האקטיביזם התאגידי הפוליטי בישראל: למה עכשיו?
האקטיביזם התאגידי הפוליטי בישראל: למה עכשיו?
בימים אלה חברות ישראליות רבות לוחצות על הממשלה באופן אקטיבי ומאורגן לפעול לעסקת שחרור חטופים. הלחץ כולל ארגון פעיל של הפגנות, סבסוד ימי חופש כדי לעודד את העובדים להגיע להפגנות על חשבון ימי עבודה, השבתות מחאה ועוד. בין החברות הנוטלות חלק במאבק ישנם בנקים וחברות כרטיסי אשראי, חברות היי טק מובילות וקרנות הון סיכון ידועות. מחאות בעלות אופי דומה אורגנו כנגד הרפורמה המשפטית שממשלת ישראל הובילה.
לאור העובדה שהיסטורית, ארגונים עסקיים לא היו מעורבים במחאות פוליטיות בישראל, ודאי לא באופן מאורגן, עולה השאלה מה מיוחד בנושא החטופים וברפורמה המשפטית שמניע את התאגידים הישראלים לראשונה לפעולת מחאה שיטתית ומאורגנת?
לדעתנו, זה לא ה״מה״ אלא ה״מתי״. בניגוד לגישה הקלאסית ששלטה בכיפה שנים רבות, לפיה תאגידים צריכים להתמקד אך ורק בהשאת רווחים, בשנים האחרונות תאגידים רבים ברחבי העולם החלו לפעול למען מטרות חברתיות. לאקטיביזם הזה יש גם שם: ESG (Environmental, Social & Governance) activism. כך, למשל, חברות מובילות במשק עוסקות באופן אקטיבי בגיוון מגדרי ושוקלות שיקולי אקלים וסביבה.
הביקורת העיקרית כנגד גישת ה-ESG היא שהיא מצפה מחברות עסקיות לנקוט בפעולות שאינן מקדמות את שורת הרווח התחתונה שלהן, ולעיתים אף פוגעות בה. אנחנו טוענים שבניגוד ל-ESG טיפוסי, האקטיביזם הפוליטי העכשווי בישראל מסייע באופן מובהק לרווחיות של חברות בישראל ולכן הביקורת האמורה, אינה רלוונטית לגביו. להלן ההסבר:
קיים קונצנזוס רחב בקרב כלכלנים כי עסקה לשחרור חטופים והפסקת המלחמה כעת, כמו גם הסרתה של הרפורמה המשפטית מסדר היום בשעתו, יתרמו באופן מובהק לכלכלה ולעסקים הישראלים. המלחמה כבר גבתה מחיר כלכלי כבד בנתוני צמיחה ואף הובילה לירידה בדירוג האשראי של ישראל. בדומה לכך, בעקבות הדיונים על הרפורמה המשפטית, ההשקעות בהיי-טק הגיעו לשפל, שער החליפין צנח, הכנסות המדינה ממיסים נפלו והגרעון הממשלתי תפח.
יתרה מכך, בשונה מאימוץ אסטרטגיה טיפוסית של ESG, פירות האקטיביזם הפוליטי הנוכחי לא רק צפויים לתרום לרווחיות החברות אלא צפויים לעשות כן כבר בטווח הקצר. כך, למשל, שילוב אוכלוסיות מגוונות בכוח העבודה צפוי לעיתים להיות רווחי רק בטווח הארוך. לעומת זאת, הפסקת המלחמה תוריד מיד את הוצאות הממשלה ואת פרמיית הסיכון על ההשקעות ועשיית העסקים בישראל.
מאפיין נוסף של אקטיביזם בתחום ה-ESG הטיפוסי הוא ״בעיית הנציג״, לפיה גם כשבעלי המניות מעוניינים באקטיביזם, ההנהלות לעיתים מתנגדות לו משום שאינו מקדם את האינטרס הפרטי שלהן. בניגוד לכך, האקטיביזם הפוליטי הנוכחי אינו נחלת המשקיעים בלבד. מקורו בהנהלות עצמן.
גם בעיה טיפוסית אחרת של אקטיביזם חברתי תאגידי - ״בעיית הטרמפיסט״, לפיה עדיף לכל משתתף אנדבדואלי שלא להירתם לסייע למאמץ הקבוצתי, אלא ליהנות בחינם ממאמציהם של אחרים, אינה קיימת במקרה של המחאות הפוליטיות העכשוויות. במקרה של המחאות העכשוויות, מוניטין חברה שתבחר שלא להיות מעורבת עלול מאוד להיפגע, משום שזו תתויג כמשתייכת לצד ה״לא נכון״ של התעשייה. כך, נוצר לה תמריץ חיובי להשתתף במחאות האלו.
לבסוף, השקעה באקטיביזם תאגידי חברתי היא עסק יקר משום שהיא לרוב מצריכה מומחיות ויכולות ניתוח ספציפיות. במקרה של המחאה הנוכחית, משרד האוצר, בנק ישראל וסוכנויות הדירוג הבינלאומיות מפיצים מידע ואנליזות חינם אין כסף על השפעתה החיובית הצפויה של עסקת חטופים והפסקת המלחמה על העסקים הישראלים. בדומה לכך, טובי החוקרים בעולם וראשי המשק סיפקו מידע פומבי חינמי על השפעתה ההרסנית של הרפורמה המשפטית על הכלכלה.
אם כן, האקטיביזם הפוליטי הנוכחי תואם את מגמת ה-ESG העולמית, אך נלווית לו גם כדאיות עסקית מובהקת. לכן גם כלכלנים קלאסיים המתנגדים ל-ESG צריכים לתמוך בו. האם יש לצפות למעורבות חברתית פוליטית ערה גם בנושאים פחות מקובלים בקרב ה״מילייה״ העסקי? ימים יגידו.
ניצן שילון הוא פרופסור למשפטים באוניברסיטת פקין בסין ומומחה לממשל תאגידי. בעבר כיהן כחבר מליאת רשות ניירות ערך בישראל.
גילי ברטורא היא עורכת דין מומחית לרגולציה פיננסית
