משרתי ההון בשירות ליברמן
משרתי ההון בשירות ליברמן
אחרי שהשתלט על משרד האוצר ועל ועדת הכספים, ליברמן עוקף את פקידי האוצר ואת בנק ישראל ומקים פורום יועצים, שבין חבריו נגיד וחשב כללי לשעבר ובכירים נוספים מהמגזר הפרטי. היוזמה מבורכת אבל יש מי שצריכים להיות מודאגים
1
טוב, ואפילו רצוי, ששר האוצר מתייעץ. טוב גם שהוא מדווח לציבור עם מי הוא מתייעץ ואף מקים "קבוצת חשיבה". לכן, היוזמה של אביגדור ליברמן להקים קבינט מומחים כלכלי "על מנת לבחון את הצעדים שאנו נוקטים בראייה רוחבית וארוכת טווח, לנתח את המדיניות הכלכלית ולבחון את השלכות הרוחב והעומק של צעדי המדיניות המוצעים" היא יוזמה חיובית. מדוע בישראל יש לפורומים כאלו משנה חשיבות? ראשית, בניגוד למה שמתרחש ברוב המדינות בעולם, בישראל שר האוצר אינו איש כלכלה או כלכלן בכלל. זו תופעה ייחודית ומשונה שמי שאמור לנווט את כלכלת ישראל לא חייב לדעת כלכלה ולא מכיר את כלכלת ישראל לעומקה. עם כל הכבוד לפקידים, לעיתים יש להם אג'נדות משלהם, וגם שרי אוצר חשים צורך להתייעץ עם אנשי כלכלה שהם גם אנשי שלומם. זה לגיטימי ובמקרה הישראלי גם די הכרחי.
שנית, היות שהמשק הישראלי הוא משק קטן שבו כולם מכירים את כולם, חשוב לציבור לדעת מי לוחש על אוזנו של זה שמקבל את רוב ההכרעות שמעצבות את המשק.
ככלל, ליברמן מתגלה כשר מתייעץ: הוא מדבר עם התעשיינים, עם ההסתדרות, עם בנק ישראל, עם כולם. זה שינוי מרענן לעומת קודמו בתפקיד שלא ידע כלום בכלכלה, אך דיבר רק עם עצמו ושמע רק איש אחד: את בנימין נתניהו. עדיף ששרי אוצר יהיו קשובים מאשר אטומים. אגב, היוזמה הזו איננה המצאה של ליברמן. גם יובל שטייניץ הקים פורום כזה שתפקד לא רע בכלל.
2
ואלו הם היועצים החדשים של ליברמן: פרופ' יעקב פרנקל, לשעבר נגיד בנק ישראל, שכיהן בתפקידים בכירים גם בחו"ל לרבות ג'יי פי מורגן ו־AIG; דוד בועז, לשעבר הממונה על התקציבים והיום דירקטור בחברות פרטיות ויועץ עסקי; עו"ד ורו"ח אודי ברזילי, לשעבר סגן נציב למיסוי מקרקעין והיום יועץ פרטי (בין היתר ייצג את בר וציפי רפאלי בפרשת העלמות המס); אלי יונס, לשעבר החשב הכללי באוצר, מנכ"ל בנק הפועלים ומנכ"ל בנק מזרחי טפחות וכיום יועץ לקרנות השקעה זרות; ענת לוין שכיהנה כמשנה למנכ״ל מגדל, וכן בבנק הפועלים, בחברת הביטוח כלל ויו״ר כלל ביטוח אשראי וכיום מנכ״לית בלקרוק ישראל; ופרופ׳ אפרים צדקה, לשעבר יו"ר שיכון ובינוי וכיום דירקטור בחברות ציבוריות ומי נחשב לאחת האושיות בכלכלה ציבורית.
הדבר הראשון שניתן להגיד על הצוות הזה הוא שיש בו ניסיון רב וידע רב. כל חבריו, ללא יוצא מן הכלל, מכירים היטב את המשק הישראלי, את כלכלת ישראל, את שוק ההון הישראלי.
יתרה מזו, כמעט כולם כיהנו בתפקיד ממשלתי או רגולטורי, למעט לוין שסירבה לתפקיד הממונה על שוק ההון. כלומר, יש להם ניסיון בקביעת מדיניות ומצד שני כולם מכירים את המגזר הפרטי. לרובם יש קשרים ענפים עם ארגונים כלכליים בחו"ל, מה שעשוי להיות חשוב בתקופה הקרובה. לכולם יש קבלות. כולם גם מוצלחים, זו אחת הסיבות שהם מתנדבים: הם לא צריכים את הכסף. לכולם יש מספיק.
עם זאת, יש כמה היבטים שצריכים לקחת בחשבון. ראשית, כמעט כל חבר בוועדה נמצא בסוג של ניגוד עניינים: ענת לוין מייצגת בישראל גוף פיננסי ענק (בלקרוק), גם אלי יונס (הקרנות סנטרברידג' וגלטין וחברת הביטוח הפניקס), ואפילו ברזילי. כלומר, הפורום עשוי לדון, בעקיפין או במישרין, בסוגיות ובמדיניות שחלק מחבריו הפורום יושפעו מהן.
יהיה מעניין לראות אם אפילו למראית עין יערכו לחברי הפורום סוג של הסכם ניגוד עניינים או חובת גילוי נאות. שכן אין לזלזל בקרבה הזו למוקד קבלת החלטות. תמיד נוצרת תחושה של אי נוחות כאשר מצד אחד מבקשים לגייס את אנשי המגזר הפרטי־עסקי־פיננסי, ואת ניסיונם, לעיצוב מדיניות ציבורית עם השפעות רוחביות על המשק.
כמו כן, ישנו טעם לפגם שמי שינהל את הפורום הוא אדם שנאלץ לוותר על כהונה שנייה כנגיד בנק ישראל על רקע כמה פרשיות עבר, לרבות פרשיה מביכה סביב גניבת תיק חליפות בדיוטי־פרי בהונג קונג, שבעטיין ועדת טירקל (הוועדה לאישור מינויים בכירים) סירבה לאשר את מינויו. ייתכן שאפשר היה למצוא בכיר אחר לתפקיד ראש הצוות. אבל זהו תפקיד אמון שלא מצריך אישורים.
3
ישנם לא מעט גופים ואישים שעיקמו אתמול את פרצופם כששמעו על הקמת הפורום. בראש ובראשונה היו אלה פקידי משרד האוצר. הם פחות אוהבים את היוזמות האלו שכן למרות שאין לאותם אנשים שום סמכויות, יש להם דבר אחד שזמינותו חשובה יותר מסמכויות: זוג האוזניים של שר האוצר. לעיתים קרובות, אותם יועצי סתרים נטולי אחריות שפוגשים את השר "פעם ב..." הם בעלי השפעה הרבה יותר משמעותית עליו, ולפיכך על המדיניות, מאשר ממונה על התקציבים או החשב הכללי. בהקשר הזה הפורום מזכיר את הסנהדרין: הם לא מחליטים, אך לעיתים הם "חותכים" (מכריעים).
גם נגיד בנק ישראל לא צריך לשמוח יתר על המידה: ליברמן לא מינה אותו, ועכשיו הוא מבקש מנגיד לשעבר לעמוד בראש פורום הייעוץ שלו. כלומר, אם ליברמן ירצה להתייעץ על משהו שקשור לבנק ישראל, כנראה שהוא יפנה ראשון ליעקב פרנקל ולא לאמיר ירון. ומי שמכיר את הנפשות הפועלות, ואת אהדתם למצלמות, יתכן כי לפחות חלק מ"שעות ירון", יוחלפו על ידי "שעות פרנקל".
גם הממונה על שוק ההון, משה ברקת, צריך להתנועע קצת באי נוחות. הוא לא קרוב לליברמן, לא אישית ולא פיזית (זה גם מחיר העצמאות), וכעת ישנם כמה תותחים כבדים שמכירים את שוק ההון לא פחות טוב ממנו, וברקת מכיר את שוק ההון היטב: לוין, יונס, וגם פרנקל. אך גם צדקה וברזילי היו חברים בוועדת רבינוביץ' של 2002 שהחליטה להגדיל את מס על רווחי הון ולהפחית את המס על עבודה (כדאי מאוד לחזור לאותן המלצות בימים אלו).
2 צפייה בגלריה
ענת לוין, יעקב פרנקל, אודי ברזילי ואפרים צדקה. ניגוד עניינים?
(צילומים: עמית שעל, אוראל כהן, דימיטרי שבצנקו)
וכמובן, גם המועצה הלאומית לכלכלה, שמזמרת בימים אלו את שירת הברבור שלה אחרי שאבי שמחון הפך אותה לגוף פוליטי והרס אותה, צריכה להיות מודאגת מכך שגוף חליפי יקח את המושכות. ככלל, פקידים אינם אוהבים ש"לשעברים" או אנשים עם אינטרסים עסקיים לוקחים חלק בתהליך קבלת החלטות, גם אם אינו פורמלי.
4
וכמובן גם ראש הממשלה, נפתלי בנט, צריך להיות מודאג. בנט, שעוד לא הספיק אפילו למנות יו''ר חדש למועצה הלאומית לכלכלה במקום שמחון, חייב להבין שליברמן מקים אימפריה. אחרי שכבש את כס האוצר, הוא מיהר למנות את חמד עמאר ממפלגתו לסגן שר ואת אלכס קושניר, גם הוא מישראל ביתנו, ליו''ר ועדת הכספים. כל שרשרת קבלת החלטות נמצאת תחת שליטתו של ליברמן. גם המינוי של רם בלינקוב, איש דומיננטי שיודע רק להיות "בוס", כמנכ"ל האוצר מבטיח לו עליונות בקרב הפקידים באוצר.
ליברמן ניסה, וכמעט הצליח, להקים ועדה עצמאית לקביעת הרגולציה הפיננסית העתידית שתבחן מחדש את כל מבנה האסדרה. ברגע האחרון, הגיע הנגיד ירון ודרש נציגות בניהול הוועדה (המשנה לנגיד יהיה יו''ר משותף). אך זה כמעט קרה. ועכשיו הוא מקים פורום ייעוץ שיתן את הטון. ליברמן רוצה להיות כמו נתניהו של 2003 כך שכאשר מדברים על כלכלה, מדברים על ליברמן. הוא רוצה להפוך ל"מר כלכלה" החדש, אחרי שנתניהו נטש את התואר והפך ל"מר פוליטיקה". הוא רוצה שהכל יעבור דרכו. הוא נחוש להפוך את האוצר מארון הקבורה של פוליטיקאי לקרש קפיצה לראשות הממשלה.
