הזוג אלוביץ' דורש לבטל את משפטו בתיק 4000: "הרשויות הפרו את החוק ברגל גסה"
הזוג אלוביץ' דורש לבטל את משפטו בתיק 4000: "הרשויות הפרו את החוק ברגל גסה"
סניגורי הזוג שאול ואיריס אלוביץ' הגישו לבית המשפט את טענותיהם ל"הגנה מן הצדק" ובהן רשימת המחדלים והפרות החוק שלכאורה בוצעו בתיק 4000 – הסתרת חומרים, שימוש בבני משפחה, תנאי מעצר מחפירים, הדלפות לתקשורת, הפעלת הרוגלות ותרגיל החקירה של ניר חפץ. הסיכוי שהבקשה תתקבל - נמוך
"למרבה החלחלה, רשויות אכיפת החוק פעלו בפרשה זו בהתאם ל'תורת לחימה' שאומצה כנגד ארגוני פשע", כתבו סניגוריהם של הזוג אלוביץ' - עוה"ד ז'ק חן, שי אילון, נעה פירר, יהל דאר ושניר כלימי, בבקשה לביהמ"ש. "דווקא אלה האמונים על אכיפת החוק בישראל הפרו את החוק ברגל גסה. בשם הרצון להביא להרשעתם של החשודים, נקטו רשויות החקירה בפעולות נפסדות תוך פגיעה בזכויותיהם החוקתיות ובאופן שפגע ביכולת בית המשפט לברר את האמת".
הבקשה לביטול המשפט של הזוג אלוביץ' בתיק 4000 נסמכת על טענת "ההגנה מן הצדק". ב-220 עמודים פורשים הסניגורים שורה ארוכה של כשלים, מחדלים והפרות דין בהתנהלותן של המשטרה והפרקליטות, שמחייבת, לטענתם, לבטל את המשפט לאלתר, מבלי להמתין לסופו.
"ההגנה מן הצדק" מקורה בזכות להליך הוגן, שנובעת מתוך חוק יסוד: כבוד האדם וחירותו. יש הטועים לחשוב שמדובר בטענות פרוצדורליות בלבד, ולא כך הדבר. "סדרי הדין הפליליים 'עלו כיתה'. מענף פרוצדורלי הם הפכו לכלי מרכזי בשירות זכות היסוד החוקתית", כתבו ב-1996 בעז אוקון ועודד שחם (שהוא גם אחד משופטי ההרכב בתיקי האלפים) במאמר משותף ("הליך ראוי ועיכוב הליכים שיפוטי") שמשדרג את זכות האדם להליך הוגן לדרגת זכות יסוד חוקתית.
ישנן שתי תכליות לזכות הזו: האחת, הגנה על זכויות הנחקר/החשוד/הנאשם. השנייה, הגנה על בית המשפט מפני הרשעה שגויה שעלולה ליפול כתוצאה ממחדלי המשטרה והתביעה.
ההגנה מן הצדק אינה מתייחסת לחפות או לאשמה, אלא רק להוגנות ההליך, וזו הסיבה שבתי המשפט מתקשים לקבלה בתיקים מורכבים וחמורים, מהטעם המקובל אצלנו שהאינטרס הציבורי במיצוי הדין בעבירות חמורות – שחיתות ראש ממשלה למשל - גובר על תקלות, ואפילו תקלות חמורות, שיצאו מתחת ידן של הרשויות.
מצעד הפגמים שמציגים חן וצוותו הוא מדהים בכמותו ובאיכותו. בחלקם אפילו בית המשפט, המחוזי והעליון, פסקו לטובת ההגנה.
חומרי חקירה שלא נמסרו להגנה
תיק 4000 רצוף התכתשויות על חומרים שהתביעה לא מסרה להגנה. שלוש מהדוגמות הבולטות נוגעות לליבת אישום השוחד.
1. התכתבויות של ישועה לא הועברו להגנה: "ההיענות החריגה" לה זכה נתניהו מאתר וואלה - טובת ההנאה באישום השוחד - נשענת במידה רבה על עדות המנכ"ל אילן ישועה, שסיפר בחקירה הראשית עד כמה שועבד האתר לנתניהו, משפחתו ושליחיו.
במהלך המשפט איתרה ההגנה מאות התכתבויות של ישועה שלא הועברו אליה. החומר החדש - יבול נרחב של וואטסאפים, מיילים וסמסים - סותר לכאורה את "ההיענות החריגה", בין היתר משום שישועה הרבה "לפנק" פוליטיקאים רבים אחרים מלבד נתניהו, כמו בוז'י הרצוג למשל. בית המשפט קיבל את טענת ההגנה לגבי הרלוונטיות של החומר, והשופט משה בר-עם אף העיר לתביעה: "איך תוכלו לטעון שהשיחות לא רלוונטיות? זה משהו שנשגב מבינתי".
2. "התשאולים הנעלמים": שש דקות נעלמו מתיעוד המשא ומתן עם פילבר בנקודה הקריטית שהוא מעיד על פגישת ההנחיה, שכמו ההיענות החריגה היא רכיב קריטי ביותר בכתב האישום. "התשאולים הנעלמים", בלשון בית המשפט.
3. קלסרי החפיפה הוא מחומר החקירה: העליון קיבל את טענת ההגנה בעניין "קלסרי החפיפה" שהוכנו לפילבר עם היכנסו לתפקיד המנכ"ל ובהם עמדות בכירים במשרד התקשורת לגבי עסקת בזק-יס. הקלסרים נתפסו על ידי התביעה, אך הוצאו מ"חומר החקירה" והוחזרו למשרד. העליון קיבל את טענת ההגנה שמדובר בחומר רלוונטי לרכיב "התמורה" שנתן נתניהו לאלוביץ' בעסקת השוחד.
4. התמלילים המשובשים של פגישת אלוביץ' ובנו: ההגנה טענה כי התמליל המלא של ההקלטה שבה תועד מאמצו של אור אלוביץ' לשכנע את אביו שאול אלוביץ' להיפטר מסניגורו ז'ק חן הוסתר ממנה.
הסיפור התגלגל לבית המשפט העליון, שקבע שמרגע שנודע לתביעה על טעות בתמליל, היה עליה להעביר את התמליל המתוקן לידי ההגנה. "התנהלות מעין זו (אי מסירת התמלילים המתוקנים – מ"ג) גובלת בהטעיית הנאשם, עלולה לפגוע בהגנתו, וודאי שאינה מתיישבת עם חובת ההגינות הכללית המוטלת על רשויות התביעה", כתב השופט יוסף אלרון.
התעללות שלא כדין בנאשמים ובעדים
לפי הסניגורים, נאשמים ועדים שלא מיהרו לשתף פעולה עם המשטרה נחשפו להתעמרות קשה שנועדה לשבור את רוחם ולהמירם לעדי המדינה. אצל ניר חפץ הלחץ הצליח, ואילו בני הזוג אלוביץ' סירבו והפכו לנאשמים. אל מול בני הזוג הופעלו חילוטים אגרסיביים ומשפילים במיוחד שהגיעו לעליון וספגו שם גינוי מצלצל מהשופט יצחק עמית, במיוחד התפיסות ללא צו של טבעות נישואין ועגילים שהורדו מאוזניה של איריס אלוביץ'.
לגבי ניר חפץ נפרשה תמונה מטלטלת של הרעבה, מניעת שינה ומניעת טיפול רפואי בעקיצות הפשפשים שהטריפו אותו. אצל איריס אלוביץ' נטען שעכברושים איכלסו את תא המעצר שלה. ללחץ הפיזי על חפץ נוסף הלחץ הפסיכולוגי: איומים לפרק את משפחתו; רמזים להחליף את סניגורו; מהלכים נבזיים כמו השיחה השקרית של החוקר לאשתו, בנוכחותו, שחפץ מגיע הביתה מחר; ומעל הכל - תרגיל "המקורבת" הספק-פלילי שממתין להכרעת בית המשפט.
שכנוע החשודים לפטר את סניגוריהם
אחת הטקטיקות הפסולות שננקטו היא ניסיונות החוקרים לגרום לאלוביץ' ולחפץ להיפטר מסניגוריהם, שהחוקרים ראו בהם מכשול להמרתם לעדי מדינה נגד נתניהו. בשאול אלוביץ' ניסו לשסות את בנו אור, שישכנע אותו לוותר על עו"ד ז'ק חן.
יו"ר לשכת עורכי הדין, עו"ד אבי חימי, דרש מהיועץ המשפטי לממשלה לחקור את התרגיל הזה. "הפעם נחצה כל גבול אפשרי", כתב. "לא יעלה על הדעת שהמשטרה תנסה לפגוע בזכותו של אדם לייצוג משפטי הולם". מנדלבליט השיב: "ניסיון להתערב שלא כדין ובאופן לא ראוי במרחב הייצוג של חשוד עם עורך דינו הוא פסול מכל וכל".
התערבות דומה נרשמה גם מול ניר חפץ - באמצעות ההקבלה לרופא ("אם רופא יכול לגרום למותך, אולי צריך להחליף את הרופא") וגם במכונית שבה הוסע לאחר הארכת מעצרו וחלפה ליד סניגוריו ("תראה איך הם נראים כל כך מבסוטים אחרי שהם הפסידו ואולי תחשוב פעם שנייה").
אי-החוקיות בהפעלת הרוגלה
הסניגורים מונים דוגמות נוספות לפגיעה בהוגנות ההליך. למשל, המסרונים בין נציג רשות ני"ע עו"ד ערן שחם-שביט לשופטת רונית פוזננסקי שבהם התלוצצו, התובע והשופטת, על מעצריהם של בכירי בזק ("תיראי מופתעת"); מכת ההדלפות ו"משפטי שדה" בתקשורת; וגם – השימוש האסור ברוגלות.
במשך כ-27 שעות שאבו מהנייד של פילבר את רשימת אנשי הקשר ו"נתונים עודפים נוספים". בבקשה נכתב: "המאשימה מודה (הגם שבלשון מעורפלת ועמומה) שהחריגה מן הצו, במסגרתה 'המערכת ביצעה' (כאילו שהמערכת לא מופעלת על-ידי בני אדם) פעולות נוספות שלא נכללו בו והניבו את העתקת אנשי הקשר והנתונים העודפים שלא הועברו להגנה מפאת חוסר רלוונטיות לתיק, היא פעולה בלתי חוקית. די בכך כדי לקבוע שהמשטרה פעלה בניגוד לחוק ובחוסר סמכות ופגעה בכך שלא כדין בזכויותיהם של הנאשמים".
שלוש הערות לסיום
א. למה כל זה קרה? לסניגורים יש הסברים שמתכללים את כל החריגות: "להיטות יתר", "ראיית מנהרה", הטיית האישוש". מדובר לשיטתם ב"מצב בו החוקרים ננעלו על תסריט אחד המסביר לשיטתם את החשדות הראשוניים, ובכך נפגעה יכולתם לקלוט מידע חדש ונמנעה מהם האפשרות להעריך מידע הסותר את התזה המפלילה".
ב. מה לגבי נתניהו? בהמשך תוגש בקשה דומה בידי סניגורו של נתניהו עו"ד בעז בן צור, שיוסיף טענות שרלוונטיות רק לנתניהו - למשל, פתיחת חקירה פלילית נגד ראש ממשלה ללא אישור היועץ המשפטי כמתחייב בחוק, וכמובן הסתרת האיכון ששלל את מועד פגישת ההנחיה במועד שהתביעה ופילבר טענו לו במקור.
ג. מה הסיכוי שהבקשה תתקבל? את תגובת התביעה נביא בהרחבה כשתוגש, ועדיין, ניתן להעריך שהבקשה לא תתקבל. השופטים ישבחו בוודאי את הסניגורים על תרומתם להבאת התמונה המלאה בפני בית המשפט, והתמונה הזו (במיוחד החומרים שנמנעו מההגנה ומבית המשפט) תקל עליהם להפריד בין ביקורת על התנהלות הרשויות לבין האינטרס הציבורי בהכרעת דין ממצה, אינטרס שככל הנראה יגבר על האינטרס ב"הענשת" המשטרה והפרקליטות באמצעות ביטול המשפט.
