פרשנותמערכת משפט במלחמה - החזיתות החדשות
פרשנות
מערכת משפט במלחמה - החזיתות החדשות
בחזית הפנימית נאלצת המערכת להתמודד עם הגשת כתבי אישום נגד ערבים ישראליים על הסתה והזדהות עם החמאס. בחזית הבינלאומית – מתיחת גבולות דיני הלחימה כדי לאפשר לצה"ל חופש פעולה בסביבה האזרחית שהחמאס פועל בה
1. איננו יודעים בוודאות האם "הרפורמה המשפטית", השם המכובס להפיכה המשטרית, ירדה סופית מסדר היום. זו תקווה שאוחז בה רוב הציבור וגם, כך נדמה, רובה של המערכת הפוליטית, שהפנימה את האחריות של ההפיכה לטבח ה-7 באוקטובר. אולי לא לכשל המבצעי הנקודתי בבוקר האירוע, אבל בהחלט לקרע הגדול בעם, לשסעים שסדקו את החוסן הלאומי בכלל ואת הצבא בפרט, לחולשת החברה והמדינה שכנראה עודדה את האיראנים והחמאס להוציא לפועל את תוכנית הפלישה.
גם אם הרפורמה נעצרה לעת עתה, לא בטוח ששני אדריכליה, שר המשפטים יריב לוין ויו"ר ועדת חוקה שמחה רוטמן, הרפו ממנה. כל מהותם והצדקתם הפוליטית מושקעים במיזם הזה של הרס הדמוקרטיה הליברלית באמצעות חקיקה שנועדה לשחרר את השלטון - הממשלה והכנסת - מכל מגבלה, בוודאי מצדה של המערכת המשפטית, אבל לא רק. גם התקשורת, החינוך והאקדמיה, שסומנו כבלתי נאמנות, הוצבו על הכוונת.
המלחמה עצרה את המיזם הזה. על השולחן נותרה ההמתנה לשני פסקי הדין של בג"ץ בעתירות לביטולם של שניים מתוצרי ההפיכה: ביטול עילת אי-הסבירות ודחיית כניסתו המיידית של חוק הנבצרות – האפוד הקרמי של נתניהו – לתוקף. שני חוקים שנועדו להחליש את הביקורת המשפטית.
2. ומה עוד נותר מהרפורמה/הפיכה? סירובו של שר המשפטים לכנס את הוועדה לבחירת שופטים. לפחות כרגע יש ללוין תירוץ – הפעילות במתכונת חירום עד ה-3 בנובמבר מצמצמת מאוד את כמות הדיונים. אפילו משפט נתניהו נכנס ל"הולד". בימים שכה רבים מגויסים, בחזית ובעורף, בימים שכמעט כל משפחה מצולקת מפגיעה כלשהי, נעצרה שגרת הדיונים השוטפת והיא מופעלת רק למקרי חירום. מעצרים, סעדים אזרחיים דחופים ותיקים שנוגעים ל"למצב החירום המיוחד" שעוד נגיע אליהם בהמשך.
אבל, כשעוצרים את השגרה, טבעו של העומס להצטבר ולהתווסף ללחץ שכבר קיים על המערכת. וכשהקפיץ הדרוך הזה ישתחרר בהמשך הוא ייתקל במצבת הכוח החסרה של השופטים. הוא יזקק את מחדל ההימנעות של לוין ממינויים. דווקא התקופה הנוכחית היא הזדמנות למנות ולהכשיר את עשרות השופטים החסרים, כולל שני שופטים שיחסרו לבית המשפט העליון. במלים אחרות: הסבל, הסחבת ועינויי הדין שלוין גורם לציבור המתדיינים, יגדלו שבעתיים לאחר שתקופת החירום תסתיים. אבל מה אכפת לו? את האשמה הוא כבר יטיל על המערכת.
לוין לא מכנס את הוועדה לבחירת שופטים בגלל שאין לו רוב בה. לעמדת המיעוט הוא נדחק בשלושה מהלכים: כשעמית בכר הביס את אפי נווה בבחירות ללשכת עורכי הדין, כשח"כ קארין אלהרר נבחרה כאחת מנציגות הכנסת לוועדה וכששופטת בית המשפט העליון דפנה ברק-ארז החליפה בוועדה את השופט השמרן נעם סולברג. במצב הזה נדחק לוין למיעוט ולעמדה המפורסמת של "למה לי ועדה, אם אני לא שולט בה".
3. המלחמה סייעה ללוין בדחיית הדיון בבג"ץ בעתירות להורות לו לכנס את הוועדה, עתירות שלבטח היו מתקבלות בגלל שלא יעלה על הדעת ששר לא יפעיל סמכות שניתנה לו (למינוי שופטים) ללא טעם סביר. החלטה כזו תקבל רוח גבית מפסק הדין שמתבשל בימים אלה בשאלת הסבירות. החזרת הסבירות, כלומר ביטול חוק היסוד שהפקיע אותה, עוברת דרך ביטול חוק היסוד. נכונות בג"ץ לבטל חוק יסוד קיבלה לאחרונה רוח גבית מפתיעה בפסיקתו של השופט השמרן אלכס שטיין במה שמכונה "חוק טבריה" ( פסילת מועמדותו של בועז יוסף להתמודד לראשות עיריית טבריה).
שטיין הפתיע גם את חבריו השמרנים בעליון וגם את אדריכלי ההפיכה לוין ורוטמן, כשקבע שלכנסת יש מגבלות, גם כשהיא מחוקקת חוק יסוד. כך למשל, אין לה סמכות לחוקק חוק פרסונלי ואין לה סמכות לחוקק חוק שסותר את ערך השוויון, שהוא מעקרונות מגילת העצמאות. ניתן לומר ששטיין הוא ראשון השמרנים בעליון להתפכח ולהבין שאסור להעמיד את השמרנות, הפורמליזם והטקסטואליזם היקרים לליבו לרשותם של מחריבי הדמוקרטיה בישראל.
4. במשרד המשפטים מתמקדים בימים האלה בשתי חזיתות. האחת, בחזית הפנימית – הגשת כתבי אישום נגד ערבים אזרחי ותושבי ישראל, על הסתה והזדהות עם החמאס. השנייה, בחזית הבינלאומית – מתיחת גבולות דיני הלחימה כדי לאפשר לצה"ל את מקסימום חופש הפעולה בסביבה האזרחית שהחמאס מוטמע בה.
בחזית הראשונה הוגשו, נכון להיום, כבר למעלה מ-30 כתבי אישום. בחלקם בולטת ההזדהות הדתית העמוקה. למשל הציטוט מדברי הנביא מוחמד מתוך כתב האישום נגד סג'א אטרש בת ה-20: "תתנו לי להזכיר לכם דברי הנביא מוחמד: 'לא יגיע יום הגמר, עד שהמוסלמים ילחמו נגד היהודים, עד שיתחבאו היהודים מאחורי הסלע והעץ ויגידו הסלע והעץ: יא מוסלמי, הנה יהודי מאחוריי, בוא והרוג אותו, מלבד הימלוח שהוא עץ יהודי"'. בדקתי מיהו אותו "עץ יהודי". ובכן הימלוח הוא הוא עץ שנזכר בחד'ית – סיפורי הנביא מוחמד - כעץ היחיד שלא יסגיר למוסלמים את היהודים.
חזית זו שבסיסה היא חופש הביטוי נתקפת משני כיוונים, מהימין ומהשמאל המובהקים. השר לביטחון לאומי איתמר בן גביר כינה את השופט אחסאן כנעאן "אויבים מבית" לאחר שהחליט לשחרר את יואב בר, פעיל פרו-פלשתיני שהמשטרה עצרה כחשוד בעבירה של "התנהגות העלולה להפר את שלום הציבור", לאחר שבביתו נמצא חומר רב שעוסק באסירים ביטחוניים וארגוני טרור. קשה להתעלם מהעובדה שבן גביר תוקף שופט ערבי. לעומתו, השופטת ודאד יונס גנאים מבית משפט שלום בטבריה, בכמה החלטות שנתנה, הורתה לעצור את הנאשמים. "לא יכולה להיות מחלוקת כי תמיכה בארגון טרור שפעל לפגוע באזרחים טומנת בחובה סכנה לשלום הציבור במיוחד בעיתוי קשה זה".
ומהצד השני, האגודה לזכויות האזרח מזהירה את הפרקליטות מפני מתן חופש פעולה גדול מדי למשטרה ש"מעורר חשש כי נטיות פוליטיות ואידיאולוגיות של שוטרים, וכניעה לרחשי הציבור, הם שעומדים ויעמדו בבסיס הערכת הביטויים והם שמביאים לשימוש נמהר בדין הפלילי". הפרקליטות, באמצעות עו"ד שמעון חוג'ה מלשכת המשנה לפרקליט המדינה (תפקידים מיוחדים), מגינה בתשובתה על שיקול הדעת של המשטרה: "האישור שניתן לפתוח בחקירה אינו אישור גורף לכל שוטר או שוטרת לפתוח בחקירה כל אימת שיחפצו, בהתאם להשקפת עולמם. בעלי התפקידים שניתן להם אישור לפתוח בחקירה כאמור, הם בעלי מומחיות והבנה מעמיקה בעבירות חופש ביטוי".
5. החזית השנייה שמשרד המשפטים ממוקד בה היא הרחבה חופש הפעולה הצה"לי בתוך מגבלות דיני הלחימה. בישראל כרגע לא רוצים לשמוע על המגבלות האלה, אבל האמריקאים מתעקשים, ונותרו עדיין גם ישראלים – מדינאים וקצינים –שנרתעים מלאמץ ולחקות את מוסר הלחימה האיראני-החמאסי. בעניין זה, חזר לרגע הדיון על הריסון שגזר כביכול בג"ץ על הוראות הפתיחה באש, באירועי הגדר בעזה. השקר הזה מופץ במסגרת השקרים שנועדו להצדיק את ההפיכה המשטרית, כעוד דוגמה לכבילת המשילות וצינון חופש הפעולה הצה"לי.
ד"ר יהלי שרשבסקי, מומחה למשפט בינלאומי מפריך את הטענה הזו. "העתירות בנוגע להוראות הפתיחה באש של צה״ל נדחו על ידי בית המשפט. גם אחרי פסק הדין כמות ההרוגים בהפגנות על הגדר היתה גדולה מאוד ויש חקירה של בית המשפט הפלילי הבינלאומי בנוגע לאירועים האלה", כותב שרשבסקי ומוסיף: "פסק הדין, כמו גם העמדה של המדינה בנושא השימוש בכוח בהפגנות על הגדר, היא עמדה מרחיבה מאוד שמאפשרת שימוש נרחב בכוח כדי להתמודד עם ההפגנות. זה ממש אבסורד לקחת עמדה מרחיבה מאוד בנוגע ליכולת להשתמש בכוח ולהפוך אותה לעמדה שכובלת את הידיים של מקבלי ההחלטות".
