ראיון"צריך להתייחס לכלכלת ישראל בחרדת קודש. רפורמות מהירות זה חילול הקודש"
ראיון
"צריך להתייחס לכלכלת ישראל בחרדת קודש. רפורמות מהירות זה חילול הקודש"
הכלכלן פרופ' אורי חפץ מאמין כי "רפורמה גורפת עשויה להיות ונדליזם כלכלי", אך יחד עם זאת נזהר מלנבא חורבן. בתור אחד הכלכלנים הבולטים היחידים בישראל ששמם נעדר ממכתב הכלכלנים נגד המהפכה המשפטית, הוא מקווה שדווקא המסר המורכב שלו יישמע: "הדבר הכי חשוב במאקרו כלכלה הוא יציבות וודאות. כל צעד צריך להיעשות כעת לאט ובזהירות"
פרופ' אורי חפץ, מומחה לכלכלה אמפירית מהאוניברסיטה העברית ואוניברסיטת קורנל האמריקאית, הוא אחד הכלכלנים הבולטים היחידים בישראל ששמם נעדר השבוע מעצומה חסרת תקדים שהונחה על שולחנו של ראש הממשלה, בנימין נתניהו.
כ-270 כלכלנים החליטו במהלך נדיר למדי לפרסם עצומה המביעה התנגדות נחרצת לרפורמה המשפטית של ממשלת נתניהו מטעמים כלכליים. הכלכלנים כתבו כי הרפורמה המשפטית עשויה להביא להורדת דירוג, ירידה בהשקעות, בריחת מוחות ולפגיעה באיכות החיים של אזרחי ישראל.
חפץ שימש בזמן הקורונה יועץ (בהתנדבות) לראש הממשלה, בנימין נתניהו. גם אם בחר שלא לחתום על ההתנגדות הנחרצת כפי שהובעה בעצומה שניסחו חבריו למקצוע, הוא מבהיר: הרפורמה המתוכננת, באופן שבו מקדמת אותה הממשלה, עלולה לפגוע בכלכלת ישראל, אותה הוא מכנה ״נס״. זוהי פגיעה שעלולה להיות בבחינת אל-חזור. נראה שחפץ מקווה כי בזמן שהממשלה שועטת קדימה עם הרפורמה, אולי דווקא קולו של הכלכלן שנמנע מלחתום על המכתב הדרמטי ומתנסח בשפה מורכבת בהרבה יישמע.
המסר של חפץ לממשלה הוא מסר כלכלי. הוא נמנע מלדבר באופן ישיר על פרטי הרפורמה, הוא אומר "אני לא יודע מה צריך להיות ההרכב הנכון של הוועדה למינוי שופטים". אך למרות זאת הוא רואה בקצב, ברוחביות ובדרמטיות של הרפורמה המשפטית התנהלות שעשויה לפגוע בכלכלת ישראל.
"הדבר הכי חשוב במאקרו כלכלה הוא יציבות וודאות, וזה מה שהכי חשוב למשקיעים", הוא אומר לכלכליסט. "אם יש דברים שרוצים לשנות או לשפר, ואפשר להניח שהמערכת המשפטית לא במצב האופטימלי שלה, צריכים להיזהר מאוד. בדיוק כמו כשמעלים ריבית, מעלים בקצת ומחכים לראות מה התוצאה לפני שמתקדמים. מערכות מדינתיות הן דבר מורכב, ואתה לא יודע איזה השלכות יהיו לשינוי שתעשה בצד אחד. צריך להגיע עם הרבה צניעות וענווה גדולה מאוד".
חפץ מחדד כי הדבר נכון במיוחד לכלכלה הישראלית. "צריכים לזכור שכלכלת ישראל היא נס, היא פלא כלכלי במזרח התיכון, זו ממש חידה מה קרה כאן. יש לנו משהו שעובד, וצריך להתייחס אליו בכפפות של משי, בחרדת קודש. אנחנו לא יודעים איך ליצור פלא כלכלי כמו ישראל, ולכן לעשות רפורמות מהירות וגורפות זה חילול הקודש. רפורמה גורפת עשויה להיות ונדליזם כלכלי, זה כמו להכות בפטיש 5 קילו על קיר - הוא יכול להחזיק למעמד, אבל יכול גם ליפול״.
חפץ בניסוחיו פונה לרטוריקה שמרנית מובהקת, ואומר "אם אתה מסתכל על מפלגות שמרניות בכל העולם, אז ניתן לראות שיש להן יחס של כבוד כלפי הסטטוס קוו. זה קצת כמו שבועת הרופא: ׳קודם כל, אל תזיק׳. דווקא מפלגות רדיקליות, משמאל ומימין, אומרות שהמערכת כ״כ דפוקה, שצריך לשנות אותה באופן רדיקלי בבת אחת ולבוא עם בולדוזרים. אבל אם יש לך נס במדבר, כמו המקרה הישראלי, טירה שעומדת, לא עדיף שיפוצניק מבולדוזר? לא חשוב על איזו רפורמה מדברים, צריך לעשות אותה בזהירות״.
חפץ מבהיר כמה חשובה עצמאותם של מוסדות, ומראה גרף של שני כלכלנים, אותם הוא מכנה "ענקי כלכלה". חפץ מבקש להדגים באמצעות גרף זה כיצד יכולה להינזק מערכת מקבילה כתוצאה ממעורבות פוליטית: המערכת המוניטרית.
"יש גרף משנות התשעים שאני תמיד מראה לסטודנטים, ממאמר של הפרופסורים לארי סאמרס ואלברטו אלסינה״, הוא מסביר. ״הם הסתכלו על בנקים מרכזיים בכל מיני מדינות, ודירגו עד כמה הם עצמאיים, אל מול גרף האינפלציה שלהן במשך 30 שנה. מה שהם גילו זה שככל שנותנים לפוליטיקאים להתערב במדיניות מוניטרית, האינפלציה תהיה גדולה יותר. זה ההבדל בין להיות מדינה עשירה, לבין להיות מדינה שהיא כישלון מאקרו כלכלי. אנחנו מסתכלים עכשיו 30 שנה אחרי שהם כתבו את זה, ואנחנו רואים באילו ארצות עדיין יש בעיות מאקרו כלכליות. הגרף שלהם מאז עדיין חוזה טוב, וזה מלמד אותנו שמוסדות חברתיים נוטים להיות יציבים״.
מה ההנהגה הכלכלית של ישראל צריכה לעשות בעת הזו?
״ההנהגה הכלכלית של ישראל - הנגיד, שר האוצר וראש הממשלה - צריכה להכריז חד משמעית שהיא רואה לנגד עיניה דבר ראשון את חשיבות היציבות והוודאות, ולכן שום דבר לא ייעשה בהפתעה או מהר, וכל שינוי שייעשה יתגבש במקצועיות תוך הליך רגיל שאנחנו מכירים, ולאט לאט. ההנהגה הכלכלית של ישראל צריכה לכנס מסיבת עיתונאים, לעמוד על הבמה ולומר: חברות וחברים, לא נפתיע אתכם. ריד מיי ליפס. כלכלת ישראל תהיה אי של יציבות. שום דבר לא יקרה מהר ולא יהיו מחטפים. גם בזכויות פרט לא נפתיע אתכם. הדברים האלו חשובים, שבירים ומאוימים״.
הכלכלנים כתבו במכתב כי הרפורמה יכולה לפגוע גם בחירויות הפרט, ולהביא למעגל של פגיעה כלכלית חריפה. מה אתה אומר על זה?
"בתור אזרח, אני רוצה איזון נכון בין רשויות השלטון. בתור משקיע שמשקיע מחו״ל, זה טריוויאלי. אני רוצה מערכת חוקים ידועה מראש, יציבה, בלי הפתעות, שאני יודע שהחוזים בה נאכפים. אני לא יודע לומר מה בדיוק יהיו ההשלכות של רפורמה זו או אחרת ואני נזהר מלנבא חורבן. היו כאן מלחמות, טילים, היה חרם ערבי – דברים שעל פניו הייתם אומרים שיחריבו את הכלכלה בוודאות. אז אני לא יודע. אבל למרות זאת, אני לא ישן בלילה. אני לא חושב שהכלכלה כאן היא העניין. אני חרד לחירויות אדם בסיסיות, לכל אדם באשר הוא אדם״.
כשהבית בוער, יכול להיות שלא צריך להציע חלופה שבמהותה גם היא תגרור לשינוי ולהגדלת כוחם של הפוליטיקאים, אלא פשוט להתנגד באופן פעיל.
״יכול להיות. ברור שהתזמון מצד הממשלה לא נראה טוב, גם אם הייתה פה רפורמה מושלמת על השולחן. מצד שני, בחיאת. אני משער שיש כאן חלקים ברפורמה שהיו תומכים בהם בקונטקסט אחר, אולי תחת ראש ממשלה אחר. יש ציבורים גדולים בישראל שרוצים שינויים גדולים במערכת המשפט מימין ומשמאל. כן, חלקם גם רוצים להחליש אותה.
"נהיה כאן שיח מאוד בעייתי של: מי שביביסט רוצה לפגוע בבית המשפט, ומי שאוהב את הדמוקרטיה רוצה להגן עליו. זה עיוות של המציאות. כרגע, צריך לעצור את הטרפת ובחרדת קודש לדון סעיף-סעיף במה שרוצים לעשות, ולנוע באיטיות כמו בנק מרכזי שמעלה את הריבית ומחכה. אנחנו יודעים שיש קשר בין מוסדות חברתיים חזקים להצלחה כלכלית. כל צעד צריך להיעשות כעת לאט ובזהירות".
אז למה בכל זאת החלטת לא לחתום על המכתב?
״מכתב הנגידים לשעבר היה מכתב מצוין לטעמי, התחברתי לזה שפרנקל ופלוג אמרו איך הם חושבים שצריך להתקדם. זה היה מכתב זהיר ובטון הנכון. הוא אומר מה כן, איך כדאי לעשות רפורמות ולנהל את השיח. הנגידים הבינו שהציבור קורא את המכתב שלהם, כמו שקוראים מכתב של נגידים לשעבר, לא של 'אזרחים מודאגים'. אני מקווה שיהיה לזה אימפקט.
"העצומה של כמעט כל הקולגות שלי, שאני מאוד מעריך, היא שונה. זאת לא עצומה שנדרשתי לחתום עליה כאזרח, ויש שם אמירות בנושאים שאני לא מבין בהם. מצפים ממני לדבר בכובע של כלכלן אקדמי מקצועי. התפקיד שלי, חוץ מלחקור וללמד, זה לייעץ, להשמיע את דעתי המקצועית כמומחה. קשה מאוד לעשות את זה בעצומות. התפקיד שלנו כאקדמאים, שמקבלים קביעות מכספי ציבור, זה לדבר בזהירות, רק על מה שאנחנו יודעים, ועם כל הסייגים. אנחנו לא צריכים לדבר בתור אזרחים שלפעמים מתפוצצים מבפנים וחרדים לגורל המדינה.
"אנחנו חייבים להישמר מחשיבה קבוצתית. מטיבן של עצומות, שהן תמיד מרגישות לי קצת כמו דף מסרים, כמו סיסמאות, מנוסחות מהר ומתמקדות במה לא, ולא במה מציעים במקום. ויש סחף אדיר. אישית, זה לא בשבילי. כל אחד מנסה לתרום בדרכו. יש רעה חולה בכל העולם. הפסיקו להקשיב. אין דיון פוליטי, יש צרחות פוליטיות משני הצדדים. גם בישראל אנחנו קרובים למצב הזה. התפקיד שלנו כאנשי אקדמיה הוא לנסות ליצור תרבות של שיח אחר".
ראינו שחבר הוועדה המוניטרית, פרופ' משה חזן, התפטר השבוע לאחר שהחליט שבעת הזו הדבר החשוב ביותר הוא התנגדות אקטיבית, ולא לאזן את המערכת מבפנים.
״יש לדברים השלכות לטווח הארוך, ואת זה אנחנו מבינים היטב ככלכלנים. זה שאנשים בכירים בדרג המקצועי מדי פעם הופכים את השולחן ופורשים – בטווח הארוך עשוי להביא למצב שכשיבחרו אנשי מקצוע, הפוליטיקאים שממנים יסתכלו גם על דעותיהם הפוליטיות. זה לא בוואקום. איפה אדם משפיע ועוזר יותר, בהפגנהֿ או בוועדה המוניטרית? אין לי תשובה. בזמנים כמו עכשיו, אנחנו לא ישנים בלילה בגלל השאלות האלו. החלטתי לא לחתום על המכתב כי חשבתי שלי אישית יכול להיות אימפקט ומשקל סגולי יותר חיובי בדרך אחרת, אם לא אחתום. יש לי קולגות רבות וטובות שהגיעו למסקנה הפוכה, ואני לא מקנא לא בהם ולא בי".
איך תיראה הקדנציה של נגיד בנק ישראל הבא אחרי הרפורמה הזו, אם תעבור כפי שהיא?
״התפקיד הוא כבר מאוד מאוד קשה, עם דילמות יומיומיות על הקו העדין שבין מקצוענות לפוליטיקה. אנחנו רוצים, כולנו כישראלים, שאת המדיניות המוניטרית של ישראל ינהלו אנשי המקצוע הכי טובים שאפשר למצוא, ושהפוליטיקה לא תיכנס לחדר הדיונים. אבל היו קריאות של פוליטיקאים על זה שהנגיד מעלה את הריבית, ופתאום ציבורי בוחרים סימנו אותו כאויב העם. פוליטיזציה של הגוף המוניטרי זה דבר מאוד מסוכן והיא הורסת כלכלות, חד משמעית. אנחנו רוצים מערכת עצמאית.
״כשאתה בכובע המוניטרי, אתה לא יכול להיות גם בכובע של האזרח. אם אתה בכובע של האזרח, אל תספר סיפורים על זה שאתה גוף מקצועי בלתי תלוי. בתור חברה, אנחנו רוצים שהדרג המקצועי יהיו האנשים הכי טובים שיש במקצועם, בלי שום קשר לדעותיהם הפוליטיות. אבל, הדרג המקצועי הוא גם בני אדם. אזרחים שחרדים למדינתם ויש להם דעות פוליטיות חזקות, מימין ומשמאל. בתור פרט, הם כל בוקר צריכים לשאול את עצמם - האם אני רוצה להיות בכובע המקצועי ולהמשיך לשרת את המדינה שלי הכי טוב שאני יודע, או שאני רוצה להסיר אותו וללכת בכובע של האזרח ולעשות את הכי טוב שאני יכול בשביל להגן על המדינה שלי? קשה מאוד גם וגם".
