולים. האמיצים אומרים את זה, אחרים מפחדים".
על הפניית העורף של המדינה: "יש תחושה שהמדינה בועטת החוצה אנשים כמונו, שכל אחד מוטרד מכיסוי התחת שלו. אני לא מבקשת שיעזרו לי, רק שלא ישימו לי מקלות בגלגלים"
מהם הקשיים מול משרדי הממשלה?
"זה להתעסק כל היום בבירוקרטיות ובמכס. משרד הבריאות מחייב אותנו למלא טפסים על כל סוג של פריט שנכנס בכל פעם מחדש (כמו חוסמי עורקים, תחבושות, מייצבים לשברים וכו') – אפילו אם אני שולחת שלוש תחבושות. זה כאב ראש, זמן וכסף, רוב הארגונים לא מצליחים לעמוד בנטל הזה, אז אני שולחת רק כשמצטברת לי כמות מספיקה של בקשות. המכס התחיל לאכוף את דרישת משרד האוצר למע"מ על תרומות ביגוד והנעלה, אולי כי היו מי שניצלו את המתווה שהיה כדי להבריח כך ציוד למכירה. אפשר היה לפתור את זה בהחרגת ציוד כמו נעליים טקטיות – אבל זה לא נעשה. משרד הכלכלה ב־1 ביולי החיל רפורמה שמיועדת להקל על אישורי יבוא ליבואנים – אבל אנחנו לא יבואנים וכל מוצר חדש שאנחנו מכניסים מחויב בדרישה לייצר לו ספר הוראות בעברית, להעביר אותו בדיקות מעבדה ותקינה, עמותות כמונו שמכניסות בכל פעם סוג אחר של ציוד – לא יכולות לעמוד בזה. בימים האחרונים גובש נוהל חדש לטיפול בתרומות אזרחיות שאושר בין המכס למשרד הכלכלה, אני מחכה שייכנס לתוקף, עד אז אני לא מוציאה משלוחים מחשש שהכל ייתקע במכס — ויהיו לי עלויות אחסון מטורפות. והכי מתסכל הוא שתרומות שלא מגיעות דרך משרד הביטחון מחויבות בתשלום מע"מ בעוד שתרומות לכיתות כוננות פטורות ממע"מ. התייאשנו מלהילחם בזה, ואנחנו משלמים עוד 17% מע"מ, אבל זה הרבה כסף, בטח כשהתרומות פוחתות".
איך הגעת לנושא גיוס תרומות ציוד לחיילים?
"בלילה בין 6 ל־7 באוקטובר, ישבנו לראות חדשות מהארץ. קיבלתי בטלגרם וידאו של הטויוטה של המחבלים בשדרות ואמרתי לבעלי: רונן, שערי הגהנום נפתחו. בינתים אני מסתמסת עם חברה שלי שנצורה 26 שעות בכפר עזה, מחביאה את הילדים בארון מכוסים בשמיכות, קירות הבית שלה מחוררים ביריות. אני יושבת מעבר לים אבל מרגישה שפרצו לי לבית. עברתי דברים קשים בחיים שלי, הייתי בזירות פיגועים כפרמדיקית, הייתי בדרך לעבודה בבניין התאומים ב־11.9. לו היינו בישראל היינו קמים ויוצאים לעזור. בארה"ב את חושבת 'מה אני עושה עם עצמי עכשיו?'. כבנאדם שפותר בעיות, חוסר אונים הוא לא בלקסיקון שלי, אבל פה הייתי חסרת אונים. ואז מתקשר אבא של חייל בודד בסיירת גבעתי, שהוא חבר של בן הזוג שלי, ואומר: לחיילים אין ציוד, צריך אפודים קרמיים. ככה הכל התחיל".
מאיפה מתחילים?
"התקשרתי לחברים ממשלחת משרד הביטחון פה, שאלתי מי מספק את הציוד הזה לצה"ל. עוד בשבת בערב גייסתי כסף מאנשים וקניתי את כל הסטוק שהיה – וככה זה התחיל. חברתי לשני שותפים. נצברו לי המוני הודעות על מה חסר, בניתי טופס מסודר לחיילים שבו התחלנו לרכז בקשות. קיבלנו תרומות מנוצרים שתורמים עשרה דולר ועד לתורמים מהקהילה היהודית שתרמו 50 אלף דולר. בסך הכל גייסנו עד היום 9 מיליון דולר עבור ציוד. מה שאי אפשר להכניס לישראל אני קונה בארץ. חיפשנו ארגון ללא כוונת רווח להעביר דרכו כספים ובסוף הבנו שנצטרך להקים בעצמנו אחד כזה".
מה הכי מבוקש?
"בקשה מספר אחת זה קסדות, ואחר כך רחפנים – אנחנו מעבירים אותם 'עיקור' כדי שיתאימו לשימוש הצבא, וכדי שלא יזוהו במערכות הצה"ליות כאויב. כל יתר הבקשות הן אחרי זה. עכשיו מבקשים בעיקר גנרטורים, מזגנים ניידים ומאווררים נטענים. חילקתי 300 מאווררים ניידים בינתיים. בחורף ביקשו חליפות סערה, אוהלים קטנים וגדולים, שקי שינה, יש לי סרטוני חיילים שישנו בשקיות אשפה בגשם, הכל היה רטוב ובוץ".
את לובשת כחול־לבן ומגני דוד. זה לא מסוכן היום?
"אני אמנם לא חיה פה 26 שנה, אבל גילויי האנטישמיות דוחפים אותי בדיוק לכיוון ההפוך - להחצין את הזהות שלי. אני לא מוכנה לקבל שעצם הקיום שלי ייחשב פוגעני למישהו. אז אני מסתובבת ברחובות ניו יורק גם עם שמלה שהיא דגל ישראל, עם שרשרת, עגילים, מחזיק מפתחות, טבעת - שכולם הם מגן דוד. אני יודעת בדיוק למה אני חושפת את עצמי, לכן ליתר ביטחון אני מסתובבת עם גז מדמיע".
יכולת הארגון והמוטיבציה שלך מבוזבזים?
"יש תחושה שהמדינה בועטת החוצה אנשים כמונו. קחי את נעה תשבי ואת המסבירן אילון לוי - שהודחו מתפקידי הסברה שעשו מצוין עבור המדינה, מסיבה לא ברורה. זה יוצר תחושה שהמדינה מתנהגת בצורה אוטואימונית. זה יוצר מצב שכל אחד מוטרד מכיסוי התחת שלו ולא מהטוב הכללי. אני לא מבקשת שיעזרו לי, רק שלא ישימו לי מקלות בגלגלים".
דובר צה"ל מסר בתגובה: "לאורך המלחמה צה"ל שב והדגיש כי הצטיידות בציוד לחימה צבאי מאורגנת בהליך סדור ומקצועי, המכיל את כלל הבדיקות הנדרשות - הן בהקשר איכות הציוד והתאמתו לייעודו, והן בהבטחת סטנדרט הבטיחות הנדרש. שימוש בציוד לא תקני, שהוטמע ביחידות, עלול ליצור סיכון משמעותי של העדר אפקטיביות מבצעית או סיכון בטיחותי וייאסר לשימוש".
