פרשנותאת מי משרת הריב בין ליברמן למורים, כשאין סיכוי למו"מ?
פרשנות
את מי משרת הריב בין ליברמן למורים, כשאין סיכוי למו"מ?
לאוצר אין כוונה להיענות לדרישות המורים לפני גיבוש תקציב, ארגוני המורים לא באמת יכולים להכריז על שביתה בחודש האחרון ללימודים, את נפתלי בנט מעניינים יותר העיצומים של ניר אורבך, ואביגדור ליברמן עם הפנים לבחירות. אז את מי בעצם משרתת כעת מלחמת ההתשה מול המורים?
היום שוב ישביתו המורים את הלימודים עד שעה 10:00, הפעם במחוז ירושלים. ביום חמישי הם השביתו במחוז המרכז. המורים מוחים על "הסחבת במשא ומתן" על ההסכם הקיבוצי. האקדמיה ללשון העברית הציעה בשבוע שעבר לקרוא לפיליבסטר בעברית "נאום התשה". למה שקורה בין האוצר למורים אפשר לקרוא ישיבות התשה.
כיוון שלאוצר אין שום כוונה להיענות לדרישת הסתדרות המורים ולעבור למשא ומתן אינטנסיבי מעשי בימים הקרובים, סביר שההשבתות האלו ימשיכו לנדוד ברחבי הארץ. מזכ"לית הסתדרות המורים יפה בן דוד אומרת ששביתה כללית אפשרית, אבל כיוון שאנחנו נמצאים בחודש האחרון של הלימודים מהלך כזה יפתיע. יש בו הרבה נזק הסברתי למורים ומעט לחץ על האוצר.
עמדת האוצר היא שהוא לא יכול להציג סכומים לפני שיגובש תקציב באמצע החודש. בפועל ההערכה באגף ממונה על השכר היא שאין אפשרות להגיע להסכם אלא תחת האיום המתקרב של תחילת שנת הלימודים ב־1 בספטמבר. ממילא הם ימשיכו למשוך זמן והעיצומים יימשכו. המורים דורשים שראש הממשלה נפתלי בנט יתערב. אבל הקשב שלו נתון לעיצומים אחרים, של ח"כ ניר אורבך.
גם ההצהרות ההולכות ומתרבות של שר האוצר אביגדור ליברמן על הדרישות שלו מהמורים מראות שאין לו עניין בהסדר מהיר. להפך, נראה שהוא שש אלי קרב מול איגוד מקצועי חזק וחושב שהעימות הזה טוב לו בבחירות. ביום שישי שוב כתב ליברמן בחשבון הפייסבוק שלו: "בלי סנכרון בין החופשים במערכת החינוך ובמשק לא יהיה שום הסכם עם הסתדרות המורים". לדבריו, "מערכת החינוך היא גם הורי התלמידים וגם כלכלת ישראל, לכן חשוב הסנכרון". הוא הדגיש ש"אין כוונה להוריד יום אחד מימי החופש של המורים".
במסיבת עיתונאים שכינס לאחרונה עם נציגי ההורים והמעסיקים אמר ליברמן: "חוסר הסנכרון הזה גורר עלות גבוהה מאוד למשק. לפי הכלכלנית הראשית, מדובר ב־150 מיליון שקל ליום, ולפי המועצה הלאומית לכלכלה זה 250 מיליון שקל". ליברמן בונה בדעת הקהל את נושא השיפור בלוח החופשות, כדי שיוכל להגיש הישג לבוחר.
פקידי האוצר היו כמובן שמחים להישגים דרמטיים בתחום ימי החופשה כמו ביטול הלימודים בימי שישי או קיצור החופש הגדול. בפועל בראש מעייני ליברמן הישג מעשי יותר - ביטול ימי החופש הבודדים, כמו ל"ג בעומר או תענית אסתר וכן ימי האסרו חג בסוכות, פסח ושבועות. הימים האלה בעייתיים במיוחד כיוון שלהורים אין בהם חופש, אין קייטנות או סידור אחר, והם שוברים את רצף העבודה.
בן דוד טוענת שכשהאוצר מעלה את הנושא החופשים "הוא שופך דלק על הבית הבוער" של נטישת המורים. אבל בעבר התבטאה כי אפשר לשקול ויתור על הימים הבודדים. גם עכשיו היא אומרת "לא ניתן לפגוע בנושא החופש הגדול", כלומר יש מה לדבר על חופשים אחרים. באוצר מעדיפים לרכז את ימי החופשה הבודדים לחופשה ארוכה יותר, למשל חיבור בין יום הכיפורים לסוכות.
