פרשנותכשעשן שחור ייצא מבית הנשיא ההפיכה המשטרית תשוב בגדול
פרשנות
כשעשן שחור ייצא מבית הנשיא ההפיכה המשטרית תשוב בגדול
החזון של בנימין נתניהו היה ונשאר דיקטטורה פרסונלית ושל בצלאל סמוטריץ' דיקטטורה הלכתית. "הרפורמה" המשפטית שלהם היא תנאי להגשמת החזון הזה. אחרי שתסתיים ההשהייה בבית הנשיא נחזור לטרלול והקרע החברתי ימשיך להעמיק
1. ״בוודאי״, השיב בנימין נתניהו בחיוך רחב לשאלה ״האם הרפורמה המשפטית חוזרת״. ייתכן שה״בוודאי״ נפלט שלא בכוונה ברגע המשכר של ניצחון התקציב. ובכל זאת, לא עברה דקה מסיום ביזת התקציב לטובת המתנחלים והחרדים, ונתניהו מסרב לתת לנו אפילו דקה של חסד. הוא ממהר לשלוף את פטיש ההפיכה שהוכנס להשהייה. השהייה שנועדה לדפוק כמה בכירי ג׳יהאד, להעביר את התקציב ולהרגיע קצת את המחאה.
כשיוצאים למערכה צבאית עם פוטנציאל להסלמה קשה לסמוך על הטייסים של פוניבז׳ או אנשי הסייבר והמבצעים המיוחדים של איתמר בן גביר ובצלאל סמוטריץ׳.
נתניהו נעל את ההפיכה המשפטית ב״שיחות בית הנשיא״ ומבחינתו אפשר לזרוק את המפתח לים. ״הידברות״ היא נוסחת הקסם שמאפשרת לו להחזיק באוויר את שני הכדורים, ג׳ו ביידן ויריב לוין, ולמנוע התנגשות חזיתית איתם. האמריקאים מקבלים השהייה, אך לא הקפאה מלאה. לוין מקבל את החרב שממשיכה להתהפך אך לא את הנחתתה על העורק הראשי של הדמוקרטיה. הצלחת ההידברות כרוכה ומותנית, לפי נתניהו, ב"הסכמות רחבות״. האם יש לכך סיכוי לנוכח התהום שפעורה בין הצדדים? פערים בכל המדרגים - הטקטי, האסטרטגי, האידיאולוגי.
2. במישור הטקטי יש חשיבות לסדר של הדברים. האופוזיציה מעדיפה להתחיל את התיקון החוקתי בחוק יסוד: החקיקה שיסדיר את האיזונים בין השלטון למשפט. בין הכנסת והממשלה לבין בג״ץ. הקואליציה, כפי שכבר הוכיחה בהצעת החוק שסיים שמחה רוטמן לרקוח בוועדת חוקה, מעדיפה להתחיל בהשתלטות על הוועדה לבחירת שופטים, כדי למנות שני שופטים לעליון במקום אסתר חיות וענת ברון שפורשות באוקטובר, ובעיקר כדי לבטל את שיטת הסניוריטי (הוותק) כדי לסכל את מינוי יצחק עמית לנשיא הבא.
המהלך הפרסונלי נגזר מהבנתם של לוין ורוטמן ששינוי מיידי של החוקה והמשטר ניתן להשיג רק בהחלפת ראשים מהירה בתפקידי המפתח. לכן, אין להם זמן לחוק יסוד: החקיקה, שכבר עשרות שנים לא מצליחים לחוקק פה. לכן, הם אצים להנחית את הרעיונות של פורום קהלת היישר לעליון ובעיקר ללשכות היועצים המשפטיים שמפקחים בשגרה על חוקיות מעשיו של השלטון. כמו עו״ד אסי מסינג, היועץ המשפטי של האוצר, שעצר את נתח הביזה האחרון של 250 מיליון השקל לחרדים והתנה אותו במקור תקציבי ולא בעודפים שספק אם יהיו. לאחר הרפורמה כבר לא יהיו יועצים מהסוג של מסינג. "חבלן מקצועי", כינה אותו השר דודי אמסלם לפי "מעריב".
3. יאיר לפיד סימן את ה־15 ביוני — מועד בחירת נציגי הכנסת לוועדה לבחירת שופטים - כתאריך היעד לבחינת רצינות הקואליציה בהידברות. רצינות שתוכח אם אחד הנציגים יהיה של האופוזיציה. זה כנראה לא יקרה. אם לא משנים את הרכב הוועדה ושיטת הבחירה לעליון שדורשת רוב מיוחד של שבעה - הקואליציה חייבת שיהיו לה את כל ארבעת הפוליטיקאים בוועדה (שני השרים ושני חברי הכנסת), שני נציגי לשכת עורכי הדין (ניצחון של אפי נווה?) וגם נשיא שימונה על ידה ויתיישר עמה לאחר ביטול הסניוריטי. התנאים האלה הם מצטברים וחייבים כולם להתקיים. הסיכוי לכך קלוש. המשמעות היא שהתנאי של לפיד - בחירת ח״כ מהאופוזיציה לוועדה לבחירת שופטים - יסכל את מזימת מינוי השופטים בידי הממשלה.
4. ועכשיו לאסטרטגיה. לקואליציה תוכניות חקיקה מרחיקות לכת שנועדו לשרת שלושה יעדים: הסדרים פרסונליים מושחתים כמו מילוט הנאשם נתניהו ממשפטו והחזרת המורשע אריה דרעי לממשלה; חיזוק הצביון הדתי־אמוני של המדינה בואכה מדינת הלכה; קיבוע ההטבות לחרדים — בעיקר בגיוס ובתקציבים. לכך נחוצים שני תנאים — רוב מוצק בכנסת וחיסול הביקורת השיפוטית שעלולה לסכל חלק מהמהלכים האלה.
על מיתון מסוים של הביקורת השיפוטית תיתכן הסכמה. למשל, צמצום השימוש בעילת הסבירות. למשל, הגבלת התערבות בג״ץ בחוקי יסוד. הקואליציה תשאף למיקסום ההגבלות, האופוזיציה למיקסום חופש הפעולה של בית המשפט. הקואליציה תשאף להגדלת הרוב שנחוץ בעליון לביטול חוקים (לוין ורוטמן התחילו עם 15 מ־15 וירדו ל־12 מ־15), האופוזיציה תמשוך לרוב קטן יותר. וכך גם הוויכוח על פסקת ההתגברות - מספר חברי הכנסת שיוסמכו להתגבר על בג"ץ. האיזונים והפשרות האלה אמורים להתקבע בחוק יסוד: החקיקה, אבל על האופוזיציה להבין ולהתעקש: הביקורת השיפוטית היא לבה הפועם של הדמוקרטיה, ובמיוחד אצלנו. בהיעדר בלמים אחרים כמו ברוב העולם הדמוקרטי - היא הבלם היחיד על השלטון ובפני דיקטטורה ממשלתית. האם הקואליציה מבינה ומסכימה לעיקרון הזה? התשובה היא שלילי כפול.
הביקורת השיפוטית היא לבה הפועם של הדמוקרטיה, ובמיוחד אצלנו. בהיעדר בלמים אחרים כמו ברוב הדמוקרטיות - היא הבלם היחיד בפני דיקטטורה ממשלתית. הקואליציה כמובן שוללת את העיקרון הזה
5. ההפיכה המשפטית, ששואפת לדיכוי העצמאות (מינויי שופטים ויועצים בידי הממשלה) והביקורת השיפוטיים, מתנקזת אל הפער הבא: האידיאולוגי. האופוזיציה, בגיבוי המחאה, מבקשת לחזק את הדמוקרטיה הליברלית. הקואליציה, לעומתה, מבקשת להחלישה ולהנחיל כאן דמוקרטיה לא ליברלית בסגנון ההונגרי. ובהמשך, החזון הוא דיקטטורה פרסונלית (נתניהו) או הלכתית (סמוטריץ׳). ההפיכה המשפטית היא תנאי להגשמת החזון הזה, ותנאי מקדים הוא הכשרת הלבבות באמצעות הטמעת הדימוי השטני של המערכות המשפטיות בציבור. השחרה ארסית ושיטתית, מערכתית ופרסונלית. רטוריקת השנאה נועדה להצדיק את הרס המשפט. התהליך הושק רשמית בנאומי המשטמה של נתניהו על תפירת התיקים, נמשך במטווח של מכונות הרעל על אהרן ברק, מנדלבליט, ליאת בן ארי ועוד, והתגבש בחוקי ההפיכה המשפטית־המשטרית.
6. ועכשיו אנחנו ב"השהייה", ב"הידברות" החותרת ל"הסכמות רחבות". הדיונים בבית הנשיא חסויים ואנו ניזונים מבלוני ניסוי שמופרחים מדי פעם בנוגע להסדר כזה או אחר. אבל, ההסדרים אמורים לבטא עקרונות ובין הצדדים פעורה תהום עקרונית. נתניהו השיב ב"בוודאי" לשאלת כתב ערוץ 14 האם הרפורמה חוזרת. השאלה בהחלט לגיטימית ועדיין, אם כתב ערוץ 13 היה שואל אותה היו אומרים שזו שאלת קיטבג. כשערוץ 14 שואל, ניתן לומר שמוצגת כאן כמיהה של הבייס שלהוט לרפורמה.
נתניהו, למרות ה"בוודאי" לא מעוניין בה, וה"הסכמות הרחבות" נועדו לכך שה"הידברות" תימשך לנצח. וזה לא יקרה. לפיד העמיד את ה־15 ביוני כסוג של תאריך יעד, וגם הצד השני לא יאפשר את הדשדוש האינסופי הרצוי לנתניהו. קיצוני הבייס הליכודי, החרד"לים והחרדים (שיבקשו להרחיק את בג"ץ מלהתערב בהטבות שהורעפו עליהם), יחברו כולם למסה שתלחץ על נתניהו. לפיד וגנץ שאמורים להידבר עם לוין ורוטמן יגלו, אם לא הבינו עד היום, שמרחב ההסכמות לא צפוי להוציא עשן לבן בארובות בית הנשיא. עשן שחור צפוי לצאת: הקרע החברתי יעמיק, הבית הלבן יינעל, האליטות המשרתות יתחזקו בעמדות הסרבנות.
והכלכלה? באמצעות התקציב, נתניהו הוכיח שהוא לא צריך את ההייטקיסטים כדי להזיק לכלכלה. אבל הוא יזדקק להם יותר מתמיד כדי למנוע בכספם הטוב את מימון הכסף הרע ששרף בתקציב הזה.
