משפט שדהתיק 4000: עדות מפקד החקירה תומכת בהמלצה לבטל את סעיף השוחד
משפט שדה
תיק 4000: עדות מפקד החקירה תומכת בהמלצה לבטל את סעיף השוחד
מי שהיה ידוע ב"פיצוח ראשים" בתיקי פשע מאורגן, תנ"צ (בדימוס) אלי אסייג, דווקא מגלה רפיסות בחקירתו בתיק 4000, עם התפתלויות בסגנון "לא זוכר" בנוגע לאיכון פגישה ההנחיה בין נתניהו לפילבר
בצוק העתים משפט נתניהו הפך לרגע קל של אסקפיזם
מי היה מאמין שמשפטו של ראש הממשלה בנימין נתניהו יהפוך לרגע קל של אסקפיזם בצוק העתים. להיסטוריה יש דרכים משלה לתעתע את סדר היום. בימים אחרים דיווחים וציטוטים מהמשפט הזה היו פותחים את מהדורות החדשות. היום אין להן כניסה אפילו לא לתוכניות הסרק שעוטפות אותן. ובכל זאת, סרנו השבוע לאולם בית המשפט המחוזי בירושלים לעדותו של תנ"צ (בדימוס) אלי אסייג, מפקד היחידה הארצית למאבק בפשיעה הכלכלית (יאל"כ), היחידה שחקרה והפיקה את תיק 4000.
הדיון מתנהל תחת הצל שהטילו השופטים על התביעה כאשר המליצו לה לחזור בה מאישום השוחד. היועצת המשפטית לממשלה, עו"ד גלי בהרב מיארה, סירבה להמלצה. מותר לתהות על שתי העמדות: זו של השופטים שהמליצו להשליך לפח את השוחד עוד לפני שעדי התביעה בפרשה זו סיימו להעיד; וזו של היועצת שמיהרה להשליך לפח את המלצת השופטים. אולי דווקא העיתוי המוקדם של המלצתם, יש בו להעיד על נחישותם להתנער מהשוחד. כשיאשימו אותם (כבר מאשימים...) על איטיות, גרירת רגליים ותרומתם להארכת המשפט, יוכלו להצביע על תרומת התביעה שדחתה הצעה מהותית לקיצור משמעותי של המשפט.
האם המשטרה בדקה את היתכנות הפגישה בין נתניהו לפילבר?
נדמה שחקירת אסייג תומכת יותר בהמלצת השופטים מאשר בסירובה של היועמ"שית. אסייג נדרש לאותה פגישת הנחיה מפורסמת, שבה הנחה כביכול ראש הממשלה ושר התקשורת בנימין נתניהו את מנכ"לו שלמה פילבר להיטיב עם בזק ושאול אלוביץ'. מועד הפגישה הופרך כבר בידי ההגנה באמצעות האיכונים שהיו בידי המשטרה. אסייג נשאל מדוע החוקרים שלו לא הגיעו למסקנה הזו בעצמם, האם בכלל הנחה אותם לבדוק, ואם הנחה – למה לא בדקו.
אסייג זוכר שנתן הנחיה, אבל הסנגור בעז בן צור הציג לו את עדותו של נצ"מ (אז, לימים תנ"ץ) יואב תלם שלא זכר הנחיה כזו. בן צור נהנה לנפנף בפני העד אסייג את שתי האלטרנטיבות הגרועות האלה - שלא ניתנה הנחיה (וזה רשלנות וחוסר מקצועיות מהמעלה הראשונה); והשנייה, שניתנה הנחיה והיא לא מולאה (וזה כבר גובל בחבלה בחקירה). אסייג מצא שתי דרכים להיחלץ מהמבוכה הזו: "מבחינתנו הפגישה היתה במועד, בדיעבד לא הסתדר התאריך כי עורך הדין המלומד עשה עבודה טובה. סביר והגיוני שראש ממשלה ממנה מנכ"ל ומתדרך אותו. פחות התייחסתי לתאריך אלא למהות ולמשמעות". בנוסף לכך ניסה לאבטח את האגף שנפרץ: "אין דבר כזה שלא בדקנו איכונים ויומנים, אני לא פוסל שהיו מקרים שפספסנו. אין חקירה שאין בה פספוסים, אפילו ביחידות הטובות ביותר".
סיפור פגישת ההנחיה הוא קפסולה מזוקקת למחלוקת אישום השוחד. אסייג, ראש הצח"ם בתיק 4000, אומר: גם אם טעינו בתיארוך פגישת ההנחיה, סביר והגיוני שהיא התקיימה. זה כמו שהשופט דוד רוזן קבע שסביר והגיוני שיוסי אולמרט קיבל כספים עבור אחיו אהוד, ולכן חסרונה של ההוכחה למעבר הכסף לאהוד אין בו לבטל את המסקנה המרשיעה. אבל כמו ששופטי העליון זיכו את אולמרט מאותם 500 אלף שקל שניתנו ליוסי, כך נראה ששופטי נתניהו לא יקבלו את ה"סביר" ו"הגיוני" מהסיבה הפשוטה שבעבירה החמורה של שוחד, שעונשה עשר שנות מאסר, "סביר" ו"הגיוני" עלולים שלא להספיק. נכון, יש שופטים פליליים שהיו מגשרים על הפער הזה, באמצעות הנסיבות, באמצעות עדי מדינה אקרובטים וגמישים כמו בתיק הנוכחי, אבל יש גם שופטים שיזקפו לרעת התביעה והמשטרה את ההתרשלות החקירתית באחת הנקודות החשובות ביותר בתיק, אם לא החשובה שבהן.
אסייג מרבה בתשובות כמו "לא זוכר", "לא יודע", "לא מכיר", "אולי"
סנגורם של שאול ואיריס אלוביץ', עו"ד ז'ק חן, פתח במחמאה לאסייג: "הגעת ליאל"כ מקריירה מפוארת בימ"רים". והוסיף: "המפכ"ל רוני אלשיך הגיע מהשב"כ. שניכם הגעתם מקריירות מפוארות. אלשיך סיכל ארגוני טרור ואתה סיכלת ארגוני פשע".
אלא שלמחמאות האלה יש סאבטקסט פרשני ששמור לרעה למוחמאים. בסיכול טרור וארגוני פשע החוקר לא עוסק בפיצוח תיקים אלא בפיצוח ראשים. אלשיך ואסייג לא מטרידים את עצמם בשאלה האם המחבל או ראש ארגון הפשע הם חפים מפשע או אשמים, אלא רק בשאלה איך מסכלים אותם, פיזית או משפטית. הרפרנס ברור: בתיק 4000 אסייג לא העסיק את עצמו באפשרות שהחשודים חפים מפשע, אלא השתעבד לראיית המנהרה כדי לספק את כתב האישום, וכל הדרך הכביד את ידו על הנחקרים. אסייג, שמגיע מחקירות אברג'יל ומולנר, הסביר שבחקירות צווארון לבן צריך לפעמים לשקף לנחקרים את המצב.
האסטרטגיה של בן צור וחן היא להציף כשלי חקירה באמצעות אסייג. ביחידה, במהלך שירותו, נהגו לכנות את אסייג "הקוברה". אז, זה הלם את עוצמת ההכשה, היום זה הולם יותר את כמות ההתפתלויות: "לא זוכר", "לא יודע", "לא מכיר", "אולי צריך היה לעשות אחרת". "האחריות אינה קליפה ריקה מתוכן", הטיח חן בראש הצח"ם, משפט שאמור להדהד בימים אלה גם מחוץ לכתליו של בית המשפט המחוזי.
וכך, לצד פגישת ההנחיה, חזרו לאולם מכרים ותיקים כמו "תאונת העבודה" שנחשפה בווטסאפים השערורייתיים שהוחלפו בין עו"ד ערן שחם שביט לשופטת רונית פוזננסקי ("תיראי מופתעת"), וכמובן ניר חפץ על שלל הפרשות שדבקו בחקירתו – מהגירודים והפשפשים דרך מניעת מזון ושינה ועד תרגיל "המקורבת", שלכבודה נסגרו שוב הדלתיים.
הסיפור הזה הוא במוקד מחלוקת נוקבת במיוחד בין התביעה להגנה שניתן לסכמה כך: בעיני ההגנה זו פסגת התרגילים המלוכלכים שניתן להפעיל על נחקר, ואילו בעיני התביעה מדובר בתרגיל חקירה לגיטימי בהינתן הצורך האמיתי לחקור את המקורבת שהובאה כדין לחדר החקירות במטה להב 433, ולכל היותר ניתן להתווכח על תרגיל ההפגשה החטופה במסדרונות, מחלוקת שהתמקדה סביב המשפט שאמר לחפץ החוקר יניב פלג: "צנעת הפרט שלך תרד בבית השימוש של ההיסטוריה. לא שאני מזלזל בה אבל היא לא מעניינת אותנו". מאוחר יותר הסביר פלג שב"צנעת הפרט לא מעניינת" הכוונה היא שאין בה עניין חקירתי. בכל מקרה חפץ חתם על הסכם עד המדינה שבועיים אחרי האירוע, ולכן הקשר הסיבתי בין השניים ניתן לפירושים שונים.
