סגור

במקום להעלות ארנונה, תנו לרשויות סמכויות

בימים אלו, בעיצומה של מלחמה ומשבר כלכלי, תושבי ישראל כולם - מרכז ופריפריה, צפון דרום ומרכז - מגלים שהארנונה שלהם עלתה בחדות. רק שמי שהחליט על ההעלאה הזאת היא לא הרשות המקומית, אלא הממשלה. תארו לעצמכם מצב שבו עסק נדרש לקבל אישור מהממשלה על כל שינוי במחיר מוצריו. נשמע הזוי? זה בדיוק המצב של הרשויות המקומיות בישראל. זהו מצב אבסורדי במיוחד כאשר מדובר ברשויות איתנות פיננסית, שמוכיחות שנה אחר שנה ניהול תקציבי אחראי ושירות מצוין לתושב. במקום לתגמל אותן על הצלחתן ולאפשר להן גמישות בקביעת מדיניות המיסוי, הן נאלצות להיכנע להחלטות גורפות של המדינה.
הרשויות המקומיות בישראל תלויות כמעט לחלוטין בתקציבים ממשלתיים, שמגיעים עם שורה ארוכה של תנאים והגבלות. המצב חריג בהשוואה בינלאומית - מתוך 41 המדינות החברות באיחוד האירופי ו/או ב-OECD, ישראל היא אחת מתשע מדינות בלבד שבהן שיעור התקצוב הממשלתי הלא-ייעודי עומד על פחות מ-40% מסך התקצוב הממשלתי. למעשה, רק 14.5% מהתקצוב הממשלתי לרשויות המקומיות בישראל הוא תקצוב לא-ייעודי. מצב זה יוצר עיוות משמעותי: רשויות חזקות, שיכולות היו לגייס הון בשוק החופשי בתנאים נוחים, נאלצות להמתין לאישורים ממשלתיים מסורבלים. אין להן כמעט יכולת לגייס הון בשוק החופשי או לקבוע מדיניות פיתוח כלכלי עצמאית.

רק מה שמעניין - הצטרפו לערוץ כלכליסט בטלגרם

לכן הארנונה היא למעשה המס העיקרי - ולעיתים היחיד - שרשויות מקומיות יכולות לגבות. אך גם כאן, הסמכות מוגבלת מאוד. התעריפים, ההנחות, והסיווגים נקבעים על ידי המדינה. רשות מקומית אינה יכולה להחליט באופן עצמאי על שינוי בתעריפי הארנונה, גם אם הדבר נדרש כדי לממן שירותים חיוניים לתושבים. לדוגמה, רשות שמעוניינת להוריד ארנונה לעסקים קטנים כדי לעודד צמיחה כלכלית מקומית, או להעלות ארנונה למרכזי קניות גדולים כדי לממן פרויקטים סביבתיים, אינה יכולה לעשות זאת ללא אישור ממשלתי.
העלאת הארנונה היא רק סימפטום של בעיה עמוקה יותר – היעדר סמכויות ועצמאות אמיתית של השלטון המקומי. במקום לאפשר לרשויות המקומיות החזקות לקבל החלטות עצמאיות בנושאי מיסוי וניהול תקציבי, אנחנו עדיין כבולים למודל ריכוזי שמחיל כללים אחידים על כולם. מודל זה מתעלם מההבדלים המהותיים בין רשויות שונות - בין עיר מטרופולינית לעיירת פריפריה, בין מועצה אזורית חקלאית לעיר תעשייתית.
1 צפייה בגלריה
יובל ברטוב ארגון תנועה ישראלית
יובל ברטוב ארגון תנועה ישראלית
יובל ברטוב
הפתרון טמון בשינוי מהותי של המודל. במקום רגולציה נוקשה ואחידה, יש לאמץ גישה דיפרנציאלית: רשויות שמוכיחות ניהול תקין יקבלו סמכויות נרחבות יותר בתחום המיסוי והפיתוח הכלכלי. הדבר יכול לכלול את היכולת להנפיק אגרות חוב, לקבוע תעריפי ארנונה באופן עצמאי ולפתח מקורות הכנסה חדשים. יש כבר בסיס למודל דיפרנציאלי בישראל, רשויות איתנות ורשויות יציבות, אולם המודל מוגבל מדי ומתמקד בעיקר בהפחתת פיקוח ולא בהענקת סמכויות מהותיות.
במקביל, יש לחזק את מנגנוני הפיקוח האזרחי והפנימי ברשויות המקומיות. במקום פיקוח ממשלתי מתמיד, כשמשרד הפנים מכתיב כל צעד ושעל, להעביר את כובד המשקל לפיקוח אזרחי ומועצתי. לחזק את יכולת התושבים והמועצה המקומית לפקח על התנהלות הרשות. בכך נבטיח שהחופש הכלכלי החדש ינוצל לטובת התושבים. זה יכול לכלול הקמת ועדות ביקורת אזרחיות חזקות, שקיפות מלאה של הליכי התקצוב ומנגנוני שיתוף ציבור מתקדמים.
העלאת הארנונה הנוכחית היא תמרור אזהרה. היא מדגימה כיצד המודל הריכוזי בישראל פוגע ביכולת של רשויות מקומיות להגיב למשברים ולהתאים את עצמן לנסיבות המשתנות. אך יכולה גם להיות הזדמנות לשינוי. במקום להמשיך במודל שמחליש את השלטון המקומי, הגיע הזמן להעניק לרשויות החזקות את הכלים והסמכויות לנהל את ענייניהן בעצמן. רק כך נוכל לבנות שלטון מקומי חזק, יעיל ואחראי שמסוגל להתאים את עצמו לצרכים של תושביו.
יובל ברטוב הוא חוקר בארגון "תנועה ישראלית", הפועל לחיזוק המעורבות האזרחית במישור המקומי