פרשנותארבעה שקרים וחצי של נתניהו וסמוטריץ' על הורדת הדירוג
פרשנות
ארבעה שקרים וחצי של נתניהו וסמוטריץ' על הורדת הדירוג
הורדת דירוג האשראי הראשונה בתולדותיה של ישראל הביאה את ראש הממשלה ושר האוצר לצאת למסע שקרים כדי להפחית מחומרת האסון הכלכלי עליו הם אחראים באופן ישיר
הורדת דירוג האשראי הראשונה בתולדותיה של מדינת ישראל הביאה את ראש הממשלה ושר האוצר לצאת למסע שקרים כדי להפחית מחומרת האסון הכלכלי עליו הם אחראים באופן ישיר. הנה פירוק של ארבעה וחצי שקרים שמפמפמים לציבור הישראלי מאז הורדת הדירוג בשישי בחצות:
1. הורדת הדירוג קרתה בגלל המלחמה, חלק ראשון (נתניהו)
הפרשנות הראשונה שניתנה לאמירה הזו קשורה לזה שאירועים קיצוניים כמו מלחמה הם טריגר להורדת דירוג. הטענה הזו נשמעת נכונה אבל בהיסטוריה של עם ישראל — היא לא התרחשה מעולם. ישראל חיה במציאות של איום ביטחוני מאז היווסדה וזו הפעם הראשונה שאיום הורדת דירוג מתממש.
איומים להורדת דירוג היו גם קודם לכן: הראשון היה על ידי S&P באחת השנים הקשות ביותר באינתיפאדה הראשונה (1989) כאשר הצמיחה היתה כמעט אפסית (0.6%) והצמיחה לנפש היתה שלילית, האינפלציה קפצה שוב ליותר מ־20%, הפריון הגיע לשפל והתוצר העסקי התרסק. אלא שזה לא קרה. האיום השני היה באפריל 2002 בעיצומה של האינתיפאדה השניה, בה אוטובוסים התפוצצו באוויר, מחבלים מתאבדים הסתובבו ברחובות, הכלכלה נקלע למיתון ולשנתיים רצופות של צמיחה נמוכה ואף שלילית (0.3% ב-2001 ו־0.1%־ ב־2022), השקל התרסק והדולר הגיע ל-5 שקלים, הגרעון זינק יחד עם האבטלה, שפגש כלכלה עולמית בהאטה ומשבר הדוט.קום שאיים למחוק את ההייטק הישראלי. ומה קרה אז? התשובה ידועה בעיקר לראש הממשלה הנוכחי: שר אוצר נמרץ בשם בנימין נתניהו — יחד עם פקידות מקצועית מיומנת — הגיש תוכנית כלכלית מקיפה ומתוכננת היטב שכללה קיצוצים כואבים ורפורמות מבניות מרחיקות לכת שעודדו תעסוקה ולפיכך צמיחה. האיום הוסר.
למי שכבר הספיק לשכוח בשלושת הרבעונים בהם נרשמו "סבבים" מול החמאס או חיזבאללה - מלחמת לבנון השניה (2006), עופרת יצוקה (2009) ועמוד ענן (2012) נרשמה צמיחה שלילית של ממש. ומה קרה לדירוג בשנים אלה? הוא דווקא עלה.
גם בשנה של מגפה כלל־עולמית (2020) המשק הישראלי רשם ירידה בתמ"ג (צמיחה שלילית), האבטלה בפועל זינקה לרבע מסך כוח העבודה והכלכלה העולמית עצרה מלכת. אז תגובתה של מודי'ס היתה רק להוריד את התחזית של ישראל מ"חיובי" ל"יציב", בלי אפילו איום להורדת דירוג. גם אז נכנס המשק הישראלי לאירוע עם חוב של 60% תמ"ג, בדומה למצב בו נכנס בחרבות ברזל (עם הבדל קטן, ממשלת השינוי השאירה לממשלת נתניהו 9.8 מיליארד שקל בקופה). אגב, הטיעון שלא היה איום להורדה כי זו היתה תופעה כלל עולמית — גם הוא אינו תקף. רשימת המדינות שסבלו הורדת דירוג או הורדת תחזית ל"שלילי" בזמן הקורונה ארוכה: ארה"ב, בריטניה, אִיטַלִיָה, סְפָרַד, צָרְפַת, בְּרָזִיל, דרום אפריקה, הוֹדו, מקסיקו וארגנטינה.כלומר, מלחמות ומגפות אינן סיבה להורדת דירוג.
2. הורדת הדירוג היא תוצאה של המלחמה — חלק שני (נתניהו)
יש פרשנות נוספת לאמירה של נתניהו והיא שזו ספציפית המלחמה הזו שגרמה להורדה. אין ספק שיש הגיון מסוים באמירה הזאת, שכן למרות שאירועים ביטחוניים קודמים בישראל גם היו דרמטיים וקשים — אין אירוע דומה ל־7 באוקטובר ואין מחדל שדומה לו. אלא שהסתכלות על אבולוציית הנתונים מטילה דופי בטענה הזו. אחרי ה־7 באוקטובר הפעילות הכלכלית נפגעה (הערכות הן כי ברבעון האחרון של 2023 תירשם צמיחה שלילית ודו-ספרתית — בדומה לקורונה); האבטלה זינקה (אבל פחות לעומת הקורונה) וההוצאות בכרטיסי אשראי (מדד אמין לצריכה פרטית) התרסקו. אך חשוב מכך: השקל התרסק והדולר זינק ליותר מ־4 שקלים (עדיין 20% פחות לעומת האינתיפדה השניה); ה"ספרד" בין אג"ח ממשלת ישראל לבין זו של אג"ח אמריקאיות זינק מ־2.3% ל־4%, וה־CDS ל־5 שנים — אותן תעודות ביטוח נגד חדלות פרעון של אג"ח ממשלתית — שילש עצמו מרמה של כ־50 נק' לכעמט 150 נקודות. התמונה היתה קודרת בהחלט.
אלא שבמהלך נובמבר ודצמבר קרה משהו בכלכלה הישראלית: המגמות השליליות התהפכו. רכישות בכרטיס אשראי חזרו לרמה של ערב המלחמה, השקל התחזק ואף נסחר ברמות של 3.6 שקלים (לעומת 3.82 ערב המתקפה) ואפילו "הספרד" וה־CDS החלו לעשות אחורה פנה. מגמת ההתאוששות נבלמה כשלקראת סוף השנה התברר כי הממשלה לא מתכוונת לעשות שום תיקון בתוכניותיה לתעדף מגזרים מסוימים בתקציב המדינה, ולא לקצץ תקציבים שאינם מיועדים למלחמה. רפורמות מבניות נעלמו וגם לא היה שיח עליהן, מהלכים נוגדי תעסוקה ונוגדי צמיחה שהתנגשו עם כל ההמלצות של הדרגים המקצועיים צצו ועל סגירת משרדים מיותרים לא היה מה לדבר. במקביל, המגמה של אחרי 7 באוקטובר שוב חזרה וה־CDS שוב טיפסו, הדולר שוב התחזק וה"ספרדים" שוב עלו — תנועות שהחלו "לשקף" הורדת דירוג. המלחמה התארכה, אבל מה שתפס את הכותרות היתה העובדה שלממשלה אין כיוון ואין תמיכה. אז אולי המלחמה היתה ה"טריגר", אבל היא לא הסיבה.
3. הורדת הדירוג אינה קשורה לכלכלה (נתניהו וסמוטריץ')
הטענה בהחלט נכונה והיא מתחברת לשקר הקודם: הורדת הדירוג איננה קשורה לכלכלה עצמה, אלא לממשלה. כאמור, הפרמטרים המאקרו־כלכליים והפרמטרים הפיננסים החלו להשתפר. אך כאמור, כפי שמסבירים היטב כלכלני מודי'ס, מה שהחל להידרדר לא היו הסיכונים הכלכליים — אלא אלה הפוליטיים והחברתיים. בדוח של מודי'ס צוין בפירוש כי "המשק הישראלי נהנה מחוזק כלכלי גבוה מאוד, הנגזר מכלכלה מגוונת, הכנסה גבוהה ועמידה עם סקטור בנקאי איתן וגישה נוחה לשווקים הבינלאומיים".
דירוג אשראי מתייחס ליכולת של גוף כלכלי המכונה "ממשלה" שלקחה הלוואות גם במט"ח — להחזיר אותם חובות. ברור לכל כי אם המשק נטול מנועי צמיחה, או שמנועים אלה פגומים, לצד משבר בנקאי או אבטלה גבוהה — לממשלה לא יהיו מספיק מסים כדי לשרת את החוב.
הפרמטרים הכלכליים, אמנם קריטיים אך אינם הבלעדיים, ומעולם לא היו כאלה. גם בתקופה שנתניהו התגאה בהעלאות דירוג אשראי היו שלל פרמטרים אחרים — לא כלכליים — שהקפיצו את הדירוג מעלה. לפי השיטה של מודי'ס, יש ארבעה פרמטרים מרכזיים לקביעת דירוג: עצמה כלכלית, עוצמה מוסדית, עוצמה פיסקאלית ורגישות לסיכון לאירוע. ישראל לא נכשלה בגלל העוצמה הכלכלית שלה. גם מערכת הבנקאית שלה, הבנק המרכזי שלה, החברה האזרחית שלה ומערכת המשפט שלה מקבלים שבחים בדוח החמור שהתפרסם בשישי. הבעיה היא בעיקר הפגיעה האנושה בעוצמה הפיסקאלית שלה — אחרי שהממשלה לא עשתה מספיק כדי להקטין את הגדלת החוב והגרעון שצפוי לזנק מ־67% מהתמ"ג לעומת 55% מהתמ"ג, הצפי שהיה ערב המלחמה. בנוסף, היא כשלה ברגישות לסיכון לאירוע (כאן מוחבאים הסיכונים הפוליטיים והחברתיים). על הפרמטרים האלו – אחראית בעיקר הממשלה.
4. גם אצל לפיד היתה הורדת דירוג (תדרוכים של המערכת הפוליטית)
ב־2 למאי 2013, בדיוק 44 ימים אחרי שיאיר לפיד נכנס למשרד האוצר, הודיעה S&P על הורדת דירוג אשראי של ישראל במטבע מקומי. יהיה קצת אכזר לייחס את הכישלון הזה ליו''ר "יש עתיד" אחרי חודש ורבע בתפקיד — אבל זה גם בעיקר לא מדויק. בדו"ח של S&P שיצא במועד שתוכנן מראש מוסבר היטב כי הסיבות לכך מתייחסות לתקופה של נתניהו־שטייניץ, ולא של לפיד.
תזכורת קצרה: בשנה האחרונה של שטייניץ כשר האוצר, הגרעון זינק ל־4.2% מהתמ"ג בגלל שחררו הרסן של ראש הממשלה ושר האוצר. לפיד עודכן על המצב בימים הראשונים של הקדנציה והכין חבילה פיסקאלית מאוד לא סימפטית שכללה העלאת מסים וקיצוצים שהורידו את הגרעון חזרה ל־3.15% מהתמ"ג ב־2013 ול־2.8% מהתמ"ג ב־2014.
אלא שהחלק המצחיק בסיפור הזה הוא שזה בכלל לא היה "סיפור": כאשר מדברים על "דירוג האשראי", הכוונה היא לדירוג הנקוב במט"ח. באותו אירוע S&P אישררה את דירוג האשראי של ישראל על A+ עם תחזית "יציבה", ולא נגעה בדירוג "החשוב" אלא עדכנה את הדירוג השקלי לאותה רמה של הדירוג המט"חי. זה היה יותר קוריוז מכל דבר אחר.
5. "איננו יונקים את עוצמתינו הביטחונית והכלכלית מאיך שופטים אותנו בעולם" (סמוטריץ')
אנחנו יונקים, ועוד איך יונקים. לפי נתוני INSS, הסיוע הצבאי האמריקאי לישראל בין השנים 2009-2018 הגיע ל־34.5 מיליארד דולר כאשר במסגרת תוכנית הסיוע החדש (2019-2028) היא צפויה להגיע ל־38 מיליארד דולר , כאשר אנחנו צפויים לינוק (בעזרת השם במהרה) עוד 8.7 מיליארד דולר בעקבות המלחמה. אם לא נינוק את הסיוע הזה — הורדת דירוג נוספת היא עניין של זמן. לא רק בסיוע צבאי, גם מסחרית אנחנו יונקים: כרבע מהתוצר של ישראל נמכר ביצוא. יתרה מזו, לפי נתונים של SNC, בין 75%-85% מההון המממן את תעשיית ההייטק מגיע מחו"ל, כאשר בשלוש השנים האחרונות אותה תעשייה "ינקה" מהמשקיעים הזרים (שקוראים כל אות בדו"חות סוכנויות הדירוג) כ-54 מיליארד דולר, לא כולל הנפקות.
ההייטק מווה 17% מהתמ"ג, 56% מהייצוא, מספק רבע מתשלומי מס הכנסה ומסביר 40% מהצמיחה של התמ"ג העסקי. לפי מודל של רשות המסים, בעשור האחרון (2013-2022) נרשמו 1,530 "אקזיטים" (מכירות של חברות ישראליות לחברות זרות) בהיקף כולל של 140 מיליארד דולר. הזלזול ב"זר" והנסיון הנלוז של סמוטריץ' להדביק לכל גוף שמבקר אותו תגית של "תומך חמאס" כפי שעשה למודי'ס, רק תחמיר את מצבה הממילא עגום של כלכלת ישראל, שהוא אחד מהאחראים המרכזיים לו.
