ורק במשרד החינוך הנשירה ירדה בקורונה
ורק במשרד החינוך הנשירה ירדה בקורונה
המשרד מתגאה בשורה של נתונים בעייתיים: הוא רושם ירידה בנשירה למרות שלא הייתה חובת דיווח על הגעת תלמידים, והזינוק בזכאות לבגרות בכלל תלוי בהקלות המרחיקות לכת שקיבלו הנבחנים. כיצד יתיחסו המוסדות להשכלה גבוהה לתלמידים האלה?
1. משרד החינוך פרסם השבוע באיחור ניכר את נתוני התמונה החינוכית והשקיפות התקציבית לשנת תש"ף (2019/20), שנת הקורונה הראשונה. התמונה החינוכית משקפת את מערכת החינוך לפי כמה עשרות משתנים ולא רק לפי הישגי בגרות. השנה דווח בה שהנשירה ירדה מ-1% בתשע"ט (2018/19) ל־0.6% בשנת הקורונה הראשונה תש"ף (2019/20), וזה לא מאוד משכנע, כשהדיווחים מהשטח דיברו על גידול בנשירה. מחקר של ה־OECD הזהיר מנשירה ממערכות החינוך בהיקף של כ־10% בעקבות הסגרים. בישראל, שבה הפערים בחינוך הם הגדולים ביותר בין המדינות המפותחות, החשש לנשירה גדול יותר.
משרד החינוך הסביר ש"בשל הנסיבות החריגות של מגפת הקורונה, דיווח המנהלים אודות הגעת התלמידים אל המוסד החינוכי היה חלקי. בשל אותן נסיבות לא חלה חובת דיווח". זהו מצב שבו ברור שהמשרד מפרסם נתון לא נכון, והוא היה צריך להודיע שבשל היעדר מידע לא יפורסם הנתון כלל.
הבעיה נחשפה בדו"ח מבקר המדינה על תפקוד משרדי הממשלה במשבר הקורונה: משרד החינוך לא אסף מידע על ההשתתפות בשיעורי הלמידה מרחוק, על המחסור במחשבים ועל הנשירה והנשירה הסמויה.הסיבה להימנעות נראית ברורה: אם אין מידע קשה לבוא בטענות על המחדלים.
2. עוד היבט מטריד הוא ששיעור התלמידים הזכאים לבחינות בגרות זינק מ־69.7% בתשע"ט ל־73.4% בתש"ף. הודעת משרד החינוך מסבירה עד כמה התנאים של נבחני הבגרות בקורונה היו קלים יותר: מספר הבחינות צומצם לחמש בלבד, חומר הלימוד צומצם ונוסף מועד ב' לבחינת הבגרות בשפה. בהמשך הוחלט על ביטול שק"ד קורונה (שקלול דיפרנציאלי), שהיה אמור למנוע ציונים לא הגיוניים.
במשרד החינוך הדגישו כל הזמן כמה חשוב להם שלבוגרי מחזורי הקורונה יהיו תעודות בגרות שיזכו ליחס שווה ממערכת ההשכלה הגבוהה. עכשיו, כשברור שבמחזורי הקורונה היה קל יותר להשיג זכאות לבגרות, עולה השאלה איך ינהגו המוסדות האקדמיים, ביחוד שהבוגרים האלה גם למדו הרבה פחות.
3. נתוני הזכאות לבגרות חושפים פערים בעייתיים. בעוד שבמגזר היהודי נרשמו 76% זכאות, בחברה הערבית יש רק 69%, וגם זה בלי מזרח ירושלים. אצל הבדואים הזכאות עומדת על 58% בלבד. אצל היהודים המגזר החרדי מוריד את הזכאות, בלעדיו היא היתה עומדת על 84%.
לא קשה למצוא את הסיבות לפערים בין יהודים לערבים. התקציב לתלמיד תיכון ממלכתי דתי עמד ב־2020 על כ-41 אלף שקל. זה 26% יותר מהתקציב לתלמיד תיכון ממלכתי שעמד על 32.5 אלף שקל ו־57% יותר מתלמיד ערבי (25.9 אלף שקל). לכאורה בחינוך היסודי כבר היתה מהפכה שהשוותה תקציבים, אבל תלמיד יהודי מהחמישון התחתון בחינוך הממלכתי דתי יקבל 25% יותר ממקבילו הערבי.
30 מיליארד השקל שהשיגה רע"ם לתוכנית החומש לפיתוח המגזר הערבי יוצרים הזדמנות היסטורית לשינוי, שיכול להקפיץ את הכלכלה הישראלית כולה. בין היתר, חשוב מאוד שהכסף יחולק בצורה שתקדם את מערכת החינוך הערבית ולא רק תוסיף שעות.
