דעהכך נקדם את תשתית החשמל בישראל
דעה
כך נקדם את תשתית החשמל בישראל
מקורות האנרגיה הקיימים כיום, המסתמכים על תחנות הכוח הוותיקות והמיושנות, רחוקים מלהתאים למציאות המשתנה. הגיע הזמן לשנות חשיבה, להגדיר יעדים ברורים, לספק תקציב ראוי ולפעול להקמת תשתית שתאפשר לקדם את התחום בישראל. ויפה שעת אחת קודם
בכל שנה שחולפת משבר האנרגיה הגלובלי הולך ומחריף. מצד אחד האנושות צורכת יותר אנרגיה באופן משמעותי, ומצד שני שיעור זיהום האוויר עולה. דמיינו את הסיטואציה הבאה: עשרות אלפי אנשים חוזרים מהעבודה, לקראת השעה 19:00, עם הרכב החשמלי שברשותם. כולם מטעינים את הרכב לקראת יום העבודה הבא, מה שמייצר לחץ עצום על מערכת החשמל המקומית. לכך צריך להוסיף את עשרות אלפי הדירות הנבנות בימים אלה בכל רחבי הארץ, הדורשות אספקת חשמל גבוהה וחזקה יותר כדי להתמודד עם העומס שייווצר. נכניס למשוואה עלייה ניכרת בכמות גלי החום, וכך ביום בהיר אחד מערכת החשמל עלולה לקרוס ולהוביל אזורים שלמים להפסקות חשמל בתדירות גבוהה ובשעות העומס. זהו לא תסריט דמיוני, אלא אירוע שאכן עלול להתקיים בעתיד הקרוב.
מנתונים שפרסם משרד האנרגיה בישראל של 2021 המצב רחוק מלהיות אידאלי, כאשר צריכת האנרגיה נמצאת במגמת עלייה מתמדת, בין היתר בשל גידול באוכלוסייה, צמיחה כלכלית ועלייה ברמת החיים. בדיוק לפני שנה, בחודש אוגוסט 2020, נשבר שיא צריכת החשמל בכל הזמנים: 14,310 מגה-ואט. כמו כן רק לאחרונה דיווחה רשות החשמל על מחסור צפוי באספקת חשמל לתל אביב החל משנת 2027. חשוב לציין כי זוהי אינה העיר היחידה בישראל שנמצאת בסיכון, מה שעלול להוביל להשלכות דרמטיות על המשק המקומי.
מה הסיבה לכך? בניגוד למתרחש בארצות הברית ולמדינות מערב אירופה, הביקוש לחשמל בישראל עדיין רחוק מרמת הרוויה וצפוי להמשיך לצמוח בקצב שנתי ממוצע של כ- 3.8%. כמו כן מבני מגורים ותעשייה בישראל אחראים לכ-62% מכלל צריכת האנרגיה במשק, נתון לא מבוטל.
כיום מקורות האנרגיה הקיימים, המסתמכים על תחנות הכוח הוותיקות והמיושנות, רחוקים מלהתאים למציאות המשתנה. רשת החשמל בנויה סביב מוקדי ייצור ספורים בהספק גבוה ומזרימה חשמל לכל הצרכנים דרך קווי תמסורת ארוכים. מיקום ייצור של החשמל הוא רכיב קריטי, היות שככל שהמרחק בין מוקד הייצור לצריכה גדל, כך גדל פוטנציאל אובדן החשמל בדרך וקטנה היכולת באספקתו.
ייצר חשמל חום וקור
לכן, כדי להתמודד עם התופעה, על הממשלה לחשוב מחוץ לקופסה ולפעול לשינוי המדיניות בכל הנוגע לתהליך ייצור החשמל, באמצעות הקמת רשתות חשמל מקומיות אוטונומיות הנקראות מיקרוגריד microgrid (מיקרו-רשת), שימוקמו בתוך הערים ויוכלו לייצר חשמל חום וקור באופן עצמאי, ללא תלות ברשת החשמל הלאומית. אותן רשתות יוכלו לתת מענה ממוקד לאזורי תעשייה, שכונות, יישובים, מחנות צבאיים ואף מוסדות אקדמיים ומרכזים רפואיים - ובכך לצמצמם את הסיכויים לקריסות חשמל ברחבי הערים.
ייצור מקומי של חשמל חום וקור במבנים, טכנולוגיה הידועה גם כטריגנרציה (CCHP), נותן מענה למספר אתגרים: הורדה בצריכת פחם, הורדת שיעורי הזיהום של בניינים, המייצרים כיום 28% מפליטת גזי החממה בעולם, הורדה משמעותית בעלויות תחזוקת רשת הולכת החשמל, הורדת עומסים קיימים ועתידיים לטעינת רכבים חשמליים, התמודדות עם אירועי מזג אוויר קיצוניים ופינוי רשת הולכת החשמל המיושנת לשינוע אנרגיות מתחדשות.
השינויים הטכנולוגיים והצורך להתמודד עם המחסור הצפוי באספקת החשמל הביאו מדינות רבות בעולם לשימוש מוצלח במספר הולך וגדל של מיקרוגרידים. לעומת זאת, ענף החשמל בישראל נחשב למיושן ושמרני, כאשר עדיין קיימים חסמים במישור הרגולטורי והמוסדי, המקשים על כניסה של שחקנים חדשים לתחום. כמו כן כיום אין תשתית ראויה להולכת גז טבעי, המיועדת להפעלת המיקרוגרידים.
לאחרונה המדינה העניקה ל-18 חברות רישיונות לאספקת חשמל, ובהן סופרגז, סלקום ושיכון ובינוי. זה צעד ראשון בדרך להשגת המטרה, אך הדרך עוד ארוכה. לעניות דעתי, הגיע הזמן לשנות חשיבה, להגדיר יעדים ברורים, לספק תקציב ראוי ולפעול להקמת תשתית שתאפשר לקדם את התחום בישראל. ויפה שעת אחת קודם.
ירון גלבוע הוא מנכ"ל טורבוג'ן
