ראיוןפרופ' יוג'ין קנדל על מצב האקדמיה: "שוויון זה נחמד אבל הוא לא יביא אותנו לטופ העולמי"
ראיון
פרופ' יוג'ין קנדל על מצב האקדמיה: "שוויון זה נחמד אבל הוא לא יביא אותנו לטופ העולמי"
יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה לשעבר פרופ' יוג'ין קנדל, סבור שהקמת אוניברסיטאות חדשות וחלוקת תקציבים שוויונית באקדמיה מסכנות את עתיד ההשכלה הגבוהה וההייטק. בראיון לקראת כנס אלי הורביץ, הוא מבקר בחריפות את מרכזי פיתוח ההייטק בישראל
בשניםהאחרונות הוקמו בישראל שתי אוניברסיטאות חדשות ועומדים להקים שלישית. שרת החינוך יפעת שאשא ביטון מובילה מדיניות של הגברת הנתח של המכללות בתקציב ההשכלה הגבוהה. יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה לשעבר פרופ' יוג'ין קנדל סבור שהמדיניות השוויונית הזאת מסכנת את עתיד כלכלת ישראל ובמיוחד את עתיד ההייטק. זאת משום שהיא מונעת יכולת לייצר מחקר מצוין ולהתחרות על אנשי אקדמיה מצוינים.
קנדל נגד הטרנד של חברות הטכנולוגיה:
"מרכז פיתוח לא מייצר לישראל כמעט דבר"
יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה לשעבר פרופ' יוג'ין קנדל, מפתיע בביקורת קשה על ריבוי מרכזי הפיתוח של הייטק בישראל. לדבריו זהו אחד הגורמים למשבר כוח האדם בהייטק. "היה חשוב שגוגל ומיקרוספט יהיו כאן אבל היום יש יותר מ־400 חברות ואנחנו כבר על המפה"
לכתבה המלאה
קנדל, המכהן היום כפרופסור למימון בבית הספר למינהל עסקים של האוניברסיטה העברית בירושלים ויו"ר משותף של המכון למחקר ומדיניות של עמותת סטארט־אפ ניישן (SNC), אומר את הדברים בראיון בלעדי ל"כלכליסט". לקראת כנס אלי הורביץ לכלכלה של המכון הישראלי לדמוקרטיה, שיחל מחר, בו יכהן כיו"ר משותף, וינחה את המושב הפותח על אתגרי הכלכלה.
"האקו־סיסטם של ההייטק הישראלי צריך לגדול כדי להישאר. זה אומר שצריך יותר אנשים רעיונות ומימון. הצד המימוני בינתיים עובד לא רע. אבל ההיבטים של הרעיונות והאנשים בסכנה". מי שמייצר מחקר ואנשים, הוא אומר, הן האוניברסיטאות, והוא טוען שהצורה השוויונית בה מחולקים היום תקציבי המחקר מסכנת את עתיד ההייטק.
קנדל מציין כי "תקציב המחקר של מדינת ישראל הוא שווה, בערך, לתקציב של אוניברסיטה מספר 12 בארצות הברית ולאוניברסיטה מספר 30 בעולם". אבל, הוא מסביר, בפועל הבעיה גדולה בהרבה. "אצלם יש מחלקה אחת לכל דבר. אצלנו התקציב הזה מחולק ל־9 אוניברסיטאות והרבה מכללות. אי אפשר עם 7 מחלקות לפיזיקה ו־6 מחלקות לכלכלה להתחרות באותה רמה כמו האוניברסיטה מספר 12 או 30 או 50. הם פשוט הרבה יותר חזקים ממך. אם רוצים להתחרות במדע צריך לאגד. השאלה היא איך אנחנו לוקחים את התקציב המועט הזה ומוציאים אותו בצורה אופטימלית, כך שההשפעה על הכלכלה תהיה מקסימלית".והוא מאשים ש"יש כוח שפועל כל הזמן להגדיל את מספר האוניברסיטאות ולחלק את הכסף שווה בשווה. זה אומר שאנחנו כל הזמן מורידים את הסכומים לכל מרכז מחקר".
הדברים האלה הם התקפה חריפה על הקמת האוניברסיטה באריאל ועל כוונת שרת החינוך יפעת שאשא ביטון להקים אוניברסיטה בגליל ולהגדיל את תקציבי המכללות. לדבריו, "התהליכים במערכת ההשכלה הגבוהה הולכים לשוויון ולא לאופטימיזציה. שוויון זה נחמד אבל עם שוויון אי אפשר להיות בטופ של התחרות העולמית. יש לחצים ליותר ויותר שוויוניות, ומדע לא עושים בשוויוניות. מדע זה כמו ספורט. במדע מנצחים אלה שרצים הכי מהר".
ההצעה שלו היא "לשנות את ההתייחסות איך מוציאים את הכסף ולהוציא יותר ויותר על דברים שמייצרים ערך משמעותי לכלכלה. מוסדות שמייצרים ערך וגם ומחלקות שמייצרות אותו צריכים לקבל כספים נוספים. זה לא עניין של פייריות. זה עניין של תחרות. אם רוצים להתחרות צריכים לעשות את זה. לא רוצים? אין בעיה. כולנו נהיה מאוד שוויוניים והרבה יותר עניים".
קנדל מציין ש"נכון להיום אנחנו עדין נמצאים במקום טוב אבל זו תוצאה של 30 שנה של השקעות. אבל אנחנו הפסקנו להשקיע. למשל, פעם השקענו במחקר אקדמי כאחוז מהתוצר הרבה יותר מהממוצע של ה־OECD. אבל הממוצע של ה־OECD עלה, האחוז שלנו ירד. ולכן במחקר האקדמי אנחנו היום פחות מהממוצע של ה־OECD. כל מדינות הייחוס שלנו כמו דנמרק, הולנד, נורבגיה, פינלנד, עלו משמעותית. אנחנו ירדנו. לכן אנחנו צריכים להגדיל תקציב. אבל אם אנחנו פשוט רק נגדיל את התקציב ונמשיך לחלק אותו כמו היום זה חסר כל משמעות".
לקנדל ברור לגמרי איזה מחקר ישראל צריכה לממן ואיזה לא. "הסיבה שישראל תתמוך במחקר היא לפתח מצוינות אקדמית. אין שום סיבה לישראל לממן מחקר בינוני. הוא לא נותן כלום לאף אחד. הוא חסר ערך. יש כל כך הרבה ממנו בעולם שאין שום סיבה שמשלם המסים יממן מחקר בינוני. הבעיה היא שהיום בגלל שמחלקים את הכסף שווה בשווה בין תחומים ובין אוניברסיטאות אז בהגדרה אין מספיק כסף לממן מחקר מצוין. בתחומים מסוימים עדיין מקבלים מחקר כי אנשים מביאים תקציבי מחקר מחו"ל. אבל זה לא בר־קיום".
המסקנה של קנדל היא ש"צריך לקשור את המימון של מחלקות באוניברסיטאות למצוינות שיכולה להתחרות בעולם". אחד המדדים האפשריים לדבריו, זה מדידה של מספר הפרסומים במגזינים המדעיים החשובים בעולם ומספר הציטוטים בהם. "צריך להחליט או שאנחנו מתחרים או שאנחנו לא מתחרים. אם מתחרים צריכים להתחרות כמו אחרים".
"כל העניין של לשים בכל מקום אוניברסיטה זה הזוי", מוסיף קנדל." זה לא עושה שום דבר לאותו אזור כי רוב אנשי סגל לא חיים שם. זה עושה אותו טוב לאיזה פוליטיקאי שפעם אחת חותך את הסרט, אבל זה מדלל את היכולת של המדינה כולה להתחרות בזירה העולמית. והזירה העולמית היא חסרת רחמים. היא לא שואלת אם אתה רוצה להיות שוויוני או לא רוצה להיות שוויוני, אם זה פייר או לא פייר, היא פשוט מתחרה".
נקודה נוספת שמעלה קנדל היא חוסר היכולת של האוניברסיטאות לגייס אנשי סגל איכותיים בתחומי ההייטק. לדבריו, "אין לנו שום יכולת להתחרות על האנשים הכי טובים בתחומי הביקוש, מדעי המחשב אינטליגנציה מלאכותית ומדעי הנתונים, בגלל שהשכר באוניברסיטאות שווה לכל המקצועות ולכל האנשים באותן דרגות". לדבריו, "אנחנו אפילו לא מנסים להתחרות. אנחנו פשוט לא יכולים לשלם להם ואנחנו לא יכולים לתת להם תקציבי מחקר. מדובר פה באנשים שסוחבים את כל הכלכלה שלנו. אם לא נתחרה עליהם כל הכלכלה תסבול".
קנדל אומר שיש גם תקדים לתהליך הזה. "מקצועות המימון, חשבונאות וכלכלה, מתו בארץ כמחלקות חזקות. באוניברסיטה העברית המחלקה לכלכלה היתה בין עשר המחלקות החזקות בעולם בשנות ה־60 וה־70. משנות ה־70 השכר בארצות הברית עלה פלאים בתחומים האלה ואנחנו מפסידים. היום אם ניכנס בין מאה האוניברסיטאות הראשונות זה טוב. וזה ימשיך להידרדר כי אין לנו שום יכולת להתחרות עם האוניברסיטאות הכי טובות".
לדבריו, הסגל הנוכחי של מחלקות ההייטק מבוגר. "אומרים לי תמיד שאנשים לא באים לאוניברסיטה בשביל הכסף. אני לא יודע באיזה מקום זה עובד אבל כשאדם בא לאוניברסיטת קרנגי מלון ואומרים לו תלמד פחות שעות ותקבל תקציב מחקר יותר גדול ותהיה לך גישה למחשב־על והשכר שלך יהיה פי 3, למה שהוא יבוא לישראל? אם אנחנו חושבים שאפשר על ידי ציונות לבנות מחלקות, אני חושב שאנחנו חיים במאה הלא נכונה. ציונות זה חשוב. אבל רוב האנשים שיצאו איתי לדוקטורט לא חזרו. ברגע שאתה נותן תנאים פחות טובים, אתה מקבל אנשים פחות טובים. זה מאוד פשוט".
הוא מזהיר ש"אם אנחנו באמת רוצים שהמנוע הזה המדהים שנקרא הייטק ימשיך לפעול אנחנו צריכים לשחרר את פקק התנועה במערכת האקדמית. אני לא מגזים כשאני אומר שתנאי הכרחי לכך שמדינת ישראל תוביל במדעי המחשב, אינטליגנציה מלאכותית ומדעי הנתונים בעד עשור הוא שנפתח את הפקק. אחרת אני לא רואה איך אפשר יהיה ליצר פה תעשיה פורחת עם אנשים שהם לא הטופ".
לדבריו, גם היום "האוניברסיטאות יכולות לשלם לעד 5% מהמרצים פי שניים שכר. כמעט אף אחד לא עושה את זה. הנשיאים אומרים שזה לא הולך לקרות. אני יכול להבין אותם. הם לא הולכים לתקוף את מבנה שכר". לכן קנדל מציע שהאוניברסיטאות יביאו את האנשים הטובים ביותר בתחומם, ישלמו להם על פי רמות השכר המקובלות והמדינה תקים קרנות שיממנו תוספות שכר ותקציבי מחקר.
לדברי קנדל, "זה לא משהו חדש. יש הרבה מאוד מדינות שעושות את זה באירופה גם בישראל בשנות ה־80 כשרצו להביא הרבה אנשים מחשבים לאוניברסיטאות התאחדות התעשיינים ומדינת ישראל מימנו להם תוספות שכר וזה אפשר ליצר פה מחלקות מדעי מחשב מצוינות. נכון להיום אין את זה. לכן מחלקה למדעי מחשב הכי טובה בארץ אם תשאל את הדיקן שלה, הוא יגיד שאם לאדם יש הצעה מ־20 אוניברסיטאות מובילות בעולם הוא בחיים לא יוכל להביא אותו. אי אפשרות להתחרות כשאין לך כלים להתחרות".
קנדל מבקר בחריפות גם את העבודה שנתוני ההשמה של האוניברסיטאות והמכללות נשמרים בסודיות. "נכון להיום הסטודנט לא מסוגל לדעת כשהוא הולך ללמוד משהו באוניברסיטה או במכללה מסוימת מה הסיכויים שלו למצוא עבודה ובאיזה שכר. אנחנו מממנים כמשלם המסים יותר מ־50% מתקציב האוניברסיטאות אבל המוסד מסתיר את הנתונים. הם אומרים שזה סוד מסחרי. באיזה עולם זה סוד מסחרי? בארצות הברית העיתונות מפרסמת נתונים לאיזה מקומות עבודה בוגרי מוסדות מתקבלים ומה השכר שלהם ולפי זה אנשים נרשמים לאוניברסיטאות. אצלנו הסטודנטים נרשמים על עיוור".
קנדל סבור שצריך לשנות את שיטת המימון לפי תלמיד. "במקום לממן תשומות, צריך לממן תפוקות. אם מכללה מסוימת מייצרת סטודנטים שהתעשייה חוטפת אותם והשכר גבוה אותם והשכר גבוה — צריך לתת לה כסף על זה".
