דעהזה בלתי מתקבל על הדעת שהמערכה הזו תונהג בידי מתלהמי קצה
דעה
זה בלתי מתקבל על הדעת שהמערכה הזו תונהג בידי מתלהמי קצה
לא ייתכן שכהניסט גזען ומשיחיסט מחרחר מלחמה ישלחו את הבן שלי ואת חבריו להילחם בעזה. לחברי הקבינט שבמשמרת שלהם כבש ארגון טרור את יישובי עוטף עזה, טבח במאות אזרחים וחיילים וחטף באין מפריע משפחות שלמות, אין זכות מוסרית לקבל החלטות שיסכנו את בנינו. במקום להמשיך להתלהם, שיפנו את מקומם בהכנעה
זה בלתי מתקבל על הדעת, והנפש נטרפת.
הבן שלי הוקפץ עם היחידה הקרבית שהוא משרת בה לקרבות הדמים ביישובי עוטף עזה. כבר 48 שעות שלא שמענו ממנו, ואמא שלו ואני מרוטי עצבים מחרדה. אנחנו כמובן לא לבד, כמונו עוד אלפי הורים ובני משפחות של חיילים שנמצאים בשטח, מול האש. זו מלחמה ארורה וקשה ומפחידה. הדבר היחיד שיכול להחזיק אותנו, ואת הישראלים כולם, הוא הידיעה שהיא מנוהלת בידי אנשים שניתן לסמוך עליהם.
חברי הקבינט הביטחוני של מדינת ישראל, על פי חוק, הם בנימין נתניהו, יואב גלנט, בצלאל סמוטריץ', איתמר בן גביר, יריב לוין ואלי כהן. אני מצטער, זה בלתי מתקבל על דעת.
בלתי מתקבל על הדעת שלאיתמר בן גביר, כהניסט גזען שביטחון אזרחי ישראל התפרק תחת ידיו במהירות שיא, ליצן פומפוזי מתלהם וחסר ניסיון שעוטה תחפושת מדים, תהיה נגיעה כלשהי לחייו של הבן שלי, או של לוחמים אחרים שמחרפים את חייהם עכשיו בחזית.
זה בלתי מתקבל על הדעת שלבצלאל סמוטריץ', משיחיסט מחרחר מלחמה, שורף חווארות שלמרבה הזוועה הוא גם שר במשרד הביטחון, קיצוני שבקיצוניים שאיש ממנהיגי העולם הנאור אינו מוכן לפגוש בו, תהיה נגיעה כלשהי לחייו של הבן שלי, או של לוחמים אחרים בחזית.
זה בלתי מתקבל על הדעת שליריב לוין, שר שחותר תחת המערכת שעליה הוא מופקד, עב"ם של מנטרה אחת שעסוק חודשים בלסדוק באמצעות ראשו הקשה את הלכידות בעם, תהיה נגיעה לחיי הבן שלי, או של לוחמים אחרים בחזית.
הדם עוד שותת ובכל זאת חייבים להזכיר: במשמרת שלהם, של נתניהו וחבר שותפיו העלובים - ממשלת ימין מלא־מלא שהערבים היו אמורים לרעוד רק מלהסתכל עליה – במשמרת של גיבורי המילים הריקות הללו, של מחרחרי השנאה הפנימית, כבש ארגון טרור כמעט באין מפריע את יישובי עוטף עזה, גדולים וקטנים; במשמרת שלהם הוא השתלט על בסיס האוגדה ועל הבסיסים הסמוכים אליו; הוא טבח באכזריות במאות אזרחים וחיילים, יותר מ־900 מהם; הוא חטף משפחות שלמות, יותר ממאה איש, זקנים, נשים ופעוטות, ללב עזה. במשמרת שלהם התממש סיוט שלא הופיע גם בחלומותינו הגרועים ביותר. זוועה על מלא־מלא. והיא כאן, איתנו, אין כמעט משפחה שהאימה לא נגעה בה. עשרות שנים יחלפו עד שנירפא מהטראומה הלאומית הזו, מהמראות קורעי הלב, מהקולות.
זה זמן קטסטרופה. ואסור לשגות באשליות, היא עוד תגדל. כניסה לעזה תגבה קורבנות רבים, הכאב יהיה קשה מנשוא, והתלקחות סבירה בגבול הצפוני תחריף את המצב עשרות מונים. הדברים נאמרים לא כדי לזרוע פחד, אלא כדי להבהיר שמערכה כזו, אולי ברגע הרגיש ביותר שישראל נקלעה אליו, חייבת להיות מונהגת בידי אנשים ראויים. מנוסים, שקולים, שנהנים מאמון ציבורי רחב.
זה בלתי מתקבל על הדעת שהאנשים שהובילו את כולנו לאסון הזה במחדליהם הישירים, בחוסר כשירותם, בהפקרות שנהגו בה, בחוסר האכפתיות המסריח להשלכות מעשיהם – אין דרך אחרת לנסח זאת – ימשיכו לשבת בקבינט ולפלוט התלהמויות ריקות ומשחקי מילים על "ריסוק החמאס" ו־"When you have to shoot, shoot". הפער בין עומק המחדל לגובה הדיבור מרתיח באופן שאי אפשר לשאת.
זה בלתי מתקבל על הדעת שהמערכה הזו תונהג בידי מתלהמי קצה ששוכנים בקבינט רק כי בידיהם הכוח לשמר את הממשלה. פוליטיקאים קטנים שעסוקים אפילו עכשיו בשלהוב בוחריהם במקום לפעול בכנות לאיחוי הקרע ולשימור הלכידות הפנימית – אולי הנשק החשוב ביותר בעת הזאת.
בהרכנת ראש הם צריכים היו לרדת מהבמה, בהכנעה מלאת בושה, לבקש את סליחת הציבור ולומר: אנחנו מפנים את המקום, ראויים מאיתנו ומנוסים מאיתנו ינהלו את זה מכאן. קיום המדינה על הפרק, זה לא משחק יותר.
הסירו את ידיכם מהבן שלי, הסירו אותן מהחיילים שמתייצבים כרגע מול האויב בגופם, הסירו אותן מהאזרחים שנלקחו שבי, ממדינה שלמה שנחטפה על ידי מי שאינם מסוגלים לנהל אותה, ומשלמת מחיר דמים כבד מנשוא. אל תעזו להציע לנו מה לעשות, פשוט פנו את הבמה. לבנו קרוע מאימה ומדאגה. מספיק. שחררו אותנו.
