דעהלפצח את יריב לוין: אינטלקטואל הוא לא
דעה
לפצח את יריב לוין: אינטלקטואל הוא לא
הניסיון לפצח את דמותו של שר המשפטים הוביל להכתרתו כ"אינטלקטואל" חרף היעדר ראיות לכך. משנתו הסדורה היא שנאה עזה לבית המשפט - שלא הפריעה לו בעבר לשתף פעולה עם תומכי בית המשפט בלשכת עוה"ד
לאחרונה התפרסמו בתקשורת פרופילים שביקשו לפצח את דמותו של שר המשפטים יריב לוין. נעדרה מהם התייחסות הולמת לשני עניינים שראויים לחידוד: דימוי האינטלקטואל והנסיגה בריאיון המדהים לערוץ 14.
האינטלקטואל: אפילו פרופ' יהודה באואר, חבר האקדמיה הלאומית למדעים ומגדולי חוקרי השואה, נפל בפח הזה. בשני מאמרים שונים ב"הארץ" ("לוין מקרב את ישראל להשתלבות אמיתית במזה"ת", 6.4.23; "הדמוקרטיה הטוטליטרית של יריב לוין", 8.2.23) הוא מפרט את נזקיו של כבוד השר, אבל מעטר אותו גם במונחים "משפטן מבריק" ו"אינטלקטואל אליטיסטי מובהק". האומנם? לא ברור על סמך אילו הישגים ורזומה נגזר ה"מבריק".
באשר ל"אינטלקטואל", פניתי לפני כארבעה חודשים ללשכת השר וביקשתי טקסטים שכתב, שניתן ללמוד מהם על הגותו המשפטית או המשטרית. "אחפש מאמרים שלו", הבטיח הדובר. החיפושים עדיין נמשכים או שכבר העלו חרס. לוין הוא לא אינטלקטואל. לא ידוע ולא זכור טקסט בעל חשיבות ומשמעות שהוציא מתחת ידיו. נאומיו מצטיינים בעיקר בשטנה אינסופית לבית המשפט העליון. על זה הוא בנה את הקריירה שלו, עוד מימיו בלשכת עורכי הדין. על הקריירה הזו מרבה לכתוב היום עו"ד יראון פסטינגר, שסוחב עדיין את "בגידתו" האינטלקטואלית של לוין. "הוא מכר את עצמו בעבור חצי מנה פלאפל", כתב פסטינגר, "בעבור תואר חסר שחר של מ"מ ראש לשכה לשנתיים".
פסטינגר היה אז בימין המשפטי של הלשכה שלחם לצדו של עו"ד דרור חטר־ישי בנשיא אהרן ברק ובאקטיביזם השיפוטי אל מול ראש הלשכה דאז עו"ד שלמה כהן, שנחשב לשמאל משפטי ושמאל פוליטי קיצוני בואכה "פוסט־ציוני" בלשונו של פסטינגר. לוין, בשר מבשרם האידיאולוגי של מתנגדי ברק, חבר לכהן השמאלן, תומך ברק, בעבור נזיד עדשים שלטוני. לא אינטלקטואל, וגם לא יושר אינטלקטואלי. העקביות היחידה שהפגין לוין היא במשטמה העזה שהוא רוחש מאז ועד היום לבית המשפט העליון. משטמה שקיבלה היום את ההזדמנות האסונית להפוך ל"רפורמה".
הריאיון: לאחר שחזר בו מהנוסח הקיצוני הראשון של הצעת החוק שלפיה הקואליציה תמנה את כל שופטי העליון, אמר לוין בריאיון לערוץ 14: "בשיטה שבה ברוב קואליציוני אפשר למנות מספר בלתי מוגבל של שופטים, נימצא במצב שקואליציה מסוימת - שגם ככה שולטת גם בממשלה וגם בכנסת - תשתלט באותה קדנציה על בית המשפט העליון, ולמעשה תביא למצב שבו כל שלוש הרשויות יהפכו לרשות אחת. דבר כזה לא יכול להתקיים במדינה דמוקרטית".
הערפל סביב הודאה תמוהה זו לא הוסר בניתוחי התקשורת את לוין. אם לוין לא ידע מלכתחילה שזו התוצאה של המתווה המקורי, אינטלקטואל הוא ממש לא. ואם ידע והשתמש במתווה כדי להכניס עז רק כדי להוציאה בהמשך – אז הוא אינו ראוי לתפקידו, כי סחר סוסים או עזים לא ראוי להיכנס לדיונים במבנה החוקתי והמשטרי של המדינה. ואם לוין חושב שההצעה המרוככת היא הפתרון הראוי - שהממשלה תמנה רק שני שופטים עליונים בקדנציה - אז שתי התשובות נכונות: לא אינטלקטואל, ולא ראוי לתפקידו.
