מגזין"שהגאונים של 8200 יבואו אלינו כדי לתקן את העולם"
מגזין
"שהגאונים של 8200 יבואו אלינו כדי לתקן את העולם"
ד"ר יעל הרמן הסתובבה בכל העולם בניסיון לנקות אותו, עד שהבינה שתוכל לחולל שינוי רק ממשרד ממשלתי. עכשיו, כמנהלת אגף מחקר ופיתוח במשרד האנרגיה, היא מקדמת פרויקטים של אנרגיות מתחדשות, דוחפת ניסוי עצום של ייצור חשמל סולארי בשטחי חקלאות, חולמת על אנרגיה מהים ועל נערי הייטק שיידלקו כמוה מהאפשרות לחולל שינוי סביבתי
בילדותה, ד"ר יעל הרמן הרבתה להסתובב באזור התעשייה הסמוך לעיר שבה גדלה, יבנה. "ראיתי את הזיהום ואת ההשפעות שלו בעיניים. ראיתי איך שפכי התעשייה צובעים את המים בסגול והתחלתי לשאול למה ולהתעמק בסיבות. הבנתי עד כמה אנחנו מזהמים את הסביבה שלנו", היא אומרת. התובנה הזו הפכה למשימת חייה: היא ניקתה קרקעות מזוהמות למרגלות הכינרת, נסעה עד הודו כדי לסייע לבתי זיקוק לנקות את זיהומי הנפט שיצרו במאגרי מים, השלימה דוקטורט במדיניות סביבתית באוניברסיטה העברית והגיעה למסקנה שהדרך היחידה להשפיע באופן משמעותי על המציאות היא מהמגזר הציבורי. כיום, בתפקידה במשרד האנרגיה, היא מקדמת פרויקטים שיכולים ליצור שינוי לא רק בישראל, אלא בעולם כולו.
לכל כתבות המגזין לחצו כאן
כשהיתה בת 24, לאחר שהשלימה תואר שני ועבדה במעבדה אוניברסיטאית שעסקה בזיהומי דלקים וקרקע, הרמן החליטה לקפוץ למים ולהקים חברה משלה. "הגעתי ללקוח הראשון; מפעל גדול שישב על גדות הכינרת ונדרש לטפל בזיהום מזוט שהוא גרם לו. שכרתי טרקטור, קניתי דשנים, התחלתי לערבב את הקרקע בשטח. כשראיתי שהיא מתחילה להתנקות, המפעל פשט רגל", היא מספרת. הרמן השלימה את העבודה בשטח המפעל וסגרה את החברה. היא החליטה להיפרד מהסיכון היזמי, והצטרפה לסטארט־אפ שמנקה נפט ביולוגי בשפכים תעשייתיים של בתי זיקוק.
במשך תקופה הרמן על קו ישראל־הודו, וניסתה לשכנע בתי זיקוק לטפל בזיהום שיצרו. "הראינו להם שאנחנו יודעים לנקות מעולה, אבל הם לא קנו. לא הבנתי איך זה שהם כל כך עשירים, אבל לא מוכנים לשלם כדי לטפל בנזק שהם יוצרים", היא משחזרת. "חייתי על קו ישראל־פניפט, עיירה שכוחת אל שנבנתה סביב בית זיקוק. אי אפשר לנשום שם, הזיהום צורב בנשימה ובעיניים כל הזמן. הראינו לבית הזיקוק של אחת החברות הכי עשירות בהודו שאנחנו מצליחים, אבל לקח להם המון זמן לקנות את המוצר שלנו.
"זה כל כך תסכל אותי שאחת החברות העשירות במדינה לא מסתערת על הפתרון. חזרתי לארץ והחלטתי שאני הולכת לעשות דוקטורט במדיניות סביבתית כדי להבין איך לגרום לחברות להפסיק לזהם. הגעתי למסקנה שללא התערבות ממשלתית זה לא יקרה — החברות ימשיכו לזהם, לא משנה כמה הן עשירות וכמה הציבור מחפש אותן או כמה כותבים עליהן בעיתון. הבנתי שאם אני רוצה לעזור לסביבה, אני צריכה לעבוד במשרד ממשלתי".
"חולה על פסולת"
לפני כחמש שנים, שמעה הרמן שביחידת המדען הראשי במשרד האנרגיה מחפשים מדענים, והתייצבה לריאיון. "כשהריאיון הסתיים ישר שאלתי: 'מתי אני מתחילה לעבוד?' לא עניין אותי מה השכר, הבנתי שזה המקום האידיאלי בשבילי. זה מקום שמחובר לחדשנות, לסטארט־אפים ולמדיניות. זה אומר שאני יכולה להמשיך לעבוד עם אופי של יזמת ולהשפיע גם על מדיניות. אז אני לא מנקה קרקעות ומים, אבל אני יכולה 'לנקות' את האוויר בעולם".
כיום, הרמן משמשת ראש אגף מחקר ופיתוח ביחידת המדען הראשי במשרד. "המטרה שלנו היא ליזום רעיונות ולדחוף את המשק קדימה. אנחנו משקיעים בסטארט־אפים לפי הצרכים של משק האנרגיה, מלווים את היזמים ומסייעים להם להבין טוב יותר את הבעיות במשק והפתרונות שיכולים לעבוד. אנחנו גם מעבירים את הידע בתוך המשרד ולרשות החשמל ולחברת נגה (ניהול מערכת החשמל) כדי להאיץ אימוץ של חדשנות עולמית", היא אומרת.
דוגמה אחת לעבודה כזו היא פרויקט החקלאות הסולארית הממשלתי, שכולל הצבה של פאנלים סולאריים מעל גידולים חקלאיים. "הבנו שיש כאן פוטנציאל מדהים. אנחנו רוצים לעמוד ביעדי האנרגיה המתחדשת שלנו ולנקות את ישראל מחשמל מזהם, אבל אין לנו המון שטחים פתוחים פנויים", היא מסבירה. "התחברנו למדענית של משרדי החקלאות והסביבה כדי לערוך 'מגה־פיילוט' שבוחן את ההשפעה של הצבת פאנלים סולאריים מעל גידולים חקלאיים.
"המחקר עוסק בעצם בהשפעה על החקלאות ועל בעלי החיים בסביבה החקלאית. משרד החקלאות הסכים להקצות 3,000 דונם לניסוי. השטח הזה מתחלק להרבה מאוד חלקות של 15 דונם כל אחת, ובהן נבדקת ההשפעה של הקירוי הסולארי על מגוון גידולים ובסוגי קרקע ואקלים שונים. "זה ניסוי פורץ דרך ברמה עולמית", היא מדגישה.
שטחי הניסוי חולקו בין החברות שזכו בקול קורא, לאחר שחברו לחוקרי חקלאות מובילים באקדמיה. למרות שהקול הקורא פורסם ב־2021, עד עתה החלו לפעול שתי חלקות בלבד — פאנל סולארי הוצב מעל שתילי אבוקדו בקיבוץ רבדים שבשפלה ומעל גפנים במעלה גלבוע. הסיבה לכך היא פיגור משמעותי בפיתוח רשת החשמל, שבגללו אין מקום לחיבור מתקנים סולאריים.
"אין דבר דומה (לניסוי הזה) בשום מקום אחר. כל העולם מסתכל עלינו בנושא הזה: ישראל קטנטנה אבל יכולה לתת תמונה של כל העולם, כי יש לנו כאן מגוון אקלימי וחקלאי, ממדבר ועד שלג, ומגוון ענק של גידולים", אומרת הרמן. "מי שעושה את המחקרים האלו אצלנו הן לא חברות פרטיות עם אינטרסים כלכליים, אלא חוקרים בעלי שם מתחום החקלאות והמדינה. כשנאגם את הידע הזה, העולם יוכל ללמוד איך עושים אגרו־וולטאי (חקלאות סולארית). אנחנו עדיין יכולים להיות חלוצים, אבל זה צריך כבר לקום".
יש כבר מסקנות מהחלקות שהוקמו?
"אנחנו רואים שההצללה על גידולים באמצעות פאנלים סולאריים יכולה להגן מאסונות טבע שמתרחשים במשקים החקלאיים. למשל, הפאנל כסככה מגן על הגידול מפני קרה, ברד, שמש חזקה ומכות חום, וכך אין מצב של פגיעה קשה בגידול ויש רשת ביטחון לחקלאי. אנחנו גם רואים שההצללה והמיקרו אקלים מתחת לפאנל הסולארי מובילים לחיסכון של עד 30% בצריכת המים בחלקה. זה משמעותי מאוד, בטח עבור מדינות שמתמודדות עם בצורת, וגם עבור ישראל שצריכה להשקיע בהתפלה ובטיהור שפכים - תהליכים שדורשים אנרגיה רבה ומזהמת".
הרמן מצליחה להניע תהליכים סביבתיים דווקא מתוך משרד האנרגיה, ובשנה האחרונה קידמה הקמה של מתקני השבת אנרגיה מפסולת. "אני חולה על פסולת", היא אומרת. "באתי למשרד ואמרתי: 'אנחנו חייבים להתחיל להפוך פסולת לאנרגיה'. ישראל טובעת בפסולת, אנחנו מבזבזים משאבים כדי לשנע אותה בכל הארץ. בואו נקים מתקנים לייצור חשמל מפסולת. אף אחד לא היה בעניין, אבל אמרו לי בסוף 'נו, תבדקי'.
"אנחנו מקדמים טכנולוגיות חדשות של גזיפיקציה: בטמפרטורות מאוד גבוהות גורמים לפסולת להתפרק לגז, שאפשר לייצר איתו חשמל, מימן, מתנול. ראינו את הטכנולוגיה הזו באיטליה ובגרמניה, אבל השתמשו בה שם לפסולת חקלאית מאוד מסוימת. נתנו מענק לחברה שרוצה להביא את הטכנולוגיה הזו לארץ, הבאנו אליהם חומרים למעבדה, הם עשו ניסויים, ופתאום הם ראו שזה עובד מצוין. עכשיו כבר יש מתקן שעומד ברמת הנגב ובקרוב בעוד מקומות. אחד מהם זה מפעל שורש, שרוצה להיות מאופס אנרגיה. הם אוספים את השאריות של הסנדלים, הגומי, ואוגרים אותו במקום לשלוח למטמנה. בחורף, כשאין מספיק שמש לסולארי, הם יהפכו אותו לאנרגיה באמצעות מתקן הגזיפיקציה".
בשנה האחרונה חיה הרמן על קו ישראל־ברלין, ובנוסף לתפקיד שלה מקדמת את שיתוף הפעולה של ישראל וגרמניה בנושא אנרגיה. שיתוף הפעולה כבר נשא פרי שעומד להפוך משמעותי מאוד בקרוב: 2,500 מגה וואט יפונו ברשת החשמל הישראלית לטובת אנרגיה מתחדשת. "בגרמניה יש שיעור התחדשות גבוה ברשת, שמגיע ל־40% מצריכת החשמל במדינה. אנחנו במשרד, ברשות החשמל ובנגה רצינו להבין איך הם עושים את זה ומה אנחנו יכולים ללמוד מהם.
"באחד הסיורים, הגיע לברלין יו"ר רשות החשמל אמיר שביט והסגל הבכיר שלו, והגיעו נציגים מנגה, ממשרדי האוצר והאנרגיה ומרשות התחרות. היה מרגש לראות איך כשיוצאים מהבית ויש זמן לדבר ולחשוב הרחק מבעיות היום־יום אפשר לבוא עם פתרונות. כשהמשלחת חזרה הביתה מנכ"ל המשרד דאז, קובי בליטשטיין, שאל אותם 'נו, מה למדתם?' והם הסבירו כיצד ניתן לייצר מנגנון שיאפשר להקצות עוד מקום עצום לאנרגיה מתחדשת ברשת החשמל ללא פגיעה בתשתית".
"למצוא צ'ופצ'יק שעושה שינוי"
ישראל אינה עומדת בקצב המעבר של מדינות המערב לאנרגיה מתחדשת, ובקושי מצליחה להדביק את הקצב של שכנותיה. רק כ־10% מהחשמל בישראל מופק באופן נקי, ולמשרד האנרגיה אין פתרונות קסם. בשנים האחרונות משרדי הממשלה התמכרו לביטוי "אקלים טק", ומנסים להראות שהם משקיעים בנושא. התחום החשוב ביותר בטכנולוגיות אקלים הוא אנרגיה, שכן זהו המקור המשמעותי ביותר בעולם לפליטות גזי חממה המניעות את משבר האקלים.
אולם ישראל רחוקה מאוד מחוד החנית בתחום. "אנחנו לא סטארט־אפ ניישן באנרגיה, כי באנרגיה צריך לשים הרבה מאוד כסף כדי שסטארט־אפים יצמחו. למשקיעים קשה לעשות את זה, כי למיזמים כאלו לוקח שבע עד עשר שנים להבשיל ולצאת משלב הפיתוח, לכן זה המקום והתפקיד של מענקים ממשלתיים. ההשקעות בישראל לא משתוות למה שרואים באירופה ובארצות הברית, אבל עדיין יש לנו יתרונות עם פוטנציאל מדהים, כאלו שיכולים לתרום בענק ולפתח את הכלכלה שלנו, גם אם לא נוביל את המהפכה העולמית.
"זיהינו במשרד שלישראל יש יתרון ענק בתחום הכימיה, טובי הכימאים בעולם בתחום אגירת אנרגיה יושבים פה. זה תחום קריטי כשמדברים על מעבר לאנרגיה נקייה. כשזיהינו את הפוטנציאל, הקמנו מכון לאומי לאגירה כדי לקדם מחקרים ולהוציא רעיונות מהמעבדה אל הפועל כאב טיפוס שניתן למסחר. המכון יוריד את הסיכון למשקיעים הפרטיים ויזרים יותר כסף לישראל, ואני מאמינה שנראה הרבה יוניקורנים יוצאים ממנו.
"אנחנו לא צריכים להמציא את הגלגל אלא למצוא את הצ'ופצ'יקים שעושים שינוי. למשל, סולראדג' עושים ממירים, וזה מספיק עבורם כדי למצוא בעולם שוק ענק. לא המצאנו את הפאנל הסולארי, אבל אנחנו טובים באלגוריתמים, בלקחת משהו קיים לשפר אותו. אנחנו צריכים להתפקס במקום שבו אנחנו יכולים להשפיע. ועדיין, זה תחום שדורש השקעות כבדות לפני שנכנס המגזר הפרטי, שממעט לקחת סיכונים גדולים. משרד האנרגיה האמריקאי מזרים המון כסף כדי לסייע לחדשנות ולתעשייה לצמוח, אצלנו קיצצו עכשיו את התקציב למינימום האפשרי. בשנים האחרונות נתנו למיזמים מענקים בגובה 100 מיליון. עכשיו מקצצים את זה לכ־30 מיליון".
בישראל יש לא מעט יזמים שחשוב להם ליצור אימפקט. אתם מנסים להביא יזמים לתחום האנרגיה?
"אני רוצה שהגאונים של 8200, במקום להקים סטארט־אפים לאפליקציות של פרסומות, יבואו אלינו. פנינו לקהילת האנרגיה Ignite The Spark ואמרנו: 'תעשו סדנאות ליזמים שיצאו מהצבא או ממקומות אחרים, כדי שיביאו רעיונות חדשים'. למדנו שהחבר'ה האלו, שאגב באו בהמוניהם לסדנאות, הם אנשים ערכיים שרוצים להשפיע על העולם. הרבה מהם ניסו אבל פרשו, כי הבינו שיהיה קשה להתפרנס מזה אם אין אקזיטים קלים ומהירים. לכן התפקיד שלנו כל כך חשוב: לתמוך בחברות האלו וללוות אותן לאורך זמן. בניגוד למשקיעים 'רגילים', אנחנו גם עוזרים לחברות האלו לצלוח את האתגרים של שלב המסחור ויכולים לפתור בעיות רגולטוריות שמפריעות לחדשנות להתקדם".
מה הפרויקט הבא שלך?
"החלום הבא שלי הוא אנרגיה מתחדשת בים. השנה נשלים עבודה כלכלית ומחקרית שאיתה מקבלי ההחלטות יוכלו להחליט אם זה גם יישומי. זה באמת מורכב לפעול בסביבה הימית, אבל אם נדע לייצר אנרגיות מתחדשות בים לא נצטרך להשתמש בשטחים הקרקעיים, ואם נוכל לאגור אנרגיה בסביבה הימית, זה גם יחזק את הביטחון האנרגטי שלנו. השאלה הגדולה היא אם מבחינה סביבתית זה עובד. לא מדובר רק בטורבינות רוח, אלא גם במשטחים של פאנלים סולאריים. השטח הימי יכול להיות פתרון טוב לעמידה ביעדי האנרגיה המתחדשת שלנו לעשורים הבאים".
