פרשנותביטול המס על הכלים החד־פעמיים הוא רע, אבל התאגידים הם הבעיה האמיתית
פרשנות
ביטול המס על הכלים החד־פעמיים הוא רע, אבל התאגידים הם הבעיה האמיתית
המס על הכלים החד־פעמיים בוטל אף שהוריד את צריכתם, אבל המזהם הראשי אינו האזרח הקטן אלא החברות הגדולות, ובהן הממשלה צריכה להתמקד. רוצים לבטל את המס? מסו מוצרי יוקרה במקום
שר האוצר בצלאל סמוטריץ' מתקדם ביישום הבטחת הממשלה: ביום שני בלילה פורסם הצו לביטול המס על הכלים החד־פעמיים, מס שהוטל רק לפני כשנה, במטרה להפחית צריכתם של כלים הפוגעים בסביבה ובבריאות. החלטת הממשלה לממש במהירות את הבטחת הבחירות ולבטל את המס שהוביל להתייקרות הכלים מתקבלת למרות נתונים המוכרים למשרדי הממשלה על אפקטיביות המס. לפי נתונים שנחשפו השבוע ב״כלכליסט״, במשך עשרה חודשים פחתה צריכת הכלים החד־פעמיים בכ־34%.
רמת הצריכה של כלים חד־פעמיים במשקי הבית בישראל חריגה ביחס לעולם. בעוד מדינות רבות מטילות רגולציה כדי לצמצם שימוש בפלסטיק בעסקים ובמשקי בית, בישראל המגמה היא הפוכה: בשנת 2020 נצרכו כ־11 מיליארד פרטי כלים חד־פעמיים מפלסטיק בישראל - כ־1,200 פריטים לאדם בשנה. זוהי כמות גדולה פי חמישה מהממוצע באירופה.
הנזקים הסביבתיים והבריאותיים שאליהם חשופים הציבור והמערכות הטבעיות בשל השימוש בפלסטיק, המיוצר תוך שימוש בכימיקלים מזיקים רבים, מוכרים היטב למקבלי ההחלטות, לעסקים ולציבור זה שנים ארוכות. אך ללא כלים רגולטוריים, שינוי הרגלים לא מתבצע בשטח. בישראל, למשל, למרות קמפיינים, הסברה בבתי ספר ובתנועות נוער ועוד, חלה עלייה של 82% בצריכת הכלים לנפש משנת 2009 ועד 2020, ועלייה של 122% במספר הפריטים הכולל.
ישראל נכשלת זה שנים ארוכות בטיפול בפסולת. בעוד במדינות בעולם ישנה ירידה בייצור פסולת לנפש, המגמה המקומית היא הפוכה. ביום אחד מייצר אדם בישראל 1.80 ק״ג פסולת, כאשר 18% מתוכה הם פלסטיק מסוגים שונים. לאורך שנים ארוכות לא הצליח הרגולטור לייצר מדיניות אפקטיבית להפחתת יצירת הפסולת במקור, בין אם בעסקים או במשקי הבית, ולא הצליח לייצר מדיניות פסולת אפקטיבית כדי לטפל בפסולת בקצה חייה.בינתיים, גם המזבלות מלאות עד אפס מקום כמעט. מבקר המדינה הזהיר רק בחודש יולי האחרון קצב הגידול של ייצור הפסולת, העומד בישראל על כ־2.6% בממוצע בשנה, לצד היעדר פתרונות מלבד הטמנה, מוביל לכך שבעוד כ־4-3 שנים המטמנות הקיימות ייסתמו לחלוטין. אילו קצב ההטמנה ימשיך כפי שהוא, בעשור הקרוב נזדקק לצורך הטמנה לשטח נוסף של 3,000 דונם, שטח השקול לגודל העיר גבעתיים, כך לפי חישוב שנערך ב״אדם, טבע ודין״. את המחיר, לעת עתה, משלמים דווקא תושבי הפריפריה. לפי מבקר המדינה, ״הממשלות הפכו את הדרום לפח האשפה של ישראל״, שכן 68% מהפסולת הנוצרת ברחבי הארץ מוטמנים בדרום.
ישראל טובעת בפלסטיק - מהסופרים שעוטפים מכל הבא ליד באריזות, ועד לכלים חד־פעמיים, שקיות ועוד. משנה לשנה גובר השימוש בפלסטיק חד־פעמי באופן חסר שליטה ומוביל לפגיעה בטבע ובבריאות האדם. גם אם הכלים החד־פעמיים הם טיפה בים, ממשלת השינוי, שלא עשתה כמעט דבר משמעותי עבור הסביבה, הטילה מיסוי על כלים חד־פעמיים והצליחה לייצר שינוי נקודתי בצריכת הכלים המזיקים, שצריכתם גברה בעקביות. ממשלת נתניהו הפכה את מסי החד״פ והסוכר למעין סמל ל"הפלת הבסטיליה" - כלים בעלי חשיבות בריאותית וסביבתית הפכו לתרעלה פוליטית.
טפלו ביד ברזל בתאגידים שמזהמים את כדור הארץ בלי חשבון וצוחקים כל הדרך אל הבנק בזמן שהפסולת חונקת את הטבע ומובילה לפגיעה בבריאות שלנו
ביטול מס החד״פ הוא תחנה אחת בדרך לזיהום שמגישה הממשלה לציבור על מגש של כסף. אליו עשוי להצטרף גם ביטול הפיקדון על בקבוקי המשקה, מתנה שתוגש לחברות המשקאות על חשבון הציבור והטבע. מגפת הפלסטיק תמשיך להתפשט, בעוד הממשלה תאותת לציבור: זה ממש בסדר לפגוע בסביבה. ישראל פונה נגד הטרנד העולמי, ובוחרת לחיות על אי מזוהם משלה. אך צריך גם להודות: גם אם נפעל לצמצם את צריכת הפלסטיק מצד "האזרח הקטן", באחריות הגדולה נושאים התאגידים שמרעיפים על הצרכן פלסטיק שנועד להפוך לפסולת, והממשלות שמעדיפות באופן עקבי לא "להתעסק" עמם.
1 צפייה בגלריה
שר האוצר בצלאל סמוטריץ'. ביטל את המס בלי להעמיד חלופה שתגן על הסביבה
(צילום: עמית שאבי)
רוצים לבטל את המס? הציגו במקום דרך אפקטיבית יותר להפחתת הזיהום הסביבתי הגואה. "חינוך" אינו פתרון, ודאי שאינו חלופה. שואפים להקל על הציבור הרחב? טפלו ביד ברזל בתאגידים שמזהמים את כדור הארץ בלי חשבון וצוחקים כל הדרך אל הבנק בזמן שהפסולת חונקת את הטבע ומובילה לפגיעה בבריאות שלנו. הנה כמה רעיונות: הטילו מסים כבדים על מרכולים שעוטפים ירקות בודדים בפלסטיק, ועל ייצור הפלסטיק של חברות המשקאות עצמן, אלו שמעדיפות לא למצוא חלופה לזיהום הקל והנוח לאורך שנים. הטילו מסים כבדים על מוצרי יוקרה, כך שהציבור העשיר והשבע ישלם על הנזק הכבד שהוא גורם לסביבה: על בריכות פרטיות ומטוסים פרטיים, ג'יפים יוקרתיים שמזהמים את האוויר ודורסים את הטבע, סיגרים, טיסות, משלוחי אוכל בוולט וטייק אוויי בכלים מזהמים, קניות בעלי אקספרס ושיאין (Shein). כל אלו נחוצים בין כה, גם אילו היה מס החד״פ נותר על כנו.
מס החד״פ לא יפתור את הבעיות הסביבתיות והאקולוגיות הרבות בישראל, וגם לא יוביל לאכיפה קפדנית יותר על מזהמי הענק שנמצאים בחצר האחורית של תושבי חיפה, אשדוד, אשקלון, חדרה ואילת, אבל הוא הצליח לנקות במעט את המרחב הציבורי ולהפחית רכישה של כלים המזיקים לבריאות ולסביבה. ההחלטה של הממשלה לבטל בראש ובראשונה דווקא מסים בעלי תוצאה סביבתית ובריאותית חיובית צריכה להדליק נורה אדומה באשר לקלות האצבע על ההדק כשמדובר בסביבה. על הפרק, בפתח דיוני התקציב, עומדות סוגיות בעלות משמעות כבדה: מהקלות למזהמים ועד דריסת השטחים הפתוחים עבור בנייה זללנית של יישובים מנותקים וכבישים שאין בהם צורך. שיעור אחד כבר למדנו לאורך העשורים האחרונים: כשמישהו צריך לשלם, הראשונה לעשות זאת היא הסביבה. חובת ההוכחה האחרת, עליכם.
