דעהמה משותף לנפט ולברבורים שחורים?
דעה
מה משותף לנפט ולברבורים שחורים?
כשפוליטיקה גדולה מתערבבת בשוק הנפט נוצרת אי ודאות, וכך קשה לקבל החלטות השקעה ולהגדיל פעילות. זה לא בדיוק המתכון הנכון לעידוד הצמיחה הכלכלית
מה משותף לנפט ולברבורים? האחד שחור ואף נקרא "הזהב השחור". השניים יכולים להיות שחורים כשהם באים לתאר אירוע פתאומי, שנפל כרעם ביום בהיר וזעזע את הכלכלה העולמית.
למצער, היו לנו שניים כאלה מתחילת העשור – הקורונה ופלישת רוסיה לאוקראינה. זה נדיר, כי ברבורים בדרך כלל לבנים וכשהם "שחורים" – הם נדירים.
רוסיה קשורה בעצם גם לברבורון השחור החדש – היא וקרטל מפיקות הנפט OPEC, המוכרות יחד כקבוצת מדינות OPEC+, הודיעו במפתיע שהן מצמצמות את תפוקתן הכוללת בכמיליון חביות ליום. זה המון, בהתחשב בכך שהקבוצה מהווה 40% מתפוקת הנפט העולמית. מעבר להיקף הגדול, גם העיתוי מפתיע ובעייתי ומכאן צבע הברבור. ואכן, מחירי הנפט הגיבו בהתאם וזינקו עד 8% עם היוודע הסיפור.
כולם מהמרים (וגם מקווים) שהעלאות הריבית בעולם עומדות להסתיים, שאם לא כן הצרות שראינו בבנקים האזוריים בארצות הברית (ששניים מהם, סיליקון ואלי וסיגנצ'ר, קרסו) ובבנקים באירופה (הקריסה של קרדיט סוויס, הטלטלות במניית דויטשה בנק ועוד) עלולות להחריף, ולהזדקק להרבה כסף, תמיכה והתגייסות של הרשויות, כדי למנוע הידבקות של מערכת הבנקאות העולמית וחזרה למראות המדכאים של 2008 (גם אם הסיבות יהיו שונות לגמרי).
גם החשש מהיקלעות של כלכלות עשירות ומתקדמות למיתון עקב התייקרות המימון והירתעות של משקי בית וחברות לצרוך ולהשקיע – עומד מאחורי הרצון לראות את הריביות לא רק נעצרות, אלא גם יורדות.
והמשבר בבנקים אכן ליבה את התקוות הללו והן חלחלו עד מהר למחירי איגרות החוב – שעלו.
והנה, שני "ברבורונים" שחורים מאיימים לסכל זאת – מצד היצע הנפט ומצד הביקוש לו.
הודעת OPEC+ היא הברבור מכיוון ההיצע. גם כך היחסים בין רוסיה למערב מתוחים מאוד. ארה"ב והאיחוד האירופי פועלים לבדל את הרוסים והנה אלו משתפים פעולה עם סעודיה – מי שאמורה הייתה להיות בת ברית של ארצות הברית – ומקצצים את התפוקה העולמית. בכלל, על מנת להמחיש עד כמה מסובך המצב, ראו את סין, שיחסיה עם ארה"ב מתוחים מאוד, מקרבת אליה את רוסיה המנודה, למרות שהראשונה היא בין יבואניות הנפט הגדולות בעולם ואילו השנייה בין הספקיות הגדולות שלו – וכאמור מצמצמת את התפוקה ומייקרת את המחיר.
כשפוליטיקה גדולה ושוק נפט קריטי מתערבבים להם כך – אי וודאות עצומה אופפת את השווקים וכך קשה לקבל החלטות השקעה ולהגדיל פעילות. זה לא בדיוק המתכון הנכון לעידוד הצמיחה הכלכלית.
הזכרנו את סין. היא הברבור מצד הביקוש. גם כאן הייתה התפתחות מפתיעה שלא ציפו לה – סין עברה ממדיניות של אפס סובלנות לקורונה לפתיחה מלאה של גבולות ופעילות כלכלית. נכון, זה גבה מחיר כבד בחיי אדם והקורונה לא הרימה ידיים, אבל הציפיות הן שבקרוב מאוד זה יהיה מאחוריה והיא תחזור לצמוח בקצבים הגבוהים שאפיינו אותה בעבר. זה אומר – הרבה מאוד צריכת נפט (סין לא רק צומחת, אלא גם משפרת את רמת החיים של תושביה והביקוש לאנרגיה מצדם גדל). זה טוב לאירופה, שותפת הסחר הגדולה של סין; זה פחות טוב למלחמה באינפלציה.
אז, הביקוש גדל פתאום, ההיצע יורד במפתיע והרי לכם מתכון מנצח להתחדשות העליות במחירי הנפט. אלו כבר הגיעו ל-130 דולר החבית לפני פחות משנה, ירדו ל-70 דולר ולכן החשש מקפיצה חדה חוזרת שלהם אקוטי כל כך. ובכלל, לך תשקיע הון בחיפושי נפט, הקמת בתי זיקוק, הובלה ואחסון כשאי הוודאות גדולה כל כך. בתוך כך, צריך לקחת בחשבון שגם מחירי הגז הטבעי – תחליף הנפט – יעלו וזו דווקא בעיה לאירופה, שאחת הסיבות לכך שעד כה נמנעה ממיתון כבד היא חורף נוח יחסית, שהקטין את הביקוש לגז טבעי...
מכל מקום, אם מחירי הנפט עולים, בעוד הביקושים של משקי הבית למוצרים ושירותים מקומיים גדלים (הרבה כסף שפכו הממשלות בתקופת הקורונה ורק חלק ממנו שימש לצריכה עד כה), התקווה כי האינפלציה תמהר לרדת פוחתת לה. ואם זה המצב, גם הבנקים המרכזיים למודי הניסיון לא ימהרו להוריד את הרגל מדוושת הבלם.
רונן מנחם הוא כלכלן שווקים ראשי בבנק מזרחי טפחות
