משפט שדה"הסייפן אולי מסורס אבל שואב הכל"
משפט שדה
"הסייפן אולי מסורס אבל שואב הכל"
שופטים שמאשרים האזנות סתר לא מקבלים תמיד מהחוקרים את מלוא העובדות, טוען שופט העליון בדימוס חנן מלצר. המפכ"ל לשעבר רוני אלשיך מודה שהסייפן שואב את רשימת אנשי הקשר מהנייד. וד"ר תהילה שוורץ אלטשולר מתריעה מכלי מעקב שיוצרים מצב אנטי־דמוקרטי
1
כמה מבין שופט
האם בית המשפט מבין על מה הוא חותם בצו האזנת סתר
"מאחת עד חמש: בכמה היית מדרג את רמת ההבנה הטכנולוגית של השופטים כשהם מתבקשים לאשר האזנת סתר?". את השאלה הזו הפנה המנחה דרור גלוברמן למשנה בדימוס של נשיאת בית המשפט העליון, השופט חנן מלצר, בכנס מאיר דגן במכללת נתניה בשבוע שעבר.
"בין שלוש לארבע", השיב מלצר, "אבל בחלק מהמקרים גורמים להם שזה יירד לאחת עד שתיים ואז השאלה במי האשם? ותשובתי — לא בהבנה של השופטים, אלא בגלל שלא מציגים להם את הדברים כהווייתם. וזו נקודה שחשוב להבין: גם מי שמבין ברמה של חמש, אם לא יציגו לו את העובדות כהווייתן, עלול לשגות. מי שפונה לשופט בדרגים האלה לא תמיד מציג את כל העובדות".
מה שאומר השופט מלצר הוא שחוקרי המשטרה מטעים לעתים את השופטים. המפכ"ל לשעבר רוני אלשיך, ממשתתפי המושב "טכנולוגיות המעקב: הניתן ליישב בין ביטחון הציבור לזכויות הפרט?", נזעק להגן. לא על החוקרים אלא על השופטים: "נא לא לזלזל בנשיאי בתי משפט מחוזי וסגניהם, שמוסמכים לאשר האזנות סתר. השופט רואה ווטסאפים ומבין שהוא חותם על תקיפת מחשב לפי חוק האזנת סתר".
השופטים מבינים או משוטים, אבל מאשרים 99.3% מהבקשות לצווי האזנת סתר. ב־2020 הגישה המשטרה 3,692 בקשות לצווי האזנה — ורק 26 נדחו. נדמה שאפילו חותמת גומי היתה קשוחה ובררנית יותר.
2
זוללי הפרטיות
אם למשטרה לא אומרים לא, היא רצה בכל הכוח
המושב עסק ביחס בין הפעלת הכוח לבין הגבלתו בהפעלת "טכנולוגיות זוללות פרטיות" כהגדרת המשפטנית ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר. למשל, של "עין הנץ", NSO והאיכון הסלולרי. "ברור", אמר אלשיך, "בתוך הביג־דאטה שאתה אוסף יש פגיעה בפרטיות, וברור לחלוטין שצריך לייצר פתרונות בכפוף למגבלות משני סוגים: מתי צריך ללכת לשופט בהוצאת צווים להאזנת סתר; ובמרחב הציבורי שבו אנחנו אוספים חומר בגלוי, מה להשחיר, מה ניתן לאחזר וכו'. הדיון הזה מתקיים כל הזמן מתוך הבנה של הצורך בריסון הכוח".
הבעיה היא שהטכנולוגיה טסה במהירות קדימה והחקיקה שאמורה לפקח בקושי קיימת. במיוחד בישראל שבה החקיקה מקרטעת בגלל היעדר הסכמות ובגלל בחירות תכופות וכנסות משותקות. "גישת המשטרה היא שאם לא אמרו לה לא, אז היא רצה בכל הכוח", אמרה שוורץ אלטשולר, והרחיבה על משמעות הפער הזה מעבר לפגיעה בפרטיות. "העובדה שקבועי הזמן לחקיקה הם 15-10 שנה", אמרה, "יוצרת מצב אנטי־דמוקרטי שלא קשור לפרטיות. היועץ המשפטי לממשלה והמשטרה, שניהם גופי ביצוע, יודעים שלחקיקה אין יכולת, והידיעה הזו נותנת להם כוח יתר. העובדה ששבע שנים עובדות מערכות כמו 'עין הנץ' או 'סייפן' מבלי שהמחוקק נדרש לכך — יוצרת מצב אנטי־דמוקרטי. אף אחד לא בחר ביועץ המשפטי לממשלה ולא במפכ"ל המשטרה כדי לממש החלטות מדיניות עקרוניות כמו האם מותר למשטרה להשתמש בטנקים או בנשק קל. ואפילו איך תיראה הפרדת הרשויות. אלה שאלות שלא ניתן להכריע בהן על ידי גופי ביצוע מאחורי מסך שחור".
1 צפייה בגלריה
מימין לשמאל: המפכ"ל לשעבר רוני אלשיך, ד"ר תהילה שוורץ אלטשולר והשופט בדימוס חנן מלצר. מה מוצג לשופטים
(צילומים: עמית שעל, עמית שאבי, יאיר שגיא)
3
יש דיזיין לסייפן
הסייפן מותאם להפעלה לפי החוק והפרשנות. אבל פרשנות של מי?
אלשיך הציג נקודת מוצא הפוכה שמתמקדת פחות בשיח הזכויות ודמוקרטיה ויותר במשימות המשטרה בעידן הפשיעה שעוברת לרשת. "ללכת לשדוד בנק?", אמר, "פעם יכולתי לשדוד בנק רק במרחב שבו אני חי, היום אני יכול לשדוד מהכיסא שלי בנק באיטליה. פדופיליה? פעם צריך היה לייצר נגישות פיזית לקורבן וזה לא כל כך פשוט אם אתה לא מורה למשהו. היום ברשת יש לך נגישות לכל הילדים בעולם. אם אתה לא שם — כמשטרה — אתה לא רלבנטי. לכן זה אתגר עצום וממנו צריך להתחיל את הדיון".
אלשיך טען בלהט שהמשטרה לא חורגת — לא מהחוק ולא מהגבולות המשפטיים שמתווים לה השופטים והיועץ המשפטי לממשלה. "האם לגיטימי לתת למשטרה לחפש בפלאפון של מישהו מרחוק?", שאל המפכ"ל לשעבר, "התשובה שלי היא כן, בכפוף לצו שופט. אבל אין חוק שמסדיר את זה ולכן לא עושים את זה. המשטרה עושה רק מה שהותר לה לפי הפרשנות המשפטית המחייבת. לפי זה עושים את ה'דיזיין', עיצוב המערכת, גם אם המשטרה חושבת שראוי יהיה לעשות חיפוש מרחוק בתוך סלולר".
ה"דיזיין" מתגלם בסייפן, הילד החוקי והמסורס של הפגסוס, לפי אלשיך. למשטרה, התעקש המפכ"ל לשעבר, יש רק סייפן שמותאם להפעלה לפי החוק והפרשנות. אבל פרשנות של מי? לא ברור אם היועץ המשפטי של המשטרה או הממשלה. אם כך, שאלתי, מדוע השהו מנדלבליט וכעת גם בהרב־מיארה את השימוש בכלי? "תשאל אותם", השיב אלשיך ותרם השערה: בדרך להאזנת הסתר המערכת מבצעת לפעמים פעולות שלא לגמרי ברור אם הן מותרות כמו פריצת ההצפנה, כמו בדיקה אם מדובר באנדרואיד או אייפון, וגם, שאיבת תכנים כמו אנשי הקשר. אלה הם "הפערים והחריגות" שבהם הודו אנשי המשטרה ומשרד המשפטים, לגרסת אלשיך, בדיונים בכנסת. "אם הסייפן מוריד אנשי קשר", אומרת שוורץ אלטשולר, "זה אומר שהוא יכול להוריד את כל ה־Data in Rest שנמצא על הנייד (להבדיל מ-Data in Transit, שיחות בזמן אמת – מ”ג), וזה כולל הכל: התכתבויות ווטסאפ לאחור, אפליקציות, נתוני גלישה, אנשי קשר ועוד". וזה עוד לפני שדיברנו על מה עושים עם המידע הזה, מהם הכללים לשמירתו או מחיקתו, איך מתנהלת התקשורת בין אנשי הסיגינט לחוקרים ועוד שאלות שוועדת מררי מתחבטת בהן בימים אלה.
4
חוסר זו מילה רחבה
גם בכשלים בתיק 4000 מפנה אלשיך את הטענות אל היועמ"ש
אלשיך שולח את השואלים ליועץ המשפטי לממשלה, ולא רק בשאלת הפגסוס־סייפן, אלא גם בהתייחסותו לתיק 4000 מבין תיקי נתניהו. בעבר הודיע שעבר על כל הראיות המרכזיות בתיק, בוודאי של הנאשמים ועדי המדינה המרכזיים. איך זה מסתדר עם המועד השגוי של פגישת ההנחיה שפילבר מכר לפרקליטות, שאימצה אותו לתוך כתב האישום וספגה מבוכה מצלצלת?
המפכ"ל לשעבר אלשיך התייחס, בעקיפין ובמרומז, לתקלה הזו: "חקירה כזו מתנהלת לא ממש על שולחן המשטרה, אלא על שולחן היועץ המשפטי לממשלה, ובצדק. מה מותר ומה אסור לעשות במסגרת השלמת חקירה — צריך לקבל אישור. המשטרה לא יכולה לבדוק את כל מה שהיא רוצה אלא רק מה שמותר לה".
המנחה דרור גלוברמן הקשה: "עשית כל מה שאפשר בהינתן החוסרים המהותיים שהתגלו בדרך לאמת?". והמפכ"ל לשעבר אלשיך ענה: "חוסרים זו מילה רחבה, יש משמעות לניסוח כתב אישום, ויש עוד משמעויות שלא אגרר אליה. בעיניי המשטרה עשתה עבודה טובה ובוודאי בידיים נקיות. אני שלם לגמרי".
5
מאחורי וילון שחור
בחברות למערכות מעקב יושבים יוצאי מערכת הביטחון, גם זו בעיה
"טכנולוגיה אינה מילת קסם. יש בה טעויות והטיות והיא לא תמיד משיגה את המטרה", טוענת שוורץ אלטשולר, "חשיפת נתונים זו הדרך להקטין טעויות: 'עין הנץ' היא מקרה בוחן לדעת האם המערכת יעילה, אבל המשטרה מסרבת לשחרר נתונים מעבר למילים היפות כמו שהמערכת מצילת חיים. מסרבים לתת לי נתונים אמיתיים על נוהלי העבודה, כמות חקירות, סדרי גודל ההפעלה ומה הושג.
"כשהשתמשו באיכוני השב"כ בקורונה, דרשנו להפסיק כי זה לא יעיל בקטיעת שרשרת ההדבקה. ואז משרד הבריאות עשה דבר עוד יותר גרוע: מניפולציה בנתונים. ואת זה לא אני אומרת, אלא מבקר המדינה ובג"ץ שקבעו ששיחקו בנתונים. כדי שיהיה לנו אמון בטכנולוגיה המשטרתית — חייבת להיות שקיפות".
לשלל הסכנות והסיכונים הוסיפה שוורץ אלטשולר עוד אחת לסיכום: "בראש כל חברות הטכנולוגיה הגדולות שמוכרות מערכות מעקב, ובבורדים שלהן, מצויים בכירי מערכת הביטחון לשעבר, וצריך לשאול מי מפקח על אישור הטכנולוגיות האלה, על הייצור ועל הרכש, בסופו של דבר, גם זה מתבצע מאחורי וילון שחור של הסתרה, של יד רוחצת יד במחשכים, של רגולטורים ששבויים בידי המפקדים שלהם לשעבר. וזו כבר לא רק פגיעה בפרטיות. זה גם כסף, כוח, שחיתות וליקויים במערכת הדמוקרטית".
