בעיצומה של הסלמה במלחמה מתמשכת, מבליחות פה ושם מגבול הצפון הבוער גם חדשות עם ארומה של תקווה. חרף אש בלתי פוסקת, אזעקות תכופות והתרעות נשנות על ירי טילי נ"ט לעבר כל תנועה ישראלית שנחשפת לחוליות חזבאללה בכפרים של דרום לבנון, חקלאי הצפון עשו בשבועות האחרונים את מה שנראה כבלתי אפשרי. מתחת לשמיים מלאי פטריות עשן ובשובלים שמציירים תכופות טילי היירוט, הם ירדו בדרך לא דרך אל המטעים שליד הגבול, קטפו איפה ומה שרק שאפשר ושיגרו אל השווקים מספיק תפוחי עץ כדי למלא את שולחנות החג בערב ראש השנה.
95% מתפוחי העץ הישראליים גדלים ב־32 אלף דונם של מטעים בגליל העליון וברמת הגולן. בין טיל לבין רקטה, גם השנה גדלו שם זני הפינק ליידי והגרני סמית, הגאלה והזהוב. אף שעשרות אלפי תושבי היישובים לאורך הגבול פונו מבתיהם לפני כשנה, כשטילי חזבאללה מחרבים אותם וזורעים הרס בשדות, בלולים ובמטעים ששיקומם יימשך שנים, יבול התפוחים בצפון הסתכם השנה בכ־95 אלף טון, לעומת יבול של כ־105 אלף טון בשנה שעברה. בהתחשב בנסיבות, כל קילו תפוח שנקטף כאן הוא הניצחון המוחלט של חקלאי הגליל.
"אנחנו מנסים להתרחק כמה שאפשר מהמטעים שקרובים לגדר. מתמקדים במטעים המרוחקים יותר, עושים את הכל בתיאום עם הצבא, קוטפים כשיש הפוגות בירי", מספר מנהל ענף המטעים של קיבוץ יראון אסף שוורץ. עצי התפוח שלו מגיעים עד למרחק של 50 מטר מגדר הגבול עם לבנון, מול מארון א־ראס. "זה התלם האחרון של המחרשה", הוא אומר אך לשם הוא לא יכול להתקרב כי יורים.
2 צפייה בגלריה
מטע תפוחים בקיבוץ יראון. יבול התפוחים בצפון השנה הסתכם עד כה בכ־95 אלף טון
(צילום: אפי שריר)
הוא בן 49, נשוי ואב לארבעה, דור שלישי לחקלאים בצפון. בין יציאות בהולות לקטיף מהיר של תפוחים במטעי יראון לבין בקרת נזקים במטעים אחרים שנפגעו מאש חזבאללה שוורץ גם חבר בכיתת הכוננות של הקיבוץ. אשתו והילדים, כמו מרבית חבריו למשק, התפנו משם כשהתחילה הלחימה.
ביראון כ־1,800 דונם של מטעים. שליש מהם של תפוחי עץ על זניהם, עוד 250 דונם קיווי, 200 דונם של אגס ויש עוד מאות דונמים של דובדבנים, אבוקדו וענבים ליין. למרות המסר המעודד של ארגון מגדלי הפירות בנוגע ליבול תפוחים סביר, בהתחשב בנסיבות, שוורץ מספר על מטעים רבים שמחמת המטחים התכופים והלחימה הבלתי נגמרת לא קיבלו במשך תקופה ארוכה טיפול ראוי. הם לא נגזמו ולא רוססו, רבים מהם לא נקטפו כלל ואחרים התייבשו בגלל קשיים באספקת מים שנגרמו בין השאר מפגיעות בתשתיות ההשקיה. חלקה שלמה של כעשרה דונם במטע האגסים עלתה באש. אלה מהעצים שהתייבשו כבר לא יוריקו ולא יניבו פרי.
"עכשיו זאת העונה של התפוח הזהוב. אנחנו טובים בגידול הזן הזה, אבל השנה הם לא נראים מספיק טוב וגם אין מספיק יבול. מ־6-5 טונות בממוצע בשנים קודמות ירדנו לפחות מ־3 טונות. הפרי קטן, מחוספס ולא יפה. וזאת רק ההתחלה בשרשרת הנזק. מה שנפגע עד עכשיו יגרור פגיעה של עוד שנים קדימה. לא ריססנו כמו שצריך, לא גזמנו ענפים ולא דיללנו. לחוסר הטיפול המתמשך הזה יש מחיר גבוה".
לעתים קרובות הקטיף נעשה תחת אש. "אנחנו מנסים להתרחק מהמקומות המסוכנים ולעבוד בעיקר באזורים שנמצאים בכפלי קרקע ושם אנחנו חשופים פחות לירי ישיר", אומר ירון בלחסן, שמגדל ענבים ליין ואגסים במושב רמות נפתלי ומשמש כמזכיר ארגון מגדלי הפירות. "החקלאים מסתכנים ומתאמצים לעשות ככל שניתן. העובדים שיורדים למטעים מפחדים, החקלאים נאלצים לשלם להם יותר, הכל הרבה יותר קשה ומורכב, אבל כולנו מנסים לשמור על הגחלת איכשהו".
"נעקור חלק גדול מהעצים"
התרעות בהולות על ירי מלבנון, והן רבות, משבשות בתוך רגע תוכניות לקטיף. לפי קובי כץ, המנכ"ל של פרי מטולה ומי שהיה ראש מועצת מטולה, גם השמירה על הגחלת הזאת עולה לחקלאים לא מעט. "הרבה פעמים אתה מתכונן לצאת לקטיף, עומד גם ארבע שעות מול שער סגור כדי להיכנס למטעים, והצבא אומר לך שאתה לא נכנס כי יש ירי, יש התרעה, וצריך לחכות. אז אתה מחכה עד שאתה מפסיק לחכות, מחזיר את העובדים, את הכלים ואת המשאיות. לכל הדברים האלה יש מחירים וההפסדים מצטברים. כל זה בלי לדבר על הירידה ביבול ועל הנזק שנגרם למטעים וילווה אותנו עוד שנים קדימה".
לעתים תכופות, כשהקטיף מתאפשר סוף־סוף, לקוטפים מחכים פירות שכבר הרקיבו על העצים. "שרשרת הנזק ארוכה. החקלאים מאביבים לא יכלו לקטוף את האפרסקים במטעים שלהם, הם הרקיבו על העצים, באו זבובים ומזיקים אחרים בכמויות אדירות והתחילו לעקוץ את התפוחים שלנו, והפגיעות האלה הפכו אותם ללא ראויים למאכל. עם המזיקים האלה אנחנו מתמודדים במשך כל השנה, אבל כשלא מרססים, כי ברוב הזמן הכניסה אל המטעים לא מתאפשרת, הנזקים מתרחבים ומצטברים. אחרי המלחמה נעקור חלק גדול מהם כי נגרם לעצים נזק בלתי הפיך. יבולים שלמים ירדו לטמיון", מספר שוורץ.
את המלחמה הקיומית של חקלאי הגליל בתוך המלחמה הגדולה יותר כץ מכיר היטב. הוא המנכ"ל של פרי מטולה שעוסקת בקירור, אריזה ושיווק של פירות טריים שמגדלים למעלה מ־80 משקים חקלאיים במושבה הצפונית וביישובים נוספים בגליל העליון וברמת הגולן.
הוא בן 73, חקלאי קשוח שכבר ראה דבר או שניים בחיים. מלחמה שנמשכת כבר שנה כשרבבות מתושבי הספר מפונים מבתיהם, ממש פליטים בארצם, הוא ראה רק בשנה האחרונה. לפעמים הוא צובט את עצמו כדי לוודא שלא שקע בחלום בלהות. "המצב כאן קשה ביותר אבל אני לא מתכוון להגיד, חס וחלילה, שבשנה האחרונה לא קרו לעם הזה דברים גרועים יותר", הוא אומר.
בית האריזה והקירור שלו סגורים מאז שחזבאללה התחיל לטווח את מטולה ולהרוס בשיטתיות כמעט כל מבנה שחשוף לחוליות הנ"ט הפועלות מתוך הכפרים שבצדו השני של הגבול. "45%-40% מהבתים במטולה כבר נפגעו במידה כזאת או אחרת. זה לפחות 200 בתים, אחד מהם הוא גם הבית שלי שחטף נ"ט. גם המפעל, עם בית האריזה והקירור חטף".
מתחילת המלחמה הגישה אל המפעל לא מתאפשרת מתוקף צו שטח צבאי סגור שחתום בידי מפקד פיקוד צפון, האלוף אורי גורדין, והוא מתחדש מדי חודש. אבל בחקלאות אין דבר כזה שסוגרים את הדלת, מורידים את התריס ופותחים מחדש כשהמצב מיטיב. התפוחים לא יקטפו את עצמם, הנקטרינות לא יגזמו וירססו את עצי האפרסמון הסמוכים, והחקלאים נאלצים לאלתר פתרונות ולהסתדר, גם אם הם רחוקים מלהיות מושלמים.
"האנשים כאן מסורים ונותנים את הנשמה, ממש מלח הארץ. גם במלחמה הלא פשוטה הזאת הם לא מוותרים, לחצו על הצבא שיאפשר להם לבוא אל המטעים ולעשות חקלאות, כמה שרק אפשר. אנחנו מעבירים את הפרי לבית הקירור האזורי בקריית שמונה, את האריזה עושים במג'דל שמס, ומשם אנחנו מוציאים את הסחורה לשוק. זה מעלה את העלות לכל מגדל בעוד 70%-60%, הוצאה עודפת שבאה על חשבון הרווח שלו, כאילו לא קשה לו גם כך. אבל זה המצב, וזה מה שיוצא כשאתה עושה שלוש הובלות לפרי, מהשטח אל הקירור, ממנו לבית האריזה ומשם אל המשווקים. אף אחד לא עובד בחינם וכל אחד רוצה את הרווח שלו".
אנחנו שואלים אותו איך אפשר ככה והוא עונה שגם הוא לא יודע. בינתיים מתגלגלים, רק לשמור את הראש מעל המים כי המצב קשה וקל לטבוע. "החקלאות לא תשרוד ככה במשך זמן, בטח לא לאורך שנים. אם הקטסטרופה הזאת תימשך, יהיה כאן אסון כלכלי. מטעים בני 10 ו־12 שנה שנמצאים בשיא הניבה שלהם ייכחדו. הם יתייבשו וימותו. אני לא מאמין שיהיה לחקלאים של היום כוח לעמוד באתגר כזה גדול. חקלאי מחליף בשנה מטע אחד, אולי שניים שלרוב יהוו כ־15%-10% מכלל המשק שלו כי מטע חדש לא נותן פרי בארבע השנים הראשונות. אבל לשקם כל כך הרבה בבת אחת זה סיפור בהיקפים של עשרות מיליוני שקלים. המשימה תהיה קשה, ואני לא יודע אם יש גורם שמסוגל להרים דבר כזה".
לפחות עשרה דונם ממטע האגסים של יראון נשרפו, מפגיעה של רקטה שהציתה אש או משברים שהתפזרו לאחר שיורטה, ואולי מכטב"ם שאיבד כיוון או השד יודע מה. בתחילת המלחמה גם מוסך הטרקטורים של הקיבוץ ניזוק קשות מפגיעה ישירה של נ"ט וכמה טרקטורים יצאו משימוש. כל אחד כזה ממלא עוד שורה בטבלת האקסל של רשימת הנזקים האין־סופית שמתארכת וממשיכה מדי יום.
לפי משרד החקלאות, כ־1,500 דונם של מטעים נשירים וכרמים בצפון נשרפו בשנה האחרונה. בקו של עד 2 ק"מ מהגבול יש לפחות 22 אלף דונם של מטעים נשירים ואבוקדו שלא עובדו באופן מלא ויידרשו, במקרה הטוב, לשיקום ממושך. הערכות גסות, זמניות לחלוטין, של משרד החקלאות מדברות על נזק בכלל הענפים בצפון ובדרום של 3-2 מיליארד שקל. פרט לפגיעה הנרחבת ביבול, מדובר בהרס תשתיות כמו בתי אריזה, כלים חקלאיים, משאבות להזרמת מים, קווי צנרת והשקיה, לולי תרנגולות, רפתות וחממות.
חקלאי הצפון מדווחים על התמשכות ההליכים לקבלת כספי פיצויים, שנדרשים להם כמו חמצן כדי להשקיע ביבול העונות הבאות. לפי רשות המסים, התקבלו אצלה עד כה כ־600 תביעות על נזק ישיר בחקלאות. לפי הערכה בחסר של הרשות, עד כה היא שילמה לחקלאים פיצויים בסכום של 27 מיליון שקל. עוד 64 מיליון שקל שולמו לחקלאים ביישובים שבהם הוטלו מגבלות מצד מערכת הביטחון בתחילת המלחמה. בנוגע לטענה על תגובה איטית מדי מצד שמאים, אמרו ברשות כי עובדיה פועלים ללא לאות, לעתים תוך כדי סיכון חיים, כדי לתת לחקלאים מענה מיטבי. "היקף הפגיעות בשנה האחרונה גבוה ויש לכך השלכות על קצב הטיפול. ברוב המכריע של המקרים, כשיש נזק ישיר, שמאים מגיעים לכל היותר בתוך מספר ימים", נמסר.
האלונקה תהיה כבדה
לפני שבועיים וחצי הפרויקטור שמינתה הממשלה לצפון אליעזר (צ'ייני) מרום בא לכנסת והציג לחברי הוועדה המיוחדת לנגב והגליל את חזונו. כשסיים לצטט את טרומפלדור הוא סיפר על עיקרי תוכנית הדגל שלו, לבנות בגליל העליון פארק הייטק ובינה מלאכותית.
מנכ"ל משרד החקלאות אורן לביא שמע וכמעט התפוצץ כמו נ"ט על לול במרגליות. תקציב משרדו קוצץ השנה ב־160 מיליון שקל, והתקציב הייעודי שהעמיד לו משרד האוצר כדי לתמוך בצורכי החקלאים בזמן המלחמה עומד על 19.5 מיליון שקל בלבד. את רוב הכסף הוא הפנה למשימות בהולות שלא מאפשרות דיחוי, כמו פינוי פגרי עופות מלולים שהופגזו לאורך הגבול. ועכשיו, כשסוף־סוף בא הפרויקטור, הוא מדבר על הייטק.
לביא אומר שהשנה האחרונה הוכיחה את הצורך הקריטי בתפנית חדה ביחסה של המדינה אל החקלאים שלה, בשינוי הנחות יסוד הקשורות למהות החקלאות וייעודה, ואת הצורך לנהל ולתכנן אותה מתוקף תוכנית לאומית לטווח של 25 שנה. "התפיסה של משרד האוצר שמה שלא נגדל נייבא לא הוכיחה את עצמה", אמר לכלכליסט.
הוא מבטיח שמשרדו יניח תוכנית כזאת ברבעון הראשון של השנה הבאה, שתחייב את כלל משרדי הממשלה להתייצב מתחת לאלונקה – כי היא תהיה כבדה. "אין מנוס. אחרת עוד נתגעגע לעגבניות במחיר של 30-25 שקל לקילו. ישראל מייבאת 90% מהחיטה שלה, בעיקר ממזרח אירופה. מצרים, עם אוכלוסייה של מעל 100 מיליון איש, מגדלת 50% מהחיטה שלה, וישראל, מעצמת הייטק והתפלת מים, אור לגויים בקשר לטכנולוגיות חקלאיות, מגדלת רק 10% מהחיטה שלה. זה מדהים, במיוחד במציאות של אתגרים בשרשראות האספקה, שינויים גאו־פוליטיים, שינויי אקלים, מלחמות והגבלות סחר. מדהים עוד יותר זה שמדינת ישראל לא נתנה מעולם התייחסות מערכתית לנושא החיטה, הדגן הבסיסי ביותר בביטחון המזון".
2 צפייה בגלריה
אורן לביא, מנכ"ל משרד החקלאות. "התפיסה של משרד האוצר שמה שלא נגדל נייבא לא הוכיחה את עצמה"
(צילום: יריב כץ)
לפי לביא, הדיון האסטרטגי הראשון על מצב החיטה בישראל התקיים במשרד החקלאות רק לפני חודשיים. לדבריו, משרדו שוקד כעת על מדיניות שלא גובשה מעולם במטרה להגדיל את שטחי הגידול של החיטה בישראל בעשרות אחוזים. "יש די שטח, יש גם מים. בשנה האחרונה ישראל שפכה לים כ־80 מיליון קוב מים אפורים שהיו יכולים לשמש לחקלאות. את ה־10% מהחיטה שישראל מגדלת בעצמה היא לא מגדלת משיקולי ביטחון מזון, אלא משיקולים של תפיסת קרקע. עד כדי כך לא היתה פה שום ראייה בנושא הזה", אמר.
שינוי הכיוון שעליו מדבר מנכ"ל משרד החקלאות ידרוש תקציבים, מחויבות, דבקות במשימה, רצינות, עקביות ומקצועיות. אלא שעד כה הממשלה לא הוכיחה מסוגלות באף לא אחד מאלה. בינתיים הדבר היחיד שהשתנה הוא שמו של משרד החקלאות ופיתוח הכפר שהפך למשרד החקלאות והביטחון התזונתי. זה הכי מוצלח שיצא לשר אבי דיכטר באמצע המלחמה, בזמן שחקלאי הצפון מחלקים את דאגותיהם בין לולי המטילות שנטבחים באביבים למטעי האפרסקים שהופקרו לאש המחבלים.
לפי לביא, מהלכים לשיפור מצב החקלאים כבר מורגשים בשטח, ובמרכזם הגדלת הזמינות של עובדים זרים מתאילנד, סרילנקה, מלוואי ונפאל. זאת לאחר שעם פרוץ המלחמה כעשרת אלפים תאילנדים מיהרו לחפש טיסות שייקחו אותם רחוק משדות הקטל והזוועה. לדברי לביא, כיום מספר העובדים הזרים שזמינים למשקים החקלאיים בישראל הוא כ־40 אלף, 25% יותר ממספרם ערב המלחמה לפני שנה.
שוורץ מיראון למוד ניסיון רע מהממשלה: "אני אומר לך בוודאות, את חזבאללה נעבור ועל הטילים שלו נתגבר, הבעיה הגדולה תהיה עם הממשלה. עוד כילד אני זוכר את אבא שלי נלחם מול הממשלה כדי להשיג דברים שלא קיבל. אני לא מפחד מהיבוא של תוצרת חקלאית, רק מצפה שהמדינה תהיה מספיק הגונה כדי להשוות תפוחים עם תפוחים, את התפוח שלי עם התפוח של החקלאי האיטלקי. אם החקלאי באיטליה מקבל מהמדינה שלו סובסידיות, מענקים, מים במחירים נמוכים לא ייתכן שלי לא יהיו התנאים כדי לקיים איתו תחרות הוגנת. שייתנו לי את אותם מחירי מים, שלא אצטרך לשלם שכר עבודה של פי שניים".
כץ, שלפני כשני עשורים היה ראש מועצת מטולה, יודע איך דברים עובדים פה, ובעיקר, איך הם לא עובדים. הוא מכיר את הפער המתסכל שבין הצהרות והבטחות מעודדות שנוטעות תקווה בזמן משבר לבין מימושן בימים של שגרה, רוגע וירידה בתחושת הדחיפות.
"קודם כל ואחרי הכל, החקלאי תמיד לבד", הוא אומר. "אנחנו משתתפים בכל מיני דיונים עם נציגי המדינה, חלקם פוריים יותר, חלקם פחות ויש גם ויכוחים. אומרים שהם מנסים לעשות כל מיני דברים טובים למעננו, אבל מצד שני הם כבולים בכל מיני הגבלות ונוסחאות מסובכות שתוקעות הכל. ומצד שלישי, אני גם מבין קצת בכלכלה ויודע איך המדינה נכנסה לתוך כל האירוע הזה. מה שאני לא יודע זה איך היא תצא ממנו, עם הצורך לטפל בכל האנשים שפינתה מפה, עם ההריסות של הבתים וכל המצוקות שנוצרות בשטח. כואב לי שהחקלאי יישאר בסופו של דבר עם עצמו. עם עצמו ועם הבנק".
