הממשלה מאריכה את הסדיר, החרדים נערכים לסירוב המוני, והצבא מנציח את אי השוויון
הממשלה מאריכה את הסדיר, החרדים נערכים לסירוב המוני, והצבא מנציח את אי השוויון
כמו שכל צעיר יהודי בישראל מבין, כך גם הציבור החרדי צריך להבין ששירות חובה הוא פשוט חובה. הצבא יכול לנסות להתחשב במתגייסים החרדים, אבל צריך לזכור שמדובר באנשים בוגרים שלא צריכים משגיח צמוד. כלכליסט צולל לעומק הטיעונים החרדיים להשתמטות מגיוס, שמוכיחים שהגיע הזמן לשינוי ולחלוקה שוויונית בנטל
שירות בלי תנאי. דווקא על רקע האנרכיה שעומדת ליצור הוראת מנהיג דגל התורה הרב דב לנדו, לפיה תלמידי הישיבות לא יתייצבו לצו ראשון, חשוב להזכיר כמה אמיתות בסיסיות. בניגוד להוראת ההשתמטות של לנדו, אלה אמיתות שהן אל"ף־בי"ת של יהדות ושל מוסר אנושי. אחת מהן היא שיש משהו שגוי מהיסוד בשיח שבו כשהחרדים עושים צבא צריך לפרוס להם שטיח אדום, ויש אין־ספור תנאים שכל אחד מהם הוא סיבה למה בעצם הם לא צריכים לשרת. שירות חובה בצה"ל אינו על תנאי ואינו מגזרי. שירות חובה הוא חובה אישית של כל יהודי בישראל, בלי קשר לחברה בה גדל. הסיבה לכך היא שזה צבא ההגנה לישראל.
מה שהצבא רוצה. אנשים לא בוחרים מה הם יעשו בצבא. הם יכולים לבקש להתקבל ליחידה שהם חושבים שבה ייטיבו לשרת את עמם (ואת עצמם) ואם זה מתאים, זה מצוין. ואם לא? אז עושים מה שהצבא רוצה. כי זה כל הרעיון של השירות הצבאי – הצעיר הישראלי מעביר שלוש שנים מחייו לשליטה של הצבא, למה שהצבא צריך ומה שהצבא רוצה. ואם התפקיד נראה לצעיר לא מספיק משמעותי או יש בו הרבה זמנים מתים והוא לא ממצה את הפוטנציאל שלו, הוא מוזמן לנצל את הזמנים האלה כדי ללמוד תורה או לעשות בגרויות. כך יהיה לו קל יותר למצות את הפוטנציאל שלו באזרחות.
כן, בצבא משתנים. הדבר החשוב ביותר שעל החרדים להבין הוא שאנשם משתנים בצבא, והדרישה שאנשים יצאו כמו שהם נכנסו היא בלתי סבירה. אנשים מתפתחים בכל מסגרת, בישיבה, בבית ספר באוניברסיטה. אבל הצבא הוא מסגרת תובענית וטוטאלית במיוחד ואנשים משתנים בה. הם מתבגרים, לומדים לקחת אחרות, להוביל, לשתף פעולה, לקבל משמעת, להציג את עמדתם. מנהל מחלקת החינוך של ה־OECD אנדריאס שלייכר אמר פעם בריאיון ל"כלכליסט" שהצבא הוא שמקנה לצעירים הישראלים את מיומנויות המאה ה־21 שמערכת החינוך לא מקנה להם ומאפשרות לישראל להית אומת הסטארט־אפ.
הדברים שלומדים בצבא. לפעמים זה לא סתם שינוי. אנשים חוזרים מהשירות הצבאי נכים או עם תסמונת פוסט־טראומתית ולפעמים הם לא חוזרים. בניגוד לישיבות, בצבא אשכרה מסתכנים כשמגינים על עם ישראל. ולפעמים המשרתים גם מושפעים רעיונית. סביר שהם יחזרו הרבה יותר מאמינים בצדקת הרעיון שחשוב להגן על מדינה יהודית, שיש אחדות גורל בין היהודים במדינה, ושלא חרדים הם הרבה פחות נוראים ממה שלימדו אותם. זה פשוט מה שקרה ב־25 השנים האחרונות לחרדים המעטים ששירתו.
לצבא אין סיכוי. כמה שצה"ל מתאמץ להגיש ארוחות בכ־15 הכשרים שונים, לקיים תפילות ושיעורי תורה, להדיר נשים מהמרחב הציבורי – החרדים עדיין ימצאו את הסיבות לבוא אליו בטענות. ראשית, הם הרי לא יכולים להודות כמה הוא בא לקראתם כי הוא האויב, אבל מעל הכל – התנאים שהחרדים מציבים לא באמת נועדו לאפשר להם לשרת אלא להוכיח שאסור להם לשרת. לכן הצבא לעולם לא יוכל לעמוד בהם. בשפה המשפטית קוראים לזה חוסר תום לב.
מי רוצה לחלן? הסיבה שלצבא אין סיכוי היא שהחרדים משוכנעים שמדובר בכור היתוך שכל מטרתו לחלן אותם, כאילו ישראל עדיין חיה בשנות ה־50. החברה החרדית, ובייחוד רבניה המבוגרים, אכן מרבים לחיות את טראומות העבר. במציאות קצת עצוב כמה שלחילונים לא אכפת לחלן את החרדים. רק אכפת להם שישרתו בצבא ויעבדו וילמדו מתמטיקה ואנגלית כדי שיוכלו להשתלב בשוק העבודה. זה קצת עצוב, כי אם הציונות היתה יותר חיונית ומתפקדת היא אולי היתה רוצה לחלן את הרדים, אבל היא לא.
תלוי מי מתגייס. הרעיון שהצבא ייקח אחריות על כך שהצעיר החרדי יישאר חרדי אמוני לגיטימי כמו הרעיון שאישה חילונית תיקח אחריות על היצר של הגברים החרדים ותתלבש לפי מה שנראה להם צנוע. האישה אינה אחראית ליצר של הגבר החרדי, והצבא אינו אחראי לאמונה של הצעיר החרדי. רבים מהצעירים החרדים נמצאים בתהליך יציאה מהדת כשהם מתגייסים. חלק מנצלים את הצבא כדי לצאת לשאלה. הצבא אמור להגן על הערים החרדיות, לא על הרוחניות שלהן. הסיבה העיקרית לכך שחלק מהצעירים החרדים שמתגייסים לא יוצאים לחרדים היא שאלה היחידים שמעזים להתגייס. כשהחרדים ישלחו לצבא את אלה שאמונתם חזקה, חלק מתלמידי הישיבות למשל, ולא ילמדו אותם את השקר שאפשר להיות יהודי טוב ולהשתמט, הם יישארו חרדים.
בלי הדרה (1). הצבא מסכים להקים יחידות נפרדות לחרדים. הבסיסים של היחידות האלה, אוי לאותה בושה, סטריליים מנשים. לפעמים אין מנוס מכניעה לבריונות. והרעיון של בסיס סטרילי מנשים הוא גזעני ובריוני, אבל אנחנו משלימים איתו כדי להקטין את העוול של האפליה בין דם לדם. ההשלמה עם עוולת היחידות הנפרדות לא אומרת שאפשר להדיר נשים גם מחוץ להן. הצבא לא יכול לומר שהיחידות האלו לא יעבדו מול קצינות נשים. זה לא רק שחרדים עובדים מול נשים בכל מקום אחר ומסתדרים ולכן אין סיבה שלא יסתדרו בצבא. זה גם לא רק שאם לגבר החרדי קשה לראות חיילת זו הבעיה שלו, לא שלה.
בלי הדרה (2). בעיקר צריך להיות ברור שההסכמה ליחידות לגברים בלבד לא יכולה לומר הדרת נשים מאיזשהו תפקיד. אם השילוב של חרדים בתפקיד מסוים משמעותו שנשים לא יוכלו לבצע אותו או הרבה פחות נשים יוכלו לבצע אותו, צריך להיות ברור שמוותרים על החרדים, לא על הנשים. זה לא הנשים שמעמידות תנאים. זה היה נכון מסיבות של שוויון גם עד 7 באוקטובר, זה בטח נכון אחרי שב־7 באוקטובר נשים הוכיחו את החשיבות שלהן ככוח לוחם. נשים הוכיחו גבורה, תושייה ויצירתיות והגנו בגופן ובטנקים שלהן על החיים של כולנו. אז לא בא בחשבון שחרדים יתגייסו על חשבון נשים. הם חייבים להתגייס ובצבא יש נשים. יחידה נפרדת זו לא נקודת פתיחה לדרישות נוספות, אלא ויתור עצום קשה ואחרון של המחנה המשרת.
הכנה רוחנית. צריך גם לזכור שיש ציבור לא פחות דתי מהחרדים שמתמודד בהצלחה עם האתגרים האמוניים שמציב הצבא לבניו, הציבור הדתי־לאומי. זה נובע מהעובדה שהציבור הזה מבין שהגנה על עם ישראל היא מצווה לא פחות מלימוד תורה. לשם כך הוא פיתח מערכות של הכנה רוחנית לצבא, ישיבות הסדר ומכינות קדם צבאיות ומדרשות לבנות. יש התחלות של מוסדות חרדיים כאלה, והם בהחלט מזומנים להקים עוד והמדינה אפילו תממן אותם, לא רק את ההכנה הרוחנית, גם הכשרה מקצועית. אבל הצבא לא ייתן אחריות עד הבית לשלוש שנים על שמירת החרדיות. בסוף כל אדם בוגר אחראי לאמונתו, ושירות צבאי זה לא מחשב נייד.
יש ברירה. יהודים בארץ ישראל נדרשים לשרת שלוש שנים בגיל 18. מי שלא מתאים לו, מוזמן לממש את האיום של הרב הראשי היוצא יצחק יוסף ולצאת לחו"ל. אזהרה: אין שם כל כך הרבה קצבאות והנחות לתלמידי ישיבות. יכול להיות שאין בכלל. בניגוד למה שהרב יוסף חושב, כל זמן שהחרדים לא שותפים בנטל, דבריו אינם איום מבחינת הציבור הכללי, הם הבטחה. אין שום יתרון מוסרי בעיני הציבור הרחב למי שלומד תורה במקום לשרת את עמו. היהדות לא מכילה השתמטות. היא בזה לה.
ניצול לרעה. מה שלא בא בחשבון זה שרוב הציבור החרדי ימשיך להשתמט משירות צבאי ולחיות על חשבון משלם המיסים. פרדוקס מאוד קשה נוצר בשנה האחרונה בפוליטיקה הישראלית כאשר הציבור המשתמט מחליט על חייו של הציבור המשרת ושולח את הצעירים שלו למלחמות. כמו שהחרדים מנצלים לרעה את מערכת הרווחה לטובת משפחות שבוחרת בעוני מרצון, כך הם מנצלים לרעה את המערכת הדמוקרטית לטובת אנשים שיש להם רק זכויות ואין להם חובות.
לא שומר עלינו. כן, לימוד תורה נחשב לפעולה רוחנית חשובה בעם ישראל, ויש ערך לכך שיהיו אנשים שיעשו את זה במשרה מלאה ושיהיו אפילו מצטיינים שיעשו את זה במקום צבא, אפילו כמה אלפים (ולא כמה עשרות כמקובל עם מצטיינים). אפשר אפילו לקבל את הטענה שזה עוזר לשמור על המשכיות העם (להבדיל מביטחונו). אבל אם יש דבר שמוכח עובדתית הוא שלימוד התורה לא שומר על עם ישראל. איך זה מוכח מדעית? מעולם לא היו כל כך הרבה לומדי תורה בעם ישראל כמו בימינו. המדינה מממנת כ־200 אלף לומדי תורה במשרה מלאה, לא כולל אלה שלא לוקחים כסף מהמדינה או לומדים חלקית. ולמרות זאת מדינת ישראל לא מפסיקה לחטוף משכניה והיא מקום כה מסוכן.
2 צפייה בגלריה
שר הביטחון יואב גלנט, רה"מ בנימין נתניהו והרמטכ"ל הרצי הלוי. בסוף הציבור המשרת שוב יתפשר
(צילום: קובי גדעון; לע"מ)
עלילת דם. בניגוד לעלילות הדם, אין כמעט השתמטות חילונית. כל מי שמפקפק מוזמן להסתכל בגרף המצורף של אחוזי הגיוס לפי זרם חינוך (מקור: המכון הישראלי לדמוקרטיה). הציבור שמוביל בשיעור הגיוס ב־2022 (אין נתונים מאוחרים יותר) הוא, כמה לא מפתיע, בוגרי החינוך הממלכתי, 88%. אחריהם בוגרי החינוך הממלכתי־דתי עם 83%, והציבור החרדי עם 9%. שיעור הגיוס בחינוך הממלכתי גדול פי 10 מאשר בחינוך החרדי. צריך להיות ברור, בתוך מעט בוגרי הממלכתי שלא מתגייסים לרוב המוחלט יש פטור מוצדק בריאותי או נפשי, וכאלה שהצבא לא רוצה בגלל חוסר התאמה. לעלילת הדם על ההשתמטות החילונית פשוט אין בסיס, לא עשן, לא אש. רק פייק שמוציא את דיבתם של טובי בנינו.
פשרה, אבל כמה? בסוף הציבור המשרת שוב יתפשר. אבל כשעושים את הפשרות חשוב לזכור שאין בעמדה החרדית אמת מיסטית נשגבת, ובדרך כלל גם אין לה הצדקה רוחנית עמוקה. זה פשוט מאבק לשימור מבנה חברתי שנוח לאליטות החרדיות. הדרך היחידה לשמר אותו היא שהצעירים החילונים, המסורתיים והדתיים ימשיכו לשרת במקום הצעירים החרדים, והציבור העובד ימשיך לממן את ההשתמטות של החרדים מעבודה ופרנסה. וזה לא יכול להמשיך, בטח לא בהיקף הזה.
זעמו של הציבור. אחת הסיבות שהפוליטיקאים החרדים מפחדים להפיל את הממשלה הזו, שהיא נוראה מבחינתם והם לא מצליחים לקבל בה כמעט כלום, היא הפחד מזעמו של הציבור שלהם אם הם יפילו ממשלת ימין ואת נתניהו. כדאי שהם יביאו בחשבון שגם למפלגות הימין, הליכוד והציונות הדתית יש ציבור, והציבור הזה מקיז את דמו בהמוניו והוא זועם, והפוליטיקאים שלו יודעים שאם הם רוצים לשרוד הם לא יכולים להעביר חוק השתמטות.
הכרת הרע. יש בעיה קשה של כפיות טובה והיעדר הכרת הטוב ביחס של החרדים למדינת ישראל כאל פרה חולבת ופריץ מרושע כשבעצם היא תומך התורה ומגן התורה הגדול בכל הזמנים. אבל הכרת הטוב היא כנראה מותרות, ומה שחשוב זה רק שימור חברת הלומדים החרדים, שזה גם לשלוח אחרים לצבא למות במקומך וגם להתנשא על מי שאתה שולח.
