דעהכשאי הוודאות גבוהה - ראוי לבחון שוב את יעדי האינפלציה
דעה
כשאי הוודאות גבוהה - ראוי לבחון שוב את יעדי האינפלציה
ראוי לשקול את יעדי האינפלציה ולו לכמה שנים, עד שניתן יהיה לקבוע כי גלי ההדף בעקבות הקורונה התפוגגו לחלוטין
אחד הנושאים המרכזיים המעסיקים כיום את הכלכלה המודרנית הינו כמובן האינפלציה הגבוהה והמאמצים להחזיר אותה לרמות היעד של 2 אחוזים.
רק לפני שנתיים זינקה האינפלציה בארצות הברית ובגוש היורו לרמות גבוהות, לעיתים דו ספרתיות, שלא נראו משך עשורים. הבנקים המרכזיים בשני הגושים הללו מיהרו להגיב ולהדגיש כי יפעלו בנחישות להשגת יעדי האינפלציה. האם יעדי האינפלציה המסורתיים אכן מהווים הכרח או יש לשקול אותם נוכח הנסיבות?
האינפלציה נסוגה בינתיים, אך התברר כי היא "דביקה" וסעיפי השירותים עצרו אותה "באמצע הדרך" לשם. זו בעיה כי הסעיפים הללו משקפים את עוצמת הביקוש וכוח הקנייה של הציבור – שהריביות, שזינקו בחדות, אמורות היו לשכך.
בעבר טענתי כי ראוי לשקול הגבהה של יעדי האינפלציה על מנת לאפשר לריביות להקדים לרדת וכך להקל על הפעילות הכלכלית. הצעתי לדוגמא יעד של 3 אחוזים (זה הרף העליון של יעד האינפלציה בישראל) ואולי אף גבוה מכך וזאת לתקופת זמן זמנית, או קבועה.
זאת, במיוחד כשהמילים "אי וודאות גבוהה מהרגיל" מלוות כמעט כל מסר מהבנקים המרכזיים והם משקפים זאת בכך שהם חוזרים ומדגישים כי המדיניות המוניטארית שלהם תהיה "תלוית נתונים" לתקופה ממושכת. לדעתי, כל עוד האינפלציה מתקשה לרדת מתחת לסביבה של 3 עד 4 אחוזים ולהתייצב שם - ולא בטוח שלא כדאי להסתפק ביעדים גבוהים יותר.
באומרי זאת אני לא מתעלם מכך שהאינפלציה מתעתעת: לא אחת היא מפתיעה בעוצמתה ועלולה לגרום לכך שהתגובה המוניטארית תהיה מאוחרת וחדה מכפי שיכלה להיות.
באתר הבנק הפדראלי של ארצות הברית (הפד) פורסם החודש מחקר שלדעתי עשוי לתמוך בכך. זה לא חדש שהקילומטר האחרון בדרך להורדת האינפלציה ארוך וקשה יותר מקודמיו. קושי זה אף החריף בעקבות הקורונה – שהיוותה בשעתה זעזוע כלכלי גלובאלי חסר תקדים.
לפי המחקר, התפרצות הקורונה הביאה לשתי תופעות בעייתיות – ציפיות האינפלציה עצמן עלו במידה ניכרת, תוך עלייה של חוסר הוודאות האופפת אותן.
יש להבין – לעיתים "קל" יותר להניח כי האינפלציה תעלה, או תרד, כשהגורם הראשי המשפיע עליה הינו מדיניות הריבית, לדוגמא, ואין כמעט רעשי רקע. זה לא היה המצב בעקבות הקורונה, שהשפיעה על האינפלציה הן בצד ההיצע (שיבושים בשרשראות ההיצע והתייקרות של חומרי הגלם ותשומות הייצור) והן בצד הביקוש (ירידת ההכנסות והתעסוקה). עם סיומה, חזר הביקוש מהר, יחסית, למצב המוצא, אך מן הסתם להיצע "לקח זמן".
הממצא הבולט ביותר במחקר הינו שהסבירות לכך שהאינפלציה תהיה גבוהה מ-3 אחוזים (במבט ל-5 עד 10 שנים קדימה) בארצות הברית ובגוש היורו זינקה מכמעט 0% בשנת 2020 ל-13% ו-15% , בהתאמה, באמצע שנת 2022!
מטבע הדברים, הדבר גרם לעלייה נוספת הן של ציפיות האינפלציה והן של פרמיית הסיכון ששוקי ההון תמחרו בגינה. לכך הייתה השפעה ישירה על המגזר העסקי ועלות גיוס ההון שלו.
במאמר מוסגר, המחקר העלה גם כי אי וודאות גאופוליטית עשויה להסביר, במידת מה, את ציפיות האינפלציה בארצות הברית – אך לא בגוש היורו. מן הסתם גם לממצא זה חשיבות למתרחש באזורנו.
בשורה התחתונה – אני רואה צורך ביצירתיות. ראוי לשקול את יעדי האינפלציה נוכח ממצאים אלו ולו לכמה שנים, עד שניתן יהיה לקבוע כי גלי ההדף בעקבות הקורונה (והחרפתם בגין המלחמה באוקראינה ובמידת מה גם אצלנו) התפוגגו לחלוטין.
כשם שצריך לשקול מדיניות אנטי מחזורית בתחום התקציב (הגדלה של ההוצאות בעת האטה כלכלית) וחריגה (זמנית ומבוקרת) מהיעד הרגיל של 3 אחוזים מהתוצר, כך ניתן לשקול חריגה דומה גם מיעד האינפלציה, אך להכווין ולשדר היטב לשוק כי תינקט מדיניות נחושה על מנת להגן על הרף החדש, הגבוה יותר.
רונן מנחם הוא כלכלן שווקים ראשי בבנק מזרחי טפחות
