דעהפסילת אמי פלמור: הגיע הזמן שבג"ץ יתערב
דעה
פסילת אמי פלמור: הגיע הזמן שבג"ץ יתערב
ההחלטה המעודכנת של ועדת גילאור לפסול את אמי פלמור מלכהן כדירקטורית בחברת החשמל יצרה בנצ'מרק שלא ניתן יהיה לחיות לפיו - במיוחד במציאות שאין בה יותר מדי תותחים עסקיים שפנויים להובלה. המחסומים שהוקמו לבלימת מינויים מושחתים הם ברוכים וחיוניים, אלא שזה לא המקרה של פלמור
לאחר "עיון חוזר" בהחלטת הפסילה משבוע שעבר, פרסמה היום ועדת גילאור החלטה מעודכנת שפסלה את אמי פלמור מלכהן כדירקטורית בחברת חשמל. אילו אני שרת האנרגיה קארין אלהרר, הייתי מפעיל את הסמכות החוקית, ממנה את פלמור ומסתכן בעתירה לבג"ץ. הגיע זמן שבג"ץ יעשה סדר במשולש הלא פתור הזה של רשות חברות-ועדת גילאור-ממשלה.
לא לפלמור ולא לאף אחד אין זכות מוקנית להתמנות. השאלה היא ההליך. לפי ההחלטה מהיום אין לפלמור זיקה פוליטית פסולה והיא כשירה להתמנות לדירקטוריון ואף לראשות הדירקטוריון. אבל לא בחברת חשמל. ולמה? כי אין לה ניסיון עסקי. בהחלטות שבהן מונו יו"רים לחברות ממשלתיות כהראל לוקר, אשל חרמוני, סמי תורג'מן ואחרים, לא נכתב דבר על ניסיונם העסקי. כישוריה של פלמור, גם העסקיים, עולים על הנזכרים ברשימה זו.
פלמור אינה מינוי פוליטי, מינוי מושחת או סוסה של קליגולה. במבחני הניקוד של הרשות היא קיבלה ציון גבוה בראיון על "הבנה מקצועית/עסקית" (26 מתוך 30), אך דורדרה בציונים נמוכים בשני פרופילים - הניהולי והמשפטי. שם גימדו לגמרי את עברה כמנכ"לית משרד המשפטים (ניהול 7,000 עובדים, תקציב של 3 מיליארד שקל) והתעלמו לגמרי מנימוקי השרה שהבליטו את חוזקותיה במשפט המנהלי (מכרזים, רגולציה), ביחסי עבודה, בממשקים מול המדינה והמגזר הציבורי. ברור שחברת החשמל פועלת למטרות רווח אבל לא רק. בימים אלה תלוייה בבג"ץ עתירה שמבקשת למנוע מהחברה לנתק חשמל לנזקקים בטענה שהזכות לחשמל, כמו הזכות למים, היא זכות יסוד שהפגיעה בה עולה כדי פגיעה בכבוד האדם. החברה היא גוף דו-מהותי שמוטלות עליו גם חובות מהמשפט המנהלי והציבורי.
בסיפור הזה "השתלט" המשפט על החוק. המשנים ליועץ המשפטי לממשלה הפקיעו את סמכות השרים למנות שקבועה בחוק. נכון, זה נעשה בהתאם לסנטימנט הנפוץ (ולעתים גם למציאות העגומה) לפיו השרים ה"מושחתים" משתמשים בדירקטוריונים כתחנה לחלוקת ג'ובים למקורביהם. לכן יש לקחת את השמנת מהחתולים ולחלקה בצורה "פומבית, תחרותית ושוויונית".
ובכל זאת הותירה השיטה מקום למינויים מנומקים של השרים שבוחרים מועמד ראוי מחוץ לנבחרת הדירקטורים. מפלמור נמנע להיבחר לנבחרת שננעלה ב-2017 כשעדיין הייתה בשירות הציבורי ועכשיו נזקקה להכרה כ"חריג" בחוות הדעת של המשנה דינה זילבר. חוות דעת שהעבירה מאה אחוז של שיקול דעת לרשות החברות ואפס אחוז לשיקול דעת לשר. ובמלים אחרות - מאה אחוז לחוות דעת משפטית ואפס אחוז לחוק.
וניתן להוסיף: במקרה זה התגלתה הוועדה כחותמת גומי של הרשות שהיא עצמה גוף מייעץ בלבד שמקדש נבחרת ופרוצדורה שאינם מעוגנים בחוק.
המחסומים שהוקמו לבלימת מינויים מושחתים הם ברוכים וחיוניים. אלא שזה לא המקרה של פלמור. ההחלטה של ועדת גילאור יצרה בנצ'מרק שלא ניתן יהיה לחיות לפיו. במיוחד במציאות שאין בה יותר מדי תותחים עסקיים פנויים להובלה. ואז יגיע האלוף במיל הבא, או עוד ראש מטה של שר ואז נראה איך הרשות והוועדה ינערו מהם את הניסיון העסקי הנדרש לחברה ממשלתית גדולה.
