פרשנותמקפה על הדשא למעצר פוליטי: כך הופכת משטרת ישראל למיליציה של בן גביר
פרשנות
מקפה על הדשא למעצר פוליטי: כך הופכת משטרת ישראל למיליציה של בן גביר
עיכוב חמשת האזרחים ליד ביתו של יולי אדלשטיין חושף את המהפך המסוכן במשטרה מאגרוף ממלכתי לזרוע ביצועית של השר לביטחון לאומי. המשטרה מאבדת את אמון הציבור והתנהלותה מסמנת את תחילת קריסת מערכת אכיפת החוק לידי הימין הקיצוני
הפיכת משטרת ישראל למילצייה פוליטית בשירות הממשלה והשלטון הולכת ומתגשמת לנגד עינינו בקצב ומימדים מפלצתיים. עיכוב חמשת האזרחים ליד ביתו של יולי אדלשטיין מוסיף עוד חולייה לשרשרת. האחיזה הפוליטית של השר בן גביר בצמרת הפיקוד והנחלת רוח המפקד שלו על השוטרים בשטח הולכת ומתהדקת. מיהו המפקד ומהי רוח המפקד שנושבת ממנו? השר בן גביר עשה את המהפך המהיר ביותר שעשה איש ציבור כלשהו - מעבריין אידיאולוגי לעורך דין שמגן על עבריינים אידיאולוגיים כמוהו ומשם לכורסת עור הצבי של השר לביטחון לאומי שאחראי לאכיפת החוק, בין היתר על עבריינים כמוהו שרק אתמול הגן עליהם.
בנימין נתניהו, באחת משעותיו הרעות ביותר, והיו רבות כאלה בשנתיים האחרונות, החליט להפקיר את משטרת ישראל בידיו של השר הכהניסט. יריב לוין שניהל מטעמו את המשא ומתן הקואליציוני מסר נתחים נכבדים ממערכת אכיפת החוק לידי קבוצה פוליטית קנאית-משיחית-קיצונית. את ועדת חוקה נתן בידי שמחה רוטמן, את נציגות הקואליציה בוועדה לבחירת שופטים נתן בידי אורית סטרוק ויצחק קרויזר, את האחריות לשטחים במשרד הביטחון נתן לבצלאל סמוטריץ', ואת המשטרה ומג"ב נתן לבן גביר. וכך, במהלך שייזכר לדיראון עולם היסטורי, התפרק הליכוד - מפלגה שפעם הייתה ממלכתית ליברלית - מסמכויות אכיפת החוק אותן נתן לכנופיה קיצונית.
המשטרה היא הפרונט בהפעלת האגרוף הממלכתי המדינתי מול האזרח. המשטרה נמצאת בשורה הראשונה והחשובה ביותר של אכיפת החוק, והציפייה ממנה במדינה דמוקרטית היא לנהוג בשוויון, במקצועיות, ומעל הכל בממלכתיות שגם מסבירה פנים לאזרחים. היא הגוף שהציבור חייב לבטוח בטוהר כוונותיו ובהתנהלותו. והנה, המשטרה הפכה ליעד מרכזי כפול של ממשלת נתניהו-בן גביר - למימוש נקמתו של נתניהו בגוף שחקר אותו ולארגון שחשוב להכפיפו למהפכה המשטרית של יריב לוין.
האכיפה הבררנית של משטרת בן גביר כבר לא מסתתרת. כבר לא נזקקת לטריקים ושטיקים. היא לגמרי מהמקפצה. המעצרים הסלקטיביים, הפעלת יד חזקה אל מול התעלמות וסלחנות, הצבע הפוליטי של נמעני האכיפה - כל אלה כבר לא מותירים ספק: משטרת ישראל הולכת ומאבדת את צביונה הלאומי-ממלכתי לטובת הלאומני-מלכותי, כשהמלך הוא בן גביר שמנהל מאזן אימה פוליטי מול ראש הממשלה ומאזן אימה ציבורי מול האזרחים.
בן גביר מבשר את המגמה הרווחת באירופה של התחזקות הימין הקיצוני, אבל בן גביר הוא ימין קיצוני-הלכתי שמסוכן הרבה יותר לקיומה של דמוקרטיה שבירה ומשוסעת כישראל. וזאת, כי חבית חומר הנפץ שהוא משחק בה, שכוללת את הר הבית, היא רגישה ונפיצה אלף מונים מאלו שבעולם. הוא צלח את הבג"צים נגד בחירתו אחרי שאימץ את הרטוריקה המרגיעה שהוא כבר לא נגד הערבים כגזע אלא רק נגד תומכי טרור. והנה, מתברר שמעט מאד ערבים לא נופלים אצלו בקטגוריה של תומכי טרור. בוודאי שכל הפוליטיקאים הערבים נכללים בה. ובכלל, אין מניעה לכלול בהגדרה החדשה גם שמאלנים, "סרבנים" וכל מי שהאג'נדה שלו כוללת ערכים ליברלים אוניברסליים והומניסטיים.
התנהלות המשטרה בחזית הזו הולכת ומתגבשת לתוכנית ההפעלה שמבחינה בין מתנגדי המשטר לתומכיו. נפילת המאחז הזה עלולה, חלילה וחס, לסמן את הדרך להפלת המאחזים הבאים בשרשרת שלטון החוק - הפרקליטות, הייעוץ המשפטי לממשלה, בתי המשפט ובג"ץ. וזהו הניצחון המוחלט האמיתי שנתניהו מכוון אליו - הניצחון על מערכות אכיפת החוק. השתלטות על שלטון החוק. הכרעת המשטרה עוד תחלץ ממנו את אותה הקריאה המפורסמת שנועדה להחמיא בזמנו לשר התקשורת כחלון - "תהיו בן גבירים". בינתיים, הפרקליטות, היועמ"שית ובג"ץ מסרבים להיכנע וממשיכים להיאבק על הקלסתר הדמוקרטי של המדינה. בלי המשטרה המאבק הזה קשה שבעתיים.
