פרשנותלגדעון סער יש רק דרך אחת להצדיק את חבירתו לנתניהו
פרשנות
לגדעון סער יש רק דרך אחת להצדיק את חבירתו לנתניהו
למהלך של סער משמעות מדכדכת מבחינה פוליטית אבל חיובית אם יבחר לבלום את ההפיכה המשטרית ולהגן על היועמ"שית
כאשר נשאל גדעון סער כיצד חזר לחיקם של מנאציו ומגדפיו שהרעיפו עליו את מיטב הרפרטואר הרעיל שלהם, הוא השיב בשאלה: "זה מה שחשוב עכשיו?" תשובה שנועדה להלבין את פניית הפרסה, את האופורטוניזם האישי והפוליטי, את התמיהות והאכזבות כולן. תשובה שנועדה להבהיר – אני מתעלה מעל השיקולים הקטנוניים כדי לשרת את מדינתי בשעתה הקשה ביותר. וכן, השעה הזו תימשך גם בשנה הקרובה.
למהלך של סער משמעות פוליטית ומשפטית. לשיטתו, גם ביטחונית ונגיע לזה. משמעות מדכדכת מבחינה פוליטית ואולי חיובית יותר מבחינה משפטית. בשדה הפוליטי יש כאן קבורת הרעיון של הקמת ימין פוליטי הגון, ליברלי, ממלכתי. התמוטטה האלטרנטיבה שסער ביקש להקים לליכוד הביביסטי, המושחת, המשועבד לצרכיו האישיים של המנהיג. סער יודע עד כמה השותפים הכהניסטים-משיחיים של נתניהו מכתיבים את דרכו ומשתלטים על הליכוד. הוא מכיר את הסכנה הברורה והמוחשית שלהם לדמוקרטיה. אבל, הוא בוחר להצטרף אליהם.
כמו שהפטריוטיזם הוא מפלטו של הנבל, הוא גם מפלטו של בר מינן פוליטי שיעשה הכול כדי להישאר על הגלגל. הניסיון לבנות ציר ימני חילופי לליכוד של סער-ליברמן-בנט כשל ונקבר לעת הזו. בנט ימשוך לימין ההלכתי וליברמן לימין הבריוני האנטי-דמוקרטי. סער שניסה לכונן ימין ממלכתי אלטרנטיבי הסיר עצמו משותפות פוטנציאלית כזו כדי לחבור לאיתמר בן גביר, בצלאל סמוטריץ', יריב לוין, דודי אמסלם, שלמה קרעי ומירי רגב. לחבור לבנימין, שרה ויאיר נתניהו, שיותר מכולם הוא מייטיב להבין את הסכנות והנזקים שנשקפים מהם. ולמה הוא עושה זאת? כי הם נגמלו, לטענתו, מהדשדוש והרפיסות הביטחוניים שנגדם הרבה להתריע. עכשיו, כשהם עלו על המסלול שהוא, סער, ציווה להם, נסללה גם הדרך להצטרפותו. כיוון שאף פרשן לא אימץ את התזה הזו, הזדרז סער עצמו להפיץ אותה.
בשדה המשפטי נתלות בסער שתי ציפיות שאינן מופרכות על פניהן. הראשונה, שיגן על היועצת המשפטית גלי בהרב-מיארה שהוא עצמו מינה. השנייה, שיבלום את ההפיכה המשטרית, בתור השר היחיד בממשלה (אולי למעט גלנט) שבאמת מבין את הסכנות הצפויות ממנה.
סער אינו ממהר להבטיח. אין לו הסכם קואליציוני שיבטיח את שתי הציפיות האלה. להיפך, בראיון ל"פגוש את העיתונות" אמש (שבת) טרח להדגיש שהוא עצמו חלוק לא פעם על היועצת, ובמערכת המשפט, אמר, יש הרבה מה לתקן, למרות שרפורמות לוין-רוטמן אינן דרכו. ובכל זאת, אם נשאר בסער קמצוץ של יושרה הוא יוכל למנף אותה, ואפילו להצדיק את כניסתו לממשלה, במהלכים שינקוט להצלת הדמוקרטיה ומערכת המשפט. כדי להגביר את עצימות הפעולות הצבאיות, לא צריך אותו. כדי לנהל מלחמות צודקות ומיותרות כדי לשרת את נתניהו, לא צריך אותו. נתניהו מנצל את חולשתו הפוליטית כדי להרחיב את קואליציית ה-64 ואולי אף להשתמש בו לקרבות איזון פנימיים מול הכהניסטים, או לפחות כתעודת ביטוח נגד פרישתם. תמורת השירותים האלה על סער לגייס את מלוא כישוריו - לא רק נגד איראן, אלא נגד מחרבי המדינה והדמוקרטיה. אם הוא משלה עצמו כמי שייזכר כמושיעה הביטחוני של ישראל - זה לא יקרה. נתניהו "ישמיד" אותו הרבה לפני שינסה לנכס לעצמו את התואר הזה. לעומת זאת – לישועתה הדמוקרטית של ישראל יש לו בהחלט כר נרחב לפעולה, אם יבחר ללכת בדרך הזו. והישועה הדמוקרטית אינה חשובה פחות מזו הצבאית והביטחונית.
