ראיוןד"ר בניהו טבילה: "השכלה כללית היא חלק מעבודת השם"
ראיון
ד"ר בניהו טבילה: "השכלה כללית היא חלק מעבודת השם"
ד"ר בניהו טבילה, מהיזמים של החינוך הממלכתי־חרדי, מבהיר כי השילוב של לימודי חול אינו הפנמה של ביקורת חילונית, אלא המשך של מסורת "חכמי המזרח". על הממשלה ליזום מסלול עוקף לרשויות החרדיות וכן לעודד את "החינוך העצמאי" ו"בני יוסף" להקים "בתי ספר מצוינים". כתבה שנייה בסדרה
"חינוך ממלכתי־חרדי זה לא פשרה ולא הפנמה של הביקורת החילונית על היעדר לימודי ליבה, אלא זה חלק מעבודת השם, חלק מתמונת האדם הראוי", אומר ל"כלכליסט" ד"ר בניהו טבילה – מרצה במכללה ירושלים ובאוניברסיטה העברית, חבר סגל במכון מנדל למנהיגות וסמנכ"ל עמותת לשם, העוסקת בכתיבת תוכניות לימוד לישיבות התיכוניות. "אנחנו צריכים לחנך את ילדינו ל'תורה עם דרך ארץ' בעקבות חכמי המזרח. 'בן איש חי', שהיה גדול רבני עיראק, כתב שהילדים צריכים לדעת גאוגרפיה, חשבון, ולהבין איך עובד הטלגרף. זה לא כמו שמתארים את זה ששולי המחנה בוחרים לשנות את אורחות חייהם, אלא אנחנו כאנשים המחויבים לתורה מבינים שזה רצון השם".
טבילה פרש בשנה האחרונה ממשרד החינוך אחרי כעשור, כשבתפקידו האחרון היה המפקח על הישיבות החרדיות התיכוניות שמשלבות לימודי קודש וחול. בזמנו הפנוי הוא כותב שירה ומנסה לקדם מודעות לנושאי אקלים בחברה החרדית. טבילה, כאחד מהיזמים והדוחפים הראשונים של זרם החינוך הממלכתי־חרדי, מדגים יותר מכל את הצורך והתועלת שיש בפקידי ציבור שמכירים את העולם החרדי מבפנים, והם חלק אינטגרלי ממנו.
מה היה הרעיון מאחורי הקמת החינוך הממלכתי־חרדי?
"הרעיון היה לייצר בית ספר חרדי ציבורי שיש בו לימודי ליבה מלאים, שאין בו אפליה גזעית, והמורים בו מקבלים שכר הוגן".
מה הוביל אותך ליזום חינוך ממלכתי־חרדי?
"הבן שלי למד בתלמוד תורה בירושלים שאליו שלחו ההורים ה'חרדים מודרנים' את ילדיהם. המחנך של הילד שהיה חרדי אמר לי שהוא היה מעוניין להקים תלמוד תורה חרדי המבוסס על האוכלוסייה הזו. באתי עם הרעיון למנהל האגף לחינוך חרדי, יהודה פינסקי, המשכתי עם זה למנכ"לית דלית שטאובר, והיא התלהבה ואמרה לי 'רוץ על זה', ורצנו על זה. לא היה צורך בשינוי חקיקה או תיקוני חקיקה. אנחנו קראנו לזה בהתחלה 'חרדי־ציבורי', יש לי עדיין פרוטוקולים מרתקים מהתקופה ההיא, שעלו בה דיונים 'איך יהיה אפשר לסנן? מה יהיה אם ירצו ללמד ביידיש?' הצלחנו לגבש קבוצה של 16 בתי ספר, ועד אז לשכת השר לא היתה מעורבת. רק כשנתקלנו בקשיים משפטיים, השר דאז שי פירון התערב ודפק על השולחן, וייתכן שבלעדיו זה לא קורה".
מעבר לקרדיט, למה חשוב לך לספר את זה?
"בדרך כלל זה בסדר שדרג מקצועי לא מקבל קרדיט, ודרג פוליטי לוקח את הקרדיט, אבל במקרה הזה זה יצר נזק. עד היום יוזמת הממ"חים (ממלכתי־חרדי) עם פירון יצרה זיהוי אנטי־חרדי, וזה זיהוי שגוי. פירון יזם דברים טובים כמו סיוע לישיבות תיכוניות, אבל העולם של החינוך החרדי הרשמי צמח מלמטה, מהציבור עצמו, ופירון הצטרף בשלב השני".
החינוך הממלכתי חרדי לא צומח בקצב מהיר.
"החסם העיקרי קשור לרשויות המקומיות. המצב החוקי כיום הוא שאתה לא יכול להקים בית ספר רשמי אם אין בקשה של הרשות המקומית, וברשויות חרדיות לפוליטיקאים החרדיים אין אינטרס להקים ממ"חים. אז צריך שתהיה ממשלה שתעשה תוכנית חומש, מסלול עוקף לשלטון המקומי, ותיזום הקמת ממ"ח. זה לא אידאלי, אבל אפשר לקרוא לזה 'כשל שוק'.
"העניין השני זה להקים מועצת ממ"ח, כשם שיש מועצת חמ"ד (לחינוך הממלכתי־דתי). אני לא מרוצה מזה שהחינוך והתכנים בידיים של הפקידים. היום הם טובים, אבל בעתיד זה יכול להיות לא טוב. זה צריך להיות רבנים. כשהקמנו את הממ"ח המשרד חשש להקים מועצת ממ"ח כי למועצת החמ"ד יש כוח סטטוטורי במינוי מנהלים וכדומה. אבל צריך למצוא את הדרך להקים מועצת ממ"ח שתופקד על התכנים".
האם ממ"ח הוא הפתרון להגדלת לימודי ליבה בחברה החרדית?
"אין קדושה בממ"ח, אם אתה מקים מסגרות אחרות שדואגות לליבה, לציבוריות (ללא אפליה) ולמורים שמקבלים שכר מלא – אז גם הרשתות (החינוך העצמאי ובני יוסף) יכולות להקים בתי ספר כאלו. זו החמצה היסטורית שהרשתות לא השכילו להקים בתי ספר מצוינים ל'חרדים עובדים'. הגישה צריכה להיות דיפרנציאלית. גם בתוך מוסדות הפטור (שלא מלמדים ליבה בכלל, ש"ט) אפשר להיכנס ולדבר איתם על השעה שמלמדים בה חשבון ועברית, להציע למנהלים לשפר את איכות המורים ואת לימודי העברית. יש לא מעט יוצאי מערכת החינוך החרדית שהעברית שלהם נחותה. בשוק העבודה בישראל עברית חשובה לא פחות מאנגלית. אם לא רוצים אנגלית, אז בוא נתחיל בעברית טובה".
בשנים האחרונות פיקחת על הישיבות התיכוניות, וגם כתבת דוקטורט בתחום. מה מצאת?
"הדוקטורט שלי, שייצא כספר בחודשים הקרובים ('הישיבה התיכונית החרדית', הוצאת רסלינג), עוסק בפן האידאולוגי של הישיבות התיכוניות. מתברר שההתנגדות אינה חריפה כמו הרושם שמקבל מי שקורא עיתונות חרדית. אתה מגלה שגם הרבנים הליטאים, שמהווים את סמל ההתנגדות, ראו את זה בצורה מורכבת יותר. הרב וסרמן כתב תשובה שמתירה לימודים כלליים לשואל, והרב שך הביע הערכה לחשיבה השיטתית ולניצול הזמן שמאפיין את בוגרי הישיבות התיכוניות. בעולם המזרחי במרוקו היו מספר ישיבות תיכוניות בראשית המאה ה־20. אני יודע שיש כאלו שיגידו לי שיהודי מרוקו לא היו חרדים, כי חרדיות קשורה למודרנה ולאירופה, אבל אני לא מסכים עם זה. החרדיות בבסיסה זה חיבור למסורת. אני מרגיש חרדי לגמרי, וגם חכמי המזרח היו חרדים לגמרי".
בשנים האחרונות אתה מעורב בפעילות למען ההגנה על הסביבה.
"החיבור הדתי שלי לאמונה ולעבודת השם עובר דרך טבע. מעבר לזה, יש חובה דתית להימנע מהרס של העולם, 'בל תשחית'. כבר בתחילת ספר בראשית הקב"ה בורא את העולם ואת האדם, ואז מפקיד אותו על שמירת העולם במקומו".
מה היחס של החברה החרדית לנושאי אקולוגיה?
"אורח החיים של החרדים בהשוואה לשאר האוכלוסיות הוא אקולוגי מאוד, לא נוסעים הרבה לחו"ל, מחזיקים רכב פרטי בשיעורים נמוכים, הרבה פחות צריכה. אבל כל זה מגיע בלי מודעות מפותחת, וזה מכמה סיבות. ראשית, חוסר בידע מדעי בסיסי; שנית, הדאגה לאקלים נתפסת כמשהו של ה'שמאל', בעיית הפוזיציה היא קשה; שלישית, השפה לא מותאמת. השפה הדתית היא שפה של חובות, והשפה האקולוגית משתמשת פעמים רבות בנימוקים 'תועלתניים'".
מה בפועל אתה עושה בתחומי האקולוגיה?
"אני כותב בבמות שונות, ומנסה לדבר עם חברים. אני עצמי מפחית צריכת בשר באמצע שבוע, ומנסה לשכנע אחרים להצטרף אליי. הבשר הוא המזהם הגדול ביותר, וגם מבחינה דתית־היסטורית, בעבר לא אכלו כל כך הרבה בשר באמצע השבוע. מעבר לזה, אני מסייע בכתיבת תוכניות לימוד אקולוגיות לציבור הדתי והחרדי, ומפעם לפעם כותב שירים שניתן לשייך אותם למה שמכונה 'אקופואטיקה'".
הרב ד"ר בניהו טבילה (45)
תפקיד: מרצה במכללה ירושלים ובאוניברסיטה העברית, חבר סגל במכון מנדל למנהיגות וסמנכ"ל עמותת לשם
מצב משפחתי: נשוי + 5
מגורים: ירושלים
תפקיד קודם: מפקח על החינוך העל־יסודי החרדי
השכלה: תואר שני בפילוסופיה מאוניברסיטת תל אביב, דוקטורט במחשבת חינוך מהאוניבסיטה העברית
