פרשנותהאינטרס הישראלי: למנוע התמוטטות כלכלית של הרשות
פרשנות
האינטרס הישראלי: למנוע התמוטטות כלכלית של הרשות
הרשות סובלת מחולשה כלכלית בשל עצירת כספי סיוע וגביית מסים חלקית. הוואקום מתמלא בכספי חמאס וג'יהאד למימון ארגונים כמו "גוב האריות", לצד זליגת אנשי מנגנוני הביטחון לביצוע פיגועים. כל אלה מסבירים את הצורך של ישראל בחיזוק הרשות
בשטף האירועים בימים האחרונים נדמה ששחקן אחד משמעותי בזירה הפך ללא רלבנטי – הרשות הפלסטינית. עם זאת, במציאות הנוכחית וגם במבט לעתיד, המסקנה צריכה להיות הפוכה. אם מישהו בישראל סבור שפירוק הרשות או החלשתה עוד יותר יסייע במשהו להתמודד עם איום הטרור הגובר הרי שלפי גורמים שבקיאים בפרטים וששוחחו עם "כלכליסט", שימור הרשות כמערכת מתפקדת ואף חיזוקה הוא אינטרס ישראלי מובהק, אם ישראל לא רוצה למצוא עצמה בעתיד בין השאר אחראית על טיפול ב־3 מיליון פלסטינים ביהודה ושומרון.
הכרסום במעמדה של הרשות הן בזירה הפנים פלסטינית והן בזירה הבין לאומית וכן במישור הפיננסי יוצר את אפשרות התפוררותה, דבר שעלול לדרדר את המצב הביטחוני עוד יותר עקב גל טרור נרחב באזור יהודה ושומרון. אובדן המשילות של כוחות הביטחון הפלסטינים בג'נין ובשכם הפך אותן למוקדי טרור שישראל צריכה להתמודד אתם ישירות. העובדה שבגזרת יריחו שבעבר נחשבה שקטה ישנה התרופפות ביטחונית היא עוד נורה אדומה למציאות הביטחונית שעלולה להיווצר בשטח עם התפרקות אפשרית של מנגנוני הביטחון הפלסטינים. בנוסף, החולשה הכלכלית של הרשות מביאה לזליגת אנשי המנגנונים הביטחוניים של הרש"פ לביצוע פיגועי טרור.
כתף קרה ממדינות ערב
להתפוררות הרשות יש סיבה והיא קשורה בראש ובראשונה לחולשתה הפיננסית. מדינות ערב ובעיקר מהמפרץ שבעבר היו המשענת הכלכלית של הרשות מפנות אליה כיום כתף קרה, דבר שבא לידי ביטוי בעצירת תקציבי סיוע. נכון להיום, הרשות תלויה כלכלית בעיקר בישראל.
התקציב השנתי של הרשות עומד על כ־20 מיליארד שקל – לצורך השוואה זה פחות מרבע תקציב משרד החינוך בישראל. כ־65% מהתקציב הפלסטיני השנה מקורו בישראל (כספי מיסים ומכס), עלייה בהשוואה ל־57% בשנה שעברה. בסך הכול, ההעברות מישראל לרשות נאמדות בחודשים האחרונים בכ־750 מיליון שקל בחודש וזאת לאחר קיזוז של כ־600 מיליון שקל בשנה בשל המשכורות המשולמות לאסירים, המחבלים ובני משפחותיהם.
מקור נוסף לתקציב הוא גביית המיסים בשוק הפלסטיני. זה סעיף בעייתי בין השאר בשל קושי הגבייה במחנות הפליטים. עם זאת, בשנים האחרונות מנסה הרשות לשפר סעיף זה בין השאר באמצעות שדרוג מנגנוני הגבייה או באמצעים אחרים כמו למשל התקנת מדי מים חכמים באזורים שונים. מרכיב נוסף בתקציבה הוא סיוע החוץ. עד 2016, סעיף זה היה משמעותי בעיקר בזכות התרומות ממדינות המפרץ, אך זרם זה נפסק. התרומה הגדולה ביותר ממדינה ערבית הגיעה בשנה שעברה – 100 מיליון דולר ש"שכנעו" את היו"ר אבו מאזן להגיע לשיחות פיוס עם חמאס באלג'יר.
האיחוד האירופי עצר את הסיוע לרשות למשך שנתיים בדרישה שתכני הלימוד המסיתים נגד ישראל ישונו. ארה"ב עצרה אף היא את הסיוע בעקבות חוק שהתקבל בקונגרס וכיום מעבירה סיוע רק באמצעות אונר"א וכן לפרויקטים ספציפיים באמצעות הסוכנות האמריקאית לפיתוח בין לאומי USAID.
הקיזוזים, עצירת כספי הסיוע, גבייה לא מספקת והתנאים הכלכליים הלא אידיאליים בכלכלה המקומית והעולמית יצרו בשנים האחרונות חור תקציבי אדיר לרשות. הגרעון התקציבי בשנים האחרונות נע בין 6–12 מיליארד שקל בשנה. כדי לכסות על החוב יצרה ממשלת הרשות תהליך של הלוואות הן מבנקים מקומיים והן מקבלנים וספקים מקומיים. מעמדה של הרשות הולך ונחלש מתחילת השנה לאחר שהבנקים המקומיים החליטו "לסגור את הברז" ואינם מוכנים לתת לה אשראי נוסף. המערכת הבנקאית הפלסטינית היא נקודת אור בכלכלה הפלסטינית והיא יציבה עם יחס אשראי פיקדונות איתן. לפי הסוכנות המוניטרית הפלסטינית, נכון לסוף הרבעון השלישי של 2022, היקף הפיקדונות בבנקים עמד על כ־16.5 מיליארד דולר, לעומת כ־10.8 מיליארד דולר אשראי.
משלמת רק 80% מהשכר
הוצאותיה של הרשות נותנות הסבר לחולשתה. השכר למועסקי המגזר הציבורי המנופח ובכלל זה לאנשי מנגנוני הביטחון נאמד בכ־850 מיליון שקל בחודש, כלומר יותר מכל הכנסותיה. זה משאיר את תקציב הפיתוח של הרשות, שאמור לייצר צמיחה ותעסוקה על רמה אפסית של 0.1%. זו הסיבה שכבר למעלה משנה הרשות משלמת למועסקיה 80% בלבד מהשכר (למעט בחודש הנוכחי לרגל הרמדאן). כשזה המצב יכולת המשילות של הרשות פוחתת מאחר שהיא מתקשה לספק ביטחון או שירותים לאזרחים ומועסקיה טרודים בחיפוש אחר מקורות הכנסה נוספים. כשזה מגיע לאנשי מנגנון הביטחון האיום כלפי ישראל ברור שכן חלקם מגויסים על ידי ארגוני הטרור.
לפי גורמים במערכת הביטחון, הואקום שנוצר על ידי הרשות מתמלא בין השאר על ידי כספים שמוזרמים מחו"ל, כולל על ידי גורמי טרור (חמאס, ג'יהאד איסלאמי ועוד) שמממנים ארגונים מקומיים דוגמת "גוב האריות". הואקום הזה מתמלא לא רק על ידי ארגוני הטרור אלא גם על ידי גורמים במגזר הפרטי ביהודה ושומרון. גורמים אלה, בזכות ההתעצמות הכלכלית שלהם, הופכים מוקדי כוח מקומיים שמאתגרים את הרשות.
ישנם כמה מנועים כלכליים באיו"ש. גורם משמעותי אחד כזה הוא ערביי ישראל. לפי הערכות, בכל חודש הערבים הישראלים רוכשים מוצרים ושירותים בשווי של כ־400 מיליון שקל באזורים הפלסטינים. מנועים כלכליים נוספים שניתן להזכירם בהקשר לאיו"ש הם פקידי הרשות, ענפי החקלאות והסחר וכן מגזר התיירות בעיקר ביריחו, בית לחם וראמאללה.
כלכלתם של כמיליון פלסטינים באיו"ש תלויה בשוק העבודה הישראלי והם אחראים על כשליש לפחות מהתוצר המקומי. השוק הישראלי מפרנס גם עשרות אלפי עזתים
אבל המשק באיו"ש כמו בנושא התקציב, תלוי יותר מהכל בישראל. באופן חוקי מועסקים בישראל ובהתנחלויות כ־170 אלף פלסטינים. שכרם החודשי הממוצע מגיע לכ־7,000 שקל, לעומת כ־2,500 שקל בחודש בשוק המקומי. בחישוב גס כלכלתם של כמיליון פלסטינים באיו"ש תלויה בשוק העבודה הישראלי והם אחראים על כשליש לפחות מהתוצר המקומי. אותם דברים אמורים גם לגבי רצועת עזה, שישראל התירה מהשנה שעברה כניסת 20 אלף פועלים לראשונה מאז 2007. השכר הממוצע של עובד מעזה בשוק הישראלי נע סביב כ־300 שקל ביום לעומת 57 שקל בשוק המקומי. לפיכך, העבודה בשוק הישראלי מפרנסת עשרות אלפי עזתים וזהו מרכיב רב משמעות בשיקולי החמאס לפני ההחלטה להסלים את המצב מול ישראל.
משכורות דרך הבנקים
התעסוקה בישראל היא מרכיב חשוב בכלכלה העזתית בהתחשב בשני מנועים כלכליים אחרים שלה שלא ברור כמה זמן עוד יימשכו – המימון מצד הרשות (כ־30% מתקציבה מופנה לרצועה בין השאר לתשלומי משכורות) והסיוע הקטרי.
התעסוקה בישראל היא רק פן אחד של הניסיון במערכת הביטחון לסייע לרשות לעמוד על רגליה. המעבר לתשלום משכורות הפועלים הפלסטינים בישראל השנה באמצעות הבנקים נחשב לאירוע היסטורי במונחי תעסוקת הפלסטינים. נכון להיום, כ־70% מהמועסקים הפלסטינים בשוק הישראלי מקבלים את המשכורות דרך הבנק ולא במזומן כמו שהיה נהוג עד השינוי. הצעד הזה משרת את שני הצדדים שכן הוא מצמצם את השימוש במזומן ואת הזליגה האפשרית של כספים במזומן לגורמי טרור ופשיעה. השינוי מחייב את המעסיקים בישראל להנפיק תלוש ומכאן ששכר הפועלים גדל והם נהנים מהפרשת הכספים לטובת הזכויות הסוציאליות שלהם. בצד הפלסטיני, ניתן למנות עוד יתרונות כמו הפחתת המזומן בבנקים הפלסטינים והעלייה בגביית המס מבחינת הרשות.
יוזמות נוספות שאמורות להסדיר את העסקים בין השוק הישראלי לשוק הפלסטיני היא מערכת מע"מ אלקטרונית משותפת שפוטרת את ההליך המסורבל של ההתקזזות שהיה בתוקף עד לפני כשנה. גם מערכת זו מאפשרת גבייה טובה יותר של המס ומצמצמת את האפשרות להלבנת הון ומימון טרור. בנוסף לכל אלה ננקטו פעולות כדי לצמצם את הספסרות בהיתרי עבודה בשוק הישראלי, בהקלת הובלת הסחורות בין ישראל לשוק הפלסטיני ובהוצאת תו תקן ישראלי למפעלים פלסטינים באיו"ש.
הכותב הוא מנכ"ל חברת Concordmena
